09/03/2014 - כמו תמיד, החדשות הן שלוחצות על הניתוח והתכנון. ההתחלה של הרגע הרפלקטיבי הזה נובעת מהמודעות לעובדה שהיומיום נכון ואולי המנוע היחיד של שינוי וחדשנות.

מה שקורה בחצי האי קרים בשעות האחרונות החיות מחדש דיון שנחשב כיום רדום או, גרוע מכך, אנכרוניסטי לגבי ההזדמנות או לא לצייד את המדינות בכלים המתאימים להתמודד עם איום מסוים וסימטרי. 
למען האמת, אף גוף מידע אינו מדווח על דיון זה, אולם בערפילי ההודעות לעיתונות שהושקו מחדש במשרדים הדיפלומטיים ואין אפשרות לפענח את הרצון הגובר להגן על האינטרסים בהתאמה באמצעות האיום או האפשרות הקונקרטית להשתמש בכוח צבאי.

האירועים הבינלאומיים של הזמן העכשווי נראים לעורר מחדש את הצרכים ואת הרצון לחיות תמיד של עמים כמו רוסיה, במציאות מינימום של זיכרון מראה לנו איך כבר האירועים שהתרחשו בג'ורג'יה ב 2008 ואת "querelle" בעקבות על אוסטיה ואבחזיה עורר את אותו הדבר כמו כן, כבר אז ניתן היה למנות את הממד הסכסוך ואת הצבירה היחסית של המתיחות, בין השאר, לפרויקט האמריקני הרגיל של "מגן טילים" שיוקם בפולין (או באוקראינה שהובאה כראוי תחת שליטה מערבית).

דחיפה ומשיכה רציפה זו נראית מחוץ לעולם הזה, במיוחד כמעט שלושים שנה לאחר סיום האופוזיציה מזרח-מערב, במציאות דווקא ארצות הברית היא להבטיח לעצמה את הסיכוי ל"שביתה הראשונה "נגד הגרעין היחיד שעדיין אמין. המתחרה, לייצר מעת לעת משברים דומים מכיוון שהם חולקים את אותה מטרה ולכן את אותם יעדים. 
ניתן לשער תרחישים חדשים של המלחמה הקרה, ככל הנראה, חוסר ראיית הנולד וקירוב בניהול היחסים הבינלאומיים. 
קריסת הענק הסובייטי הייתה פתאומית מכדי להיות מכאיבה מבחינת היציבות העולמית, ולא ניתן להחשיב שמעמד שלט שלם ויתר על הדינמיקה הפוליטית ששורשה במשך מאות שנים.

הפירורים שנותן המערב לרוסיה האלטסינית לא היו מסוגלים לעולם לפייס את הרעב האטאביסטי של עם הנמצא במדינה בעלת ההרחבה הטריטוריאלית הגדולה ביותר בעולם, וחוץ מזה יושב על אחד ממרבצי הגז הטבעיים הגדולים הידועים כיום, עלינו להוסיף ידע של כוח עולמי מתוסכל שתפס תמיד את המעמד השליט הרוסי המעוכה בין מזרח ומערב.

שורות אלו עשויות להיראות ככוח מתנצל, במציאות, אף שטענו עד כה, נראה כי הכפיה הגדולה ביותר היא זו של כמה קנצלריות אירופאיות וארצות הברית הרגילה.
שגיאות תקשורת כבדות התרחשו בימים האחרונים, במיוחד כלפי פוטין, שהוצג כדיקטטור ללא מגע עם המציאות, פרט דו משמעי המחולק בין הנאציזם ודחף את הסטליניזם, בקיצור, נעשתה בחירה ברורה להתגבר על הגישה הדיפלומטית ולכפות על כללי המשפט הבינלאומי. 
נראה כי הבחירה הזו משתלמת באופן מיידי, במיוחד כנגד דעת קהל בורה ומסוממת, כמו זו המערבית, אולם היא תייצר את השפעותיה השליליות בטווח הבינוני והארוך, כלומר כאשר האמת ההיסטורית תופיע בכל המציאות שלה. ממד קטנוני. 
תשובות ההיסטוריה אינן יכולות להתעלם מאינטרסים של ורשה בהשבת השטחים המערביים של אוקראינה המערבית ברוב הפולני, כדי לפתור שתי בעיות: הצבת משגרים אמריקאים מחוץ לשטח המטרופולין שלהם ויצירת חיץ יעיל נגד הרוסים, בערבות נאט"ו. אפילו גרמניה (קטר כלכלי של אירופה?) לא תוכל, לאחר בחינת ההיסטוריה, להכחיש שהיא זקוקה לעובדים האוקראינים, לאחר שסחטו עד טיפת הדם האחרונה את אלה של מחצית אירופה, כמו גם את השוק העצום של קייב, כלכלה מתעוררת בה כדי להפחית תקוות ושאיפות בשם צנע עתיד קרוב.

באשר לארה"ב אין סוף דבר באופק, משמיץ ורושם על אירופה, הם עדיין חוששים, או אולי מוטב לומר שוב, רוסיה ועל כך הם מתכוונים להדיח אותו לכוח האזורי האסייתי, אולי כדי לנצל אותו כרצונו ביצע את "הדרקון" הסיני בשם הטינה הישנה ובכך מבטיח חופש תמרון כשלעצמו באוקיינוס ​​השקט עדיין להיות מנוצל.

בכל זאת, מה הקשר בין קרים לבין זה?

עבור המערב זה חצי האי זה קצת רע, כדי לקרוא מחדש את ההיסטוריה אלפי מקרי מוות יש bloodied זה רצועת הארץ, שכן עבור הרוסים היא האמצעים לגלות את הקלפים של משחק שיחק צבוע עם וושינגטון לשלוט על אירופה בתחיית הגיאופוליטיק ותהיה לשלטון, רוחות של עבר שחוזר, אבל העולם המהפנט הזה מכחיש את עצמו כפי שהוא מאופיין במערכת המאופיינת בניהיליזם המסוגל לסמן תחילה את המוחות ואת המוחות.

אנדריאה פסטורה