15/04/2015 - המבצע קרב מכריע יש בהחלט איבד אמינות.

ערב הסעודית ממשיכה להפציץ בעקשנות מולדת את המורדים השיעים החות'ים והתוצאה היחידה שהושגה היא איבוד הפנים בעיני הקהילה הבינלאומית כולה.

בעוד המטוס לקצור קורבנות ללא מטרה אסטרטגית לכאורה; המורדים זוכים לשטח נוסף ולשלוט באב אל-מנדב ורוב העיר עדן. אנו רואים כי תחת הפצצות אנו מארגנים את עצמנו טוב יותר.

מטרת המתקפה הייתה לבלום את ההתקדמות החותית, אך השלכותיה של מדיניות החוץ המהירה והשטחית, כמו זו של הסעודים, עלולה להוביל לתוצאות חמורות בהרבה מהצפוי.

המתקפה הנגדית של המיליציות השיעיות היתה ברורה - אלה שהותקפו להגן על עצמם - ולמעשה בגבול הצפוני יש את מותם הראשון של הקואליציה שהוקמה כדי להגן על הגבולות הסעודים.

אבל מה שאף אחד לא ציפה הוא הסיכון המהותי לחוסר יציבות פנימית של הפטרומונרכיה, החשש מפני מלחמת אזרחים אפשרית מפחיד את כולם; כולל המדינות הגובלות.

על פי מקורות מהימנים, המיעוט השיעי של המדינה יהיה על בסיס מלחמה ומאיים על ההשלכות על ההתקפות המבוצעות בתימן. הקבוצה, אם כי מיעוט, יש את היכולת לנהל גרילה קטנה בתוך המדינה. האם ריאד יוכל לפחות למנוע מהם להיוולד?

האפשרות שמיקרו-מהומות אלה יחלחלו אלמנטים של IS או אל-קאעידה במדינה היא ממשית.

שתי קבוצות הטרור יתפתו מאוד לנצל את התוהו ובוהו הסעודי לכבוש תפקידים חשובים וחשובים מבחינה כלכלית, תוך ניצול ההשלכות הבינלאומיות לטובתן.

עליית ערך הנפט הגולמי ועלייה חדה במחירי הצרכנים מערערים לא רק את המפרץ אלא את הקהילה הבינלאומית כולה.

בסעודה הסבוכה שממנה היא מנסה להגיע אל פני השטח, סעודיה צריכה להתמודד עם המורדים באיראן. לרגל המאורע, הוא הציב את ספינות המלחמה הטובות ביותר שלו, אשר הוצבו ליד מים טריטוריאליים תימניים לכמה ימים.

הסיבה הרשמית לגיוס זה היא פינוי האזרחים האפשריים ממדינה בדרך למלחמת אחים. באופן רשמי, טהראן מזיזה כוחות כדי להבטיח תמיכה בפלוגות החותיות במקרה של קרב פתוח.

למי שעוקב אחר הסיפור מהמופע הראשון שלו, במפרץ עדן, ספינות המלחמה המצריות והסעודיות שלא יאפשרו כניסת ספינות איראניות עד סוף המתקפה יעוגנו במארס 27.

האפשרות כי התנגשות נולדה עדיין גבוהה, אך עד הסוף היא תנסה להימנע מעוינות גלויה בים כדי לצמצם את ההפסדים הכלכליים והאנושיים שאף מדינה לא יכולה לקיים.

המעורבות הצבאית האיראנית היא זו שמפחידה ביותר את הקהילה הבינלאומית שחזרה זה עתה מניצחון, עם חתימת ההסכם הגרעיני, אך חוששת מקריאות נשק לקהילות שיעיות בעולם.

הקריאה הזאת בוודאי לא תפעיל מלחמה פלנטרית, אלא תחריף את המצבים הקריטיים, ותשאיר מקום נרחב לתמרון לארגוני טרור היקרים לחדשות.

המבוכה בשל התוצאות העניות והמניע הפוליטי המביך של המתקפה מחריפה על ידי השמדת ההנהגה הסעודית בקואליציה בראשותה. פקיסטן, שנראתה בתחילה בקו החזית לצד ריאד, שינתה כעת את עמדתה ונותרה ניטרלית.

ההחלטה לא מסכימה מאוד עם מדינות ערב ויכולה לעלות לרפובליקה האיסלאמית.

הכספים העצומים המוזרמים לפרויקט האטומי הפקיסטני ניתנים לביטול, ולכן איסלמבאד מבטיחה זמינות מלאה רק במקרה של התקפה ומצהירה על עצמה כבעלת ברית גדולה של המלוכה הסעודית.

נראה שטורקיה, עם ביקורה האחרון בטהרן, לא סומנה ותוך כדי לחימה ומימון (אולי) הג'יהאדיסטים יחד עם קטאר נגד ממשלות שיעיות ומיליציות, היא התרחקה מהענק הסעודי, המתחרה הישיר שלה במאבק למנהיגות אזורית.

עומר ואלג'יר גם הוציאו את המשחקים שלהם במיומנות יוצאת דופן, התרחקו מן ההתקפות הצבאיות, והעריכו מחדש את משקלם הדיפלומטי בהסכמים לפתרון של שלום בשאלה התימנית.

הם נותרים פרוסים בנחישות לצד מצרים הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות.

למכשולים הדיפלומטיים של ריאד יש השפעה כבדה על המתקפה הצבאית המתרחשת, לא ניתן להפציץ לנצח, ובמוקדם או במאוחר יצטרך מישהו לדרוך על גבול תימן.

עם קואליציה כה קטנה קשה לחשוב על התערבות יבשתית. ריאד אין צבא גדול מוכן להביס את חמושים חמושים היטב ומנוסים חמושים לבד.

התערבות ארצית תתאפשר רק עם תמיכה נרחבת מצד מצרים ואיחוד האמירויות, אבל יש להן בעיות חמורות הרבה יותר מאשר לתמוך במשחק לטבח הסעודים. מצרים מתקשה לשלוט במלואה בחצי האי סיני, שם קיימת נוכחות חזקה של קבוצות הקשורות לדא"ש ובמערב עליה לתמוך בממשלת לוב במאבקה נגד שחר לוב והח'ליפות. איחוד האמירויות הערביות, לעומת זאת, קרובים מאוד לאיראן, ומלחמתם בתימן עלולה להפוך אותם לפגיעים מדי במקרה של תגובה איראנית. 

לירדן, לסודאן, לעומאן ולבחריין יש יותר מדי בעיות פנימיות וגבולות כדי לסייע לסעודים בתימן, אלא עם זמינותם של כמה מטוסי קרב וטפיחה על הגב.

תימן היתה אמורה להיות דוגמא מזהירה לאופן שבו המנהיגות הסעודית במפרץ תוביל את האזור הגיאו-פוליטי המפוצל הזה לעתיד מפואר של איחוד מדיני וצבאי. אבל התבוסה באה מכל חזית אפשרית. עכשיו את האובדן הברור של אמינות באזור מכניס את המלוכה להחזיק כי במוקדם או במאוחר יצטרכו להחליט כיצד לקדם או לסיים את זה עכשיו לא ברור "סערה החלטית".

באמירויות הערביות יש מודעות גוברת והולכת לכך שהצבאות, למרות היותם מצוידים במודרניות, נטולי לחלוטין את חוויית המלחמה הדרושה לביצוע סכסוך כמו זה שהחל בחודש מארס האחרון.

אף אחד מהחיילים החמושים אינו מוקדש מספיק לסיבת ארצו כדי שיוכל לשאת רובה, שלא לדבר על ניהול מבצע ברמה טקטית.

הפיגועים הם סימפטום, לא רק של חזון אסטרטגי קטן, אלא גם של רצון לא קיים של החיילים "לזיין את הידיים" במלחמה שכולם היו רוצים להסתדר בלעדיה.

"הקרב המכריע" הזה התחיל במרץ ובציפיות רבות. כל העולם הצבאי - כולל הדיפלומטיה - חיכה לראות את סעודיה ומקורביה מודעים לכך שמשקלם הפוליטי והצבאי הופך למנהלי הביטחון שלהם, אך לא. היינו עדים להצגה שהבולון שלה היה מבריק אבל נמשך כמה עמודים, ההתפתחות הלא קיימת וגמר שלא יספק אף אחד. 

משפחת סעוד לקחה את הצעד הארוך ביותר ברגל, חשבה שהיא יכולה לטפל במבצע צבאי מורכב ואסימטרי עם כמה בנות ברית (בעלי ברית יותר על הנייר מאשר במציאות) וציוד יקר.

אחרי שבועיים נראה ברור שלמדינות המפרץ אין בגרות צבאית-פוליטית התומכת בצרכיהן.

בדרך זו, הבריאה של ארצות הברית עם הצבא הרב לאומי שלה הופך להיות תעתוע רחוק, פרויקט שאם היה מתחיל היטב היה הופך להיות דוגמה מצוינת של שיתוף פעולה צבאי וחזון מדיני חסר תקדים.

החיפזון והמחשבה שהכסף לבדו ינצח במלחמות החזירו את ערב הסעודית לפינת המלחמה הלא מוכנה והבלתי מעורערת שממנה עלינו לפחות להציל את הצלה.

כדי לפקד על קואליציה ולהזיז מלחמה, לחישות אינן מספקות, עליך להרים את קולך.

או לצרוח או לשתוק, אם אתה בלי קול אתה אפילו לא יכול להשתתף.

דניס סרנג'לו