שירות בפרשים הוא משהו ייחודי, דבר החורג מהמימד הרגיל של השירות הצבאי. מי שמשתייך ל"נשק האצילי "לאורך זמן מפתח מודעות לעצמם ורוח שייכות יותר ייחודית מנדירה, ומבינים מיום ליום שהם ילד לגיטימי מגיבורי העבר.
בשעות שהושקעו על סוסים, בימים האינטנסיביים במבצע או באימונים, תוהים כיצד אבותיהם בנשק היו יכולים לחיות, כיצד נהגו לבלות את זמנם, סוף סוף כיצד פעילות צבאית טקטית באוכף גאה סוּס.
ניסיון לפזול את העיניים יכול לקרות את נס תפיסת עוצמת הריחות באזור הכפרי של פריוליה, האדמה זורקת לאוויר את הניחוח המעורב של ערפל ועשב מקומט, בעוד שמעט ארובות עשן לבן וצפוף מתנפח ומתערבב באטיות. לשמיכה האפורה של בוקר באוקטובר.
המחלקות לאחר שטיפסו בשקט על גל הרגלים והפסגות הרועש של הצבא השני והשלישי התיישבו בעיירה קטנה במרחק של כמה ק"מ מאודינה, פוזולו דל פריולי, המשימות מבולבלות, תוך ארבעה ימים מה היה צריך להיות הגנת העמדה הפכה לנסיגה אסטרטגית תחילה ואז לבריחה אמיתית.
האוונגרד של הבריגדה פרץ לעיירה הנטושה כמעט, הד של טפחות הפרסות מקפיץ את קירותיהם הלבנים והירוקים של סיד ועובש, תושבי כפר רבים עזבו בעקבות הצבא הנסוג, וצופפים גם את הגשרים המעטים מעל טגמנטלו, פליטים ממלחמה מוזרה שעד אז רק שאגת התותח מרחוק וייסורי הרעב סיפקו מדד.
בסיורים מציינים נוכחות של כמה חצרות וראות טובה לכיוון צפון-מזרח, כל שנותר הוא לחזור לדווח.
מה שהמפקדים אמרו ועשו נחרט בוודאי בהיסטוריה ובדיווחים רשמיים, קשה לדמיין את מצב הנפש של הדרקונים והלנסרים, מחכים, נייחים במקום על סוסיהם.
מישהו לוחש שראה מרחוק את גרעין הסיור שמחזיר לטרוט, בכל אחד ואנחת רווחה, אין אויבים, פוזולו עדיין חופשי, במחשבה זו טפטוף קר מלק את לחיי כולם, אולי סימן, אולי בחזרה למציאות, אם המדינה נקייה מאויבים, הקרב ישתול בקרוב.
הקסדות התכופפו אט אט כאילו מתחת למשקל של יד אדירה, בעוד אדים חמים עלו מנחיריהם של הסוסים והתערבבו בערפל הגובר.
התנועה לעבר פוצולו הוזמנה ומהירה, שתי מחלקות מלפנים, הראשית במרכז והאגפים מכוסים היטב על ידי טייסות משמר, כדי לסגור את הטור בצעדה, את המזמורים וגרעין ביטחון דק שיכול להגיב לכל כיתור.
עם כניסתם לעיירה, חוזרו על פקודות הקדמון לרבעי סוסים וגברים בחצרות השונות, היה צריך לארגן את ההגנה.
אנשים לא הצליחו להבין בבירור את הסיבות למערך ההוא, אשר הושגו באופן הגיוני ומוקפד.
הצורות השבורות של הבניינים והערפל לא אפשרו להעריך את הסהר שנוצר בכדי להכיל את גל ההלם האויב הממשמש ובא, אולם האמון במפקדים היה מלא ומודע, כמו גם המודעה הייתה האמונה שרבים ימותו .
תפקידי האביר עוזרים להתגבר על המגונה שקודמת לקרב, יש לשמור על הסוס, לשלוט בו וכך גם על אוכף ורתמה, ואז אנו עוברים לכלי נשק, משומנים, מסודרים ומכינים אותם לשימוש יעיל.
חשכת הלילה הגיעה לפתע, אין שריפות להתחמם, השמיכה מעל כתפיו, מעט לחם והמרק הארור ההוא שהוכן כבר בבוקר, קר ומר כמו אותו יום המתנה.
לילה נטול כוכבים עמד לפני מי שיהיו גיבורי פוצולו כעבור כמה שעות, טפטוף עדין התחלף ברוח חזקה מהדרום, אוויר לח, מיזמה של הפרשות אנושיות וסוסים מתעבות יחד, אולי זה היה במקרה של סיום והליכה לעימות, זיכרון התעלות בקארסט היה חי במוחם של כולם, כאשר הם נאלצו לנטוש את הסוסים, לאחר לכידת גוריזיה, להישאר בתור כמו חיל הרגלים, לאבד את המוזרויות המבצעיות שלהם, מוחק את כבודם כאבירים.
בזמן שהמחשבות התעבו ונעלמו בין משמרת משמר למנוחת שווא, השחר החדש הופיע, ההשתקפות פינתה את מקומה לפעולה בחיי היומיום מלאי ציפיות וסימנים רעים; ההפרשות הראשונות נגמרו, שתי דיוויזיות או יותר חצו את עמקי ג'ודריו ונאטיסונה, הגיעו לטורה שהן התכוננו להציף את המישור הנמוך.
כמה חילול השם פינה את מקומם להתפטרות ובעוד שאכלנו מעט לחם ניסינו לנהל את הסוסים.
הצליל הקצבי של הפרסות הראשונות נתן את הרעיון כי ליבות הסיור היו מוכנות, כשהן רואות אותן משאירות רצון מוזר להילחם היכה את כולם, הגיע הזמן.
כמה דקות, אולי כמה שעות, הזמן נדחס והורחב, הקברניט מורה: "קוואלואו" והמכשיר חוזר על הצו, כמו בהד נראה שהכול מתעורר לחיים באותו אופן, אותה יד בלתי נראית שכופפה את הראש יום לפני שהוא עורר את האוויר העומד של הכפר פוזולו, הטייסת, מכונסת ומוכנה, נעה צפונה בערך, אומר הסמל, אתה לא יכול לראות את הבאנר, הדבר היחיד שאתה שומע, מתקרב ומתקרב, הוא צ'ראת המוות ששרה יחד עם המקלע האוסטרי, הפחד פינה את מקומו לטירוף, גם הפעם, אולי בפעם האחרונה, הסוסים מותחים את טרוטם, הקורנט ואפילו הפקודה לא נשמעה, אבל בהדרגה הופכת הטרוט לדהירה, החנית נחה, מפרקי כף היד כואבים, גוש המחלקה מתפרק, בוץ קר המועלה על ידי אלה שמפזרים מפזרים על הפנים, אין זמן להוריד אותו, הדהירה נשלטת בצורה גרועה, אנו רואים אותם, הם עדיין כמו סלעים, החנית התנדנדה א, יש צורך לשמור עליו יציב ומוכן להשפעה, עם מה שלא ידוע לנו, משבי הראשונים מגיעים, סוסים ורוכבים נופלים, אבל ההשפעה טובה, המקלעים שותקים לכמה שניות, מחלקה נוספת מגיעה מהצד שמשקיעה את מתנגדים, אנחנו נלחמים, היום יהיה ארוך והמוות יבוא במוקדם או במאוחר.
