02/04/2015 - מדובר בפרויקט משותף של נאס"א, חיל האוויר ולוקהיד מרטין ובפיתוח מאז 1980 כדי למנוע טרגדיות כמו אלה של טיסת גרמניה-כנפיים בה נספו 150 איש.

זו מערכת אוטומטית שמשתלטת מהטייס ומשנה את מסלול המטוס במסלול התנגשות, ומביא אותו לגובה בטוח.

מערכת הימנעות מהתנגשות קרקעית אוטומטית (Auto-GCAS) עוקבת אחר המסלול הסטנדרטי של מטוס לרגל X עם נתיב הטיסה בפועל. אם החישובים מראים פערים והמחשב אינו מזהה שום ניסיון של הטייס למנוע התרסקות מתקרבת, הטייס האוטומטי מחריג את המקביל האנושי ומחזיר את המטוס לגובה בטוח. המערכת תותקן בפלטפורמות F-22 ו- F-35 בזמן שהיא כבר פועלת על F-16s.

בפברואר האחרון אישר הפנטגון את השימוש המבצעי הראשון, כאשר הטייס חולץ על ידי המערכת נגד התנגשות.

למרות שכל הפרטים מסווגים, ההערכה היא כי האירוע היה מעורב בחיל האוויר F-16C בתקיפה קרקעית במוצב של המדינה האיסלאמית בסוריה.

עם זאת, נאס"א אישרה כי תוכניות דומות נבדקות לטיסות מסחריות, אם כי לא הבהירה כיצד מערכת כזו יכולה הייתה למנוע את הטרגדיה של גרמניווינגס.

היישום של Auto-GCAS בצי F-16 הוא תגובה למספר משמעותי של תאונות שנגרמו על ידי טייסים מוסחים או שאינם מסוגלים לטוס לחלוטין בעקבות פרופיל השטח. רכיבי ה- Auto-GCAS ב- F-16 כוללים שינויים דיגיטליים במחשב הטיסה, בקרת מטוסים, מערכות העברת נתונים מתקדמות ותוכנת משימה. כאשר המטוס מתקרב לקרקע, המחשב קובע את מסגרת הזמן בה ההשפעה עלולה להתרחש ומפעיל הליך אוטומטי למניעת התאונה.

נאס"א מפתחת טכנולוגיות אוטומטיות נגד התנגשות במשך שלושה עשורים לפחות. המבחנים הראשונים של "המעטפת המלאה" החלו בשנת 1997. 556 התמרונים שבוצעו ב -40 טיסות המבחן הראו את יעילות המערכת. מחקרים נערכים כדי לאפשר לטייס האוטומטי לזהות כמה פרמטרים של משימה, למעט אמצעי נגד. Auto-GCAS, למעשה, מציל חיים, אך יכול למנוע ביצוע תמרונים טקטיים סטנדרטיים.

פרנקו איק