הפיזיקה היתה תמיד התשוקה שלי, גם אם לא היחידה. לפני מספר חודשים רשמתי: "העמקת פרויקט מנהטן, לקרוא את הביוגרפיה של פרמי".

אני לא זוכר כי לקחתי את הפתק, אבל בכל מקרה הזמנתי ביוגרפיה של פרמי, וברגע שהגעתי הניחתי את הספרים שקראתי כדי לצלול לתוך הקריאה המרתקת של אחד האנשים המבריקים והפרודוקטיביים ביותר בהיסטוריה של הפיזיקה האיטלקית והעולמית.

המחבר של הספר הוא אמיליו Segrè, גם פיסיקאי, חבר ותלמיד של פרמי.

אנריקו פרמי (1901-1954) מגיל צעיר הראה את רצונו ללמוד פיסיקה. הוא היה נוהג להזמין את אביו ואת מהנדס הידידים שלו (אדולפו אמידי) בערב, כשיצא מעבודתו. 

המהנדס יזכור כמה שנים אחרי השאלה הראשונה שפרמי הצעיר, אז בן השלוש עשרה, שאל אותו: "האם זה נכון שיש ענף של גיאומטריה, שבו, מבלי להזדקק לרעיון המדידה, יש תכונות גיאומטריות חשובות?"

המהנדס למחרת השאיל ספר לחברו הצעיר, גיאומטריה של מיקום, מאת תאודורו ריי. פרמי החזיר את הספר לאחר חודשיים וכשנחקר הוא הוכיח כי הטמיע את תוכנו וכי הוא מסוגל להשתמש ברעיונות הכלולים. לפרמי היה זיכרון ברזל שעזר לו בלימודיו ויכולת נהדרת לפתור את הבעיות הקשות ביותר בשלווה ובכלים פשוטים שהיו קיימים, אך מעל הכל הצליח להסביר את התיאוריות המורכבות ביותר בצורה פשוטה וליניארית ולהשרות אמון ב התלמידים שלו.

פרמי הפגינו את יכולותיו המיוחדות בכל הזדמנות, והצליח להפוך לפרופסור באוניברסיטה ברומא בגיל 26 בלבד. 

הוא טיפל בכל ענפי הפיזיקה, בחקר חלקיקים אטומיים ותת-אטומיים, אך גם בבעיות של אסטרופיזיקה, אך חשיבותה קשורה בעיקר למלחמת העולם השנייה ולפרויקט מנהטן, שראה בו את דמותו במימוש הפצצה שאפשרה ארצות הברית של אמריקה כדי לנצח את יפן מיד. הקריאה של דפי הספר המוקדשים להרשים זה מעניינת באמת, והדיון הציבורי שבא בעקבות הפצצה נגד הירושימה ונגסקי, שגם הוא השתתף בפרמי, מאפשר לנו להבין את עומק המחשבה על פרמי האדם ולא רק על הגוף.

ספר מעניין באמת שהביא פתקים חדשים לסדר היום שלי ואוכל חדש למחשבה.

טוב קריאה.

אלסנדרו רוגלו