06/07/2015 - רוב התקשורת הלאומית שוכחת להודיע ​​לאזרחים על אישור החוק בדבר משיכה כפויה של בנקים מחשבונות בנק פרטיים וממשיכים להציע בעיות חשובות באופן מעוות לחלוטין.

בראש ובראשונה לזרימת מהגרים מאפריקה וממזרח התיכון, הממשיכים להיות מוצעים כ"חירום ", אם כי זה משהו שמתרחש כבר חודשים עם זרמים כמעט קבועים.

לכן זה לגיטימי לשאול את עצמנו אם אנחנו מתמודדים עם ניתוח לא נכון של הבעיה או דווקא עם בחירה ממוקדת כדי לא להפריע "מפעיל". איננו יכולים, למעשה, להמשיך להגדיר מצב חירום כתהליך המהווה חלק משגרת היום-יום כמעט של הפרת הדמיון הקולקטיבי ושיתוף החלטות מוסדיות, שאחרת היו בלתי אפשריות. במצב חירום, למעשה, זה מוצדק לאלתר להתמודד עם הבלתי צפוי ואת בלתי צפוי; "מודוס operandi" מקובל בניהול של התצורה מוגדרת היטב.

מידע בריא לא צריך עוד להציג את המציאות כמצב בלתי צפוי ופתאומי מוצדק אולי לפני כמה חודשים, אלא להדגיש את החסרונות של חיזוי ותכנון כי פתרונות הקבלה אימצו להראות כל יום. סימולציה פשוטה המבוססת על נתונים בטון ומאוחד תסייע, למשל, לתכנת ולנהל את הבעיה באופן רציונלי. למה זה לא שאל? רוב אלה שצריכים לדווח על חוסר היעילות האלה, מצד שני, שותקים, מעדיפים שלא להדגיש את החסרונות ולעתים קרובות לא מוצדקים.

העובדות מראות, לעומת זאת, כי יום אחר יום אנו ניצבים מול הנהלה מאולתרת המיושמת על ידי הגופים המרכזיים והפריפריאליים האחראיים על ניהול קליטתם של מהגרים העומדים לנחות בחופינו. "מנדטים" צפויים כעת ובכל מקרה הוכרזו על ידי גורמי מודיעין ועל ידי ניטור מזל"טים. לא ניתן להכחיש שכעת הזרמים צפויים לפחות בכמויות גדולות ולכן לא מדובר במצב חירום אלא בעובדה מותנית שמגיע להערכות זהירות יותר וניהול זהיר יותר. לכן, הצעתם כאירועים בלתי צפויים ברוב התקשורת המודפסת והטלוויזיה מייצגת מידע רע ואף פגיעה במודיעין של האזרחים. מצד שני, ביקורת על ההנהלה המפוצלת והמבולבלת עלולה לדחוק באחראים להתחייב יותר רציונאלית ולהימנע ממיון, למשל, 40 מהגרים, בקהילות המאוכלסות על ידי 40 אזרחים.

מה שכונה בעבר "האחוזה הרביעית" מאבד את הקונוטציה המקורית שלו, זו של גינוי הניהול הגרוע אפילו בטונים פרובוקטיביים כדי לבקש תשובות או הבהרות מצד המוסדות. נהפוך הוא, רובם מעדיפים לנקוט בברית מילה ולא בשמות עצם קונקרטיים שעלולים להרגיז את מי שמנהל את הבעיה. אפשרויות שעליהן כולם אחראים מבחינת האתיקה המקצועית ואשר באופן אישי אני לא יכולה לחלוק עליהן.

להגדיר את הנחיתה החוזרת ונשנית של מהגרים בחופינו כמצב חירום ביולי 2015 פירושו לרצות להסתיר את הראש בחול. ההחלטה למיין אותם בצריפים שאינם מנוצלים, כפי שנאמר לעיתים קרובות, היא הוכחה ברורה כי מי שמנהל את הבעיה אינו מכיר את מציאות השטח ואפילו לא טורח לברר את המצב הנוכחי, ומעדיף מילים על פני מעשים.

מרבית התשתיות הצבאיות לשעבר רעועות כעת, בהחלט אינן ראויות להבטיח קבלת פנים מיידית של העם הנואש ללא התערבות רדיקאלית. במקום זאת, פירוש הדבר היה לגטאות אנשים אלה במקומות גרועים אף יותר מכפרי אפריקה שמדרום לסהרה או ממחנות המיון בחוף לוב של הים התיכון. פתרונות שהם בגבול המקובלים לנוכח אסון טבע פתאומי אך אינם מקובלים כאשר לא יהיה קשה לתכנן פתרונות פחות טראומטיים.

צילומי מציאות שאינם מוצעים לדעת הקהל, ומעדיפים לטשטש אותם במילה חירום, בוודאי מבשר אליבי למי שצריך להתמודד עם הבעיה באופן רציונלי, אפילו עם תכנון חירום פשוט המותאם במידת הצורך לצורך הרגע. . באיטליה זה אפשרי פשוט על ידי שימוש במומחיות של הצבא שלנו, רגילים לתכנן וכתוצאה מכך למצוא פתרונות נאותים להכנה מראש. תרבות מקצועית הפגינה באלף הזדמנויות, בחו"ל ובאיטליה כאשר האוכלוסייה נפגעה מאסונות טבע גדולים.

בהקשר זה, לא ניתן להבין מדוע המשימה טרם הופקדה בידי מומחי המהנדסים הצבאיים, הממוקמים בכל רחבי השטח, לארגן ולעורר שטחים גדולים בזמן קצר ביותר, תוך מיצוב מודולי דיור, שירותים בשטח, חלוקת מים ו חשמל וארגון איסוף וסילוק פסולת. סביר לחשוב כי אין רצון לעשות זאת, אולי מחשש להעניק יוקרה לקטגוריה שטופלו שוב ושוב על ידי המעמד הפוליטי ועל ידי אמצעי תקשורת לאומיים רבים.

במקום זאת, אנו מעדיפים להסתתר מאחורי המילה חירום כדי להצדיק את מה שניתן להגדיר כרגע רק כ ליקויים ניהוליים וארגוניים.

שימוש לרעה במונח "בלתי צפוי" מדגיש את הרצון להצדיק את יעילותו של כל פתרון, כפי שהתרחש לאורך זמן באיטליה לאחר אירועים בלתי צפויים, כמו רעידות אדמה ושיטפונות, עדיין מכריח אזרחים איטלקים רבים להתגורר במודולי דיור בבליצה, אירפיניה ולא באברוצו ואמיליה.

האם זה מקרה חירום או חוסר יעילות מוסדית?

פרננדו טרמיני