חייו של איש צבא מלאים בהעברות. בכל יעד אנו מעשירים את עצמנו בחוויות חדשות. סיפור זה מתייחס לעובדה מאוד טריוויאלית שהתרחשה בשנים הראשונות של המאה החדשה (והמילניום החדש).
הגעתי בדיוק למקום חדש ובמקרה הייתי חייבת להתקשר לפקודה כדי לקבל מידע על הודעה עם תוכן "ניתן לפרש". בהיותי כמה מאות אלפי יורו, אני חושב שנכון להבהיר את התנאים המדויקים של הבעיה, אבל אני טועה את הבלתי נסלח לטעות בספרה האחרונה של מספר הטלפון.
אני שומע אותך מגיב
אל"מ טיזיו ".
ברור שלא רציתי להפריע לקצונה כה גבוהה, מה גם שהשמועות שמסתובבות תמיד על עמיתיו למקטורן לא ציינו אותו במגזר המינהלי הספציפי, בהיותו אדם בעל ערך רב בעניינים אחרים אצילים יותר.
אז אני מוסיף ...
מר קולונל, סליחה, אני רס"ן גאוס. אני מתקשר אליך מפקודה XXX. סליחה, יש לי את המספר הלא נכון, רציתי לדבר עם המרשל פינקו, על ....
אבל הוא קוטע אותי, מכוון:
תן לי לדבר עם ראש השירות שלך "
אני מוסיף ...
מר קולונל, אם אתה רוצה להתייצב לסגן אלוף-משנה סמפרוניו, אתה רוצה לדבר איתו; עם זאת, לצורך ראיון זה, אם יתכן שהייתה הפרעה בקו שלא שמעת היטב ממה שדיווחתי זה עתה, אני מבקש להתנצל שוב על ההפרעה שנגרמה ל- serenissima SV על ידי חזרה, ואני מתנצל, על כך שטעיתי הזן את הספרה האחרונה שהלחין את המספר שלך באוגוסט במקום זה של המרשל פינקו הצנוע ..... "
תן לי לדבר עם סגן אלוף רוסוברדה
אלוף משנה, אני באמת מתחרט על שלא הצלחתי לספק את המהירות שאתה רוצה לבקשתך. הייתי הולכת לשווא מכיוון שסגן אלוף רוסוברדה היה מנהל השירות שלי ביעד הקודם. עם זאת, בעוד שהוא נשאר שם, אני, בסביבות 15 ימים, נמצא במקום החדש הזה, כפי שהסברתי בבירור כשהתחלתי, ואני עדיין מתנצל על כך, אם ה- SV מאפשר לי , שיחה נעימה.
נו טוב, הפעם צעדים.
אלוף משנה, שמחה שהציעתי לך את האפשרות היומיומית לממש את הסגולה הנוצרית של הסליחה, אני מברכת אותך בהערכה ללא שינוי, ואם לאזור ה- SV לא הייתה אפשרות לשמוע את טריקת העקבים שלי, אני מבקש ממך שתתן לי את הפקודה להישאר על תנוח, כדי שאוכל להוריד את השפופרת, בהתחשב בכך שבתנוחה הלוחמתית הנוקשה ביותר, אינני יכול להניח את השפופרת מבלי לעמוד בפני הסיכון שאצטרך - בהמשך - ללכת לבית החולים הצבאי. בברכותי המכובדות ביותר, אני מצדיע לך.
השיחה התקיימה "ברמקול רמקול" מול שני מרשלים, אשר לאחר ששמעו אותה, החלו להאמין לדברים שסיפרתי על אופיהם הסקלרוטי של דמויות מסוימות שמעולם לא עזבו את המשרד אחרי האקדמיה, שהתרגלו לטפל באנשים - בתנאי שיש להם ותק נמוך יותר ו אולי מצחיק, כסטודנטים בשנה הראשונה של הקורס. ביני לביני חשבתי מקסימום שרשמתי במוחי "ופה וארור, זה לא מוכחש לאף אחד". לכן, של אותה שיחה, אחרי "ארור ", אני זוכר" וופה "נחמדה.
