ג'וזפה פלאביו
אד. UTET
עמ. 1300

המחקר ההיסטורי הוא לפעמים מועדף על ידי סקרנות. למעשה, הסקרנות היא לפעמים האביב הדוחף את הקורא לעבר ספר היסטוריה, ולכן הסופרים הקדומים מעטר את יצירותיהם ההיסטוריות בסקרנות מכל הסוגים רק כדי למשוך את הקוראים.

היסטוריון של ימינו אולי לא יאשר את ההתנהגות הזאת, אבל אפשר לומר שהסוף מצדיק את האמצעים!

עתיקות יהודיות, מאת ג'וזפה פלאביו, יצירה מסוג זה, עשירה בהיסטוריה וסקרנות לקורא.
אבל לפני הולך עוד, כמה שורות צריך להיות בילה על המחבר העתיק הזה.

יוספוס חי ועבד בין 37 לבין 100 סביב לספירה. בהיותו שייך למשפחת כוהנים בין החשובים ביותר בירושלים, היא קשורה איכשהו לבית המלוכה. בין 56 לבין ג 'ונוקס 59 השתתפו שלושת בתי הספר הדתיים העיקריים, זה של הפרושים, הצדוקים ואת האיסיים, והעדיף את זה. ב 64 הוא נסע לרומא כשגריר. ב 66 אנו מוצאים אותו מושל הגליל שבו הוא יירד למאבק נגד הרומאים. בשנה שלאחר מכן הוא נכנע לרומאים ונלקח בשבי על ידי אספסיאנו, ג 'וזפה כנראה חייב את הונו הבא למפגש אומלל זה. כאשר נחקר על ידי אספסיאנוס, הוא חוזה את עתידו כקיסר. כמה שנים מאוחר יותר, ב 69, אספסיאנוס ביעילות הופך הקיסר ולא ישכח את מי שחזה את זה. יוסף רוכש חירות למחצה. הוא הופך לחבר של טיטו, בנו של הקיסר. ב 70 הוא ממוקם בירושלים, אבל הפעם הוא בצד של הרומאים, ירושלים נכבשה ומקדש נהרס.

בין 75 לבין 79 מפרסם את מלחמת היהודים. כמה שנים מאוחר יותר, ב 94 ו 95, הוא מפרסם את עתיקות יהודיות וכאן אני מפסיק.

טקסט זה הוא טקסט היסטורי, בעשרים ספרים, אשר מתחיל מן הבריאה של העולם לבית השליט של Adiabene.

נראה שכמעט קוראים את התנ"ך, גם אם מתובל בפרטים כגון משמעות המונחים בשפה העברית, רמזים לגיאוגרפיה, היסטוריה עתיקה, שימושים ומנהגים של עמו: מצד שני כותב ג'וזפה מעל הכל כדי לוודא שהיוונים והרומאים הם יכולים להכיר ולהעריך את עמו.
דוגמה לכל:
ספר I, 33 "ביום השביעי אלוהים הרים את ידיו מן העבודה ונחה, ומסיבה זו אנו גם מעכבים את עבודתנו ביום זה וקוראים לה בשבת, מילה אשר בשפה העברית פירושה" דממה "..."
זה מסביר מדוע יום שבת (יום ראשון), היום השביעי של השבוע, מפסיק אותנו מהעבודה!

עכשיו אני עוזב אותך, אבל אני מאמין שיוספוס צריך להיות חלק מהספרייה שלך, כשהוא נכנס לי.

אלסנדרו רוגלו