12/05/2015 - ביום חמישי 7 במאי 2015, בהיכל האודיטוריום של לשכת המסחר בליוורנו, התקיים ועידה שכותרתה "Humint ... this unknown" המוקדשת לספר האחרון שסופריו, הגנרל פאולו פיאצ'יניני והגנרל קלאודיו מסקי, ביצעו ביסודיות חקר את הנושאים הקשורים לתפקיד הסוכן החשאי מהעבר ועד לתקופה האחרונה.

לוועידה היה גם ערך מוסף, שכן הוא היה קשור לפעילויות רבות בחסות ארגון ANI, אגודת שודדי הצבא הלאומי, שהפגיש את כל חבריו לשעבר של הכוחות המיוחדים האיטלקיים בלבד: חטיבת הצנחנים של 9 "קול מושין". האגודה, על אף מסורותיה, צעירה מאוד: היא נולדה מיוזמת החבלה לשעבר פרנקו פאלקונה, שהקימה את הגרעין הראשון של הכוחות המיוחדים ברמת המחלקה, ולאחר מכן הוקדשה באופן מוחלט ברמת החברה לפקודתו של קפטן אדוארדו אקונצ'י. הוא היה הראשון שהשיק את הרעיון להביא יחד מחבלים לשעבר וחובשים לשעבר לשותפות שהתגלתה מאוחר יותר על ידי הג'ין. המלחין ולדימירו רוסי למצוא את עצמו בתוך ANPd'I. ולאחר מכן, ב 1997, באופן רשמי לקדם הצעת חוק עצמאית. יוזמה זו הובילה ליסוד מוחלט בשנה 2000, שבה הוגדרו גם המטרות האסוציאטיביות, כולל החשוב ביותר, את הנצחת הזיכרון של מחלקות ארדיטי ושל האחרים הקשורים להן.

הלוגו האסוציאטיבי, שעוצב על ידי המזכיר פאולו פרדיאני, הוא תוצאה של אותה מסורת סמלית בהשראת ארדיטי של מחלקות התקיפה של הקולונל ג'ובאני מסה, גיבורי שדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה. האווירה השוררת בתוך קבוצה זו של "גברים יוצאים מן הכלל" אופיינית לאלה שבחיים מעולם לא עמדו דומם, אך הם פעלו, לעתים קרובות כובשים עמדות חשובות. עבודתם יכולה להיות בלתי ניתנת לפענוח לרוב האנשים, אך מאחורי פרקים פוליטיים / צבאיים רבים בהיסטוריה של ארצנו, כמעט תמיד דמותו של מבולגן שעשתה את ההבדל.

אחד מהם הוא ללא ספק נשיא אייני, קולונל אנג'לו פאספיאום (אנלוגו פאספיאום), שמספרו משמאל, שסיפוריו על חייו המבצעיים יספיקו למלא כמה עמודים בכרך של היסטוריה צבאית. האגודה יכולה גם להתפאר בנוכחותם של גברים שהביאו יוקרה לארצנו במשימות קשות: מנשיא הכבוד, הגנרל פרנקו אנג'יוני, אל הגנרל. מרקו ברטוליני, דיקן החותכים שעדיין נמצא בשירות, לגנרל סימון בסירה, למדליה הכסף מרשל מרצ'לו פאניאני, לגנרל לוצ'אנו פיאצ'נטיני. האחרון, יחד עם הגנרל של הקאראביניירי קלאודיו מאצ'י, היה הגיבור של דיון מעניין, שהפתיע שני דוברים זרים, הפרופסור ורנאסה והרופא גאררה, והקהל הגדול התערב באולם.

היכולת לנצל את המשאבים האנושיים הקיימים בטריטוריה כדי להשיג מידע היא עבודה קשה שצריכה לקחת בחשבון אינספור משתנים שאליהם הטכנולוגיה אינה יכולה להגיב. כולם מסכימים כי למרות כלי ה- IT, המרכיב האנושי ויכולות הפרט אינם ניתנים להחלפה, במיוחד כאשר אחד פועל במקומות שבהם הפיתוח התעשייתי והטכנולוגי הוא ברמה נמוכה. במובן זה, המילים שהשקיע קולונל פאספיום היו מאירות: שליחותו בסומליה והמטרות שהשיג ראש אגף המודיעין (G2) הם הוכחה כי רשת מידע טוב "בן אנוש"יותר יעיל מכל מחשב.

הגנרל פיאצ'נטיני (תמונה למטה מימין) פתח את נאומו בהקדשת הכרך לצעירים, לכל הנערים הלובשים מדים ואשר נקראים במגרש להתמודד עם מצבי סיכון בהם איסוף החדשות יכול להציל חיים של חברים רבים. מטרת הספר - מזכיר הגנרל, לשעבר מפקד ה-9 - היא גם להוביל את המשתמשים בהמינט למעין אתיקה המשלבת את המידע בהרמוניה, הופכת אותו לשמיש בצורה פשוטה ונכונה. השימוש בשירותים חשאיים אינו חידוש עכשווי ושני המחברים בשמחה לוקחים צעד אחורה ומספרים כיצד, במאות השנים האחרונות, הצליחה האימפריה הבריטית לנצל רשת צפופה של מידע לטובת עסקיה. לבסוף, פיאצ'נטיני ומאצ'י לא שוכחים שתרומה מהותית לטכניקות ה"חקירות" הללו מגיעה דווקא מאיטליה, במקרה זה מגנואה ומוונציה, שבזכותן. יודע איך לסחור, היו בין הראשונים שהשתמשו בחלקה אינפורמטיבית שהפכה את בית הספר לכל רחבי אירופה.

הדיון התמקד אז בעידן המודרני ובקונפליקטים האסימטריים הקשים, שאחרי ספטמבר 11 שינו את הפיזיוגנומיה הגיאופוליטית של העולם. היום יותר מתמיד "הומינט" רלוונטי לפרש טוב יותר את הרב-ממדיות של המאבק בטרור. ד"ר גררה, בהתערבותו החכמה, הודה בחולשה מסוימת של המערב, המאוחד על ידי רגש דתי שדוחף לצדקה ולקבלה. האם זו החולשה האמיתית של המערב? האם יכולה רוח סלחנית זו לעוות את הזהות הלאומית שלנו המביאה לפלישה שקטה ושלווה לתרבות שלנו? במובן זה, דעתו של הגנרל Piacentini נראה ללכת בכיוון ההפוך, שכן הוא אומר כי זרם מתמשך של פליטים על חופי שלנו מקלטים ארצנו מפני סיכונים גדולים יותר. אז הוא מקבל את המתכון הנכון כדי למנוע פיגועים באיטליה?

מה שמדאיג אותי יותר, בהקשר לתזה שחשפה גאררה, הוא כאשר מדינה רוצה להיראות חלשה, כל עוד היא מעוותת גם את משמעות ההמנון הלאומי שלה. מפגין סובלנות, נדיבות ורחמים כלפי מהגרים מן הים הוא ללא ספק רגש המאחד את רוב האוכלוסייה האיטלקית, אשר מעולם לא היתה גזענית - נטמעה תמיד בכבוד כל מה ש"שונה ". אבל אם אותה גישה נוגעת למעמד הפוליטי, אזי דאגה מסוימת היא לגיטימית משום שמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה להתגבר על ידי הרגשה. המדיניות הצבאית האיטלקית היא הפגנת האופן שבו ארצנו רוצה מרצון ובכל מחיר להכריז על אי-תוקפנותה, גם כאשר האיום הוא קונקרטי. זו טעות חמורה מאוד, אבל עוד יותר מכך היא מייצגת נזק משמעותי לאלה, כמו הצבא, עדיין נקראים למלא את תפקידם באזורים המרוחקים ביותר בעולם. מדינה אינה יכולה להתנתק מעצם העובדה שהיא שולחת את מיטב אנשיה, כמו בנים של "קול מושין", לנהל מלחמה נגד הטרוריסטים ולאחר מכן להכחיש כי התנגשות זו מתבצעת. במצבים כאלה, המודיעין נכנס לפעולה, כגורם הרמוני בין פעולה לפוליטיקה, בין עימות לפיוס. העבודה האמיתית של סוכן חשאי - הרחק מהייצוגים ההוליוודיים המוזרים - מונחית על ידי עקרונות מוצקים ואתיקה המסייעת בבחירת מטרות, למנוע שפיכות דמים חסרת תועלת, לייעל משאבים ואף למצוא פתרונות חלופיים לאלימות . שוב קולונל Passafiume, עם concreteness מנשר, מסביר כיצד המבשר הוא לא רק פעולה, להיפך להגיע למטרה הימנעות העימות הוא הניצחון האמיתי של הכוחות המיוחדים. היום, כמו אתמול, פרופיל של רוכב הוא דווקא זה: הרמוניה ונכונות בין שימוש בכוח לבין אינטליגנציה.

לאיטליה יש את הצורך הדרוש להכיר את המצוינות שלה, שאינה רק מזון טוב, אופנה או פרארי: אלה הם ערכים חשובים מבחינה מסחרית, הנהנים מחלון ראווה בינלאומי חד-משמעי ותמיד באור הזרקורים. יש במקום מצוינות מקומית כי לא אוהב שלבים נוצצים, אלא פשוט שואפים להבטיח כי עבודתם מוכרת. איטליה זו נעשית על ידי הפושטים של "Col Moschin" ועל ידי כל האחרים אשר לובשים בגאווה מדים: נותן להם את הזכות מחווה היה לשמר, אולי, כי "חולשה לאומית" זה יכול לפגוע כל כך הרבה.

פאולו פלומבו

(צילום: ויויאנה קריולה / פתיחה אלקטרונית)