19 / 01 / 2014 - הנוכחות האסלאמית באירופה בעידן המודרני מאופיינת בשלושה גלים מרכזיים: הראשון התרחש לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר רבים נמלטו לאירופה כדי להימלט מן הקשיים העומדים בפני כמה מדינות המאופיינות במשטרים לאומניים; השנייה קשורה קשר הדוק להצעת העבודה שאפיינה את איטליה ואירופה החל מהמחצית השנייה של 70 שנים; והאחרונה התרחשה בשנות 90 הקשורות לאיחוד.

רק בשנות 90 במהלך המלחמה הבוסנית (1992-1995) כמה בוסנים חצו את הגבולות האיטלקיים.

ביניהם היו "בוסנים מזויפים" רבים, רובם הגיעו מהמזרח התיכון.

בתקופה מוקדמת, הטפה ותפילה אסלאמית באיטליה היו מיוצגות לרוב על ידי מרחבים קטנים מוסכים או מרתפים. הצורך לקיים מרחבים בהם ניתן להפעיל פולחן כראוי הודגש במחצית השנייה של שנות השישים, כאשר מלך פייסל מסעודיה בביקור באיטליה, הביע בפני הרשויות את הצורך ביצירת מקום פולחן אסלאמי ברומא. שיאפשר לדיפלומטים ולפקידים בשגרירויות מדינות האסלאם להשתתף באופן קבוע בתפילות יום שישי. אז ממקומות התפילה עברנו לבניית מסגדים אמיתיים.

המסגד האיטלקי הראשון, זה של רומא, עומד בראש המרכז התרבותי האסלאמי האיטלקי (CICI), מוסד רשמי שנולד ב- 1969, שבמועצה שלו ישבו נציגים דיפלומטיים של מדינות אסלאמיות. בס.ס.ס., הקו שאומץ על ידי ערב הסעודית הוא בעל תפקיד בולט, שממנה מגיע עיקר המימון, באמצעות "הליגה המוסלמית העולמית", ארגון לא-ממשלתי שבמכה. הפרויקט לבניית מסגד בבירה התגבש עם ההנחיה, בשנות השבעים, על ידי עיריית רומא, של שטח של כ 30.000 מטרים רבועים לא רחוק מחוז Parioli, בעקבות, כפי שראינו, של לחץ על הממשלה על ידי השושלת הסעודית (שגם היא נטל הנטל הכספי העיקרי) וכן על ידי רוב המדינות האסלאמיות. להולדתו של הפרויקט נקרא גם הכס הקדוש, שקיבל את היוזמה, ללא חילוקי-דעות פנימיים, שהתעוררו בעיקר מחוסר בקשת הדדיות, שיופעלו, למשל, בסעודיה עצמה. העבודה נמשכה באיטיות עד שהיא נחנכה רשמית ב- 1995.

צורות אחרות של אסוציאציות אסלאמיות נקלטו בתנועת ההגירה המאסיבית לעבר איטליה. הצורות העיקריות של צבירה הן המרכזים האסלאמיים (כגון ה- CICI הנ"ל) והארגונים המייצגים.

המרכזים האסלאמיים הם מבנים אסוציאטיביים המיועדים לבסיס המאמינים; החשוב ביותר בפנורמה האיטלקית הם CICI הנ"ל של רומא המרכז האסלאמי של מילאנו לומברדיה (CIML). זה האחרון מניח עמדות יותר מיליטנטיות, עם השאיפה להיות נקודת התייחסות, ברמה הלאומית, עבור הקהילה האסלאמית כולה.

אגודות ייצוגיות, לעומת זאת, נועדו בעיקר לקבץ את המרכזים השונים המפוזרים ברחבי השטח ולפעול כנקודת התייחסות לבני שיח מחוץ לקהילה המוסלמית, כגון המדינה האיטלקית.

אחת העמותות היא איחוד הקהילות והארגונים האיסלאמיים באיטליה (UCOII), המקושר בעיקר ל- CIML של מילאנו. החוקה של ה- UCOII מתחילה בינואר 1990 וקודמה על ידי כמה מוסדות אסלאמיים, כולל USMI (איחוד הסטודנטים המוסלמים באיטליה), המרכז האיסלאמי הנ"ל של מילאנו, וכן אישים שונים בהתאמה אישית. הפרויקטים הארגוניים של ה- UCOII לובשים צורה של מתן שירותי תרבות וחינוך, סיוע סוציאלי וסוכנות עיתונות משלה המופנית מחוץ לקהילה האיסלאמית. אוריינטציית העמותה היא של חזרה לטוהר האסלאם, "מושחת" על ידי השפעות מערביות שליליות. אך הגדולה מכולן היא בהחלט הקהילה הדתית האסלאמית (CO.RE.IS), ארגון המאגד את המספר הגדול ביותר של אזרחים איטלקים מוסלמים. יש לה מטה ארצי במילאנו ועשרה משרדי פריפריה בשבעה אזורים איטלקיים שונים. הפעולה שלה מרוכזת במיוחד בשלושה אזורים נפרדים ומשלימים. ראשית כל, בעקבות הייעוד האוקומני שאפיין את CO.RE.IS. מאז היווסדה החלה פעילות אינטנסיבית של דיאלוג בין-דתי, במיוחד עם הקהילה היהודית והכנסייה הקתולית. שנית, רצינו לענות על צרכיהם של מורים בבתי ספר ציבוריים ופרטיים, מול מציאות תלמידים המשתנה במהירות, על ידי ארגון קורסי הכשרה בנושא חינוך בין-תרבותי. לבסוף, יוזמות ציבוריות רבות נועדו להעלות את המודעות הציבורית לאפשרות של תאימות מלאה והרמונית בין האמונה האיסלאמית לזהות האיטלקית, ואילו התחילו מערכות יחסים שיתופיות בינלאומית עם הליגה האסלאמית העולמית ו אגודת השיחות האסלאמית העולמית.

הנקודה העיקרית היא שהמדינה האיטלקית בכך שלא מיסדה את האיסלאם העדיפה את התקדמותם של מרכזים ועמותות אסלאמיות ברחבי חצי האי. כך תוך זמן קצר קמו מרכזים אסלאמיים שונים. עם זאת, יש לומר כי ישנה תשומת לב רבה בהבחנה בין האיסלאם, המוסלמים באיטליה והשוליים הקיצוניים שהמדינה מפקחת עליהם ושולטת כראוי. באיטליה, כמו בכל מדינות אירופה, יש רוב מוחלט של המוסלמים שבודדו למעשה את כל הנטיות הקיצוניות והפונדמנטליסטיות, ובקרב המוסלמים עצמם באיטליה נשמעו קולות שהוקיעו בפומבי כל ניצול של הדת האסלאמית או של המסגדים. על ידי כמה לכאורה אימאם או בכל מקרה דמויות שהיו בעלות אינטרסים פוליטיים במפתח אנטי מערבי ופרו טרור.

ביחס למערכת הכלכלית התומכת בהן, התזרים הכספי, ממקורות שונים ומופנים לעמותות אסלאמיות הפעילות גם באיטליה, גדל במהלך שנות התשעים. בשל היעדרם של אנשי דת רשמיים בדת האיסלאם, לעיתים אימאם הם הופכים לביטוי, מנקודת מבט של מימון והכשרה, של מעצמות חיצוניות (המוקצות במדינות צפון אפריקה, המזרח התיכון, אסיה) לאותן קהילות באירופה. היעדר חוקים ספציפיים מאפשר לכל אדם להכריז על עצמו אימאם או לנכס את הזכות לנהל, למשל, קצבים אסלאמים, וליצור יותר ויותר אי סדר וכאוס בניהול מקומות תפילה ומחוצה לה.

אזור קמפאניה ראוי לדיון, שם נוכחותם של אלג'ירים מקושרים לקבוצת סלפיטה להטיפה וללוחמה נפוצה, שנולדה מפילוג בתוך ה- GIA (קבוצת האיסלאם המזוינת). ארגון הקשור לטרור עם סניפים ברחבי אירופה, בעיקר מוקדש תעבורה בינלאומית של מסמכים מזויפים, עם חיבורים לשטחי Vicenza, מילאנו ומעל לכל סנטה מריה Capua Vetere. ישנם גם קטעים ואיטלקים של תנועות איסלאמיות בארצות המוצא שלהם (מחמאס, לגמא באל-אסלאמי, למילוס טורוס הטורקי ולחזבאללה).

רוברטו קוללה

דוקטור למדע המדינה, מוסמך בגיאופוליטיקה ומורה בקרימינולוגיה ובמודיעין במאבק בטרור. מרצה להיסטוריה בת זמננו באוניברסיטת מוליזה, עיתונאית המשתפת פעולה עם Informazioni della Difesa, Rivista Militare, Limes, Lettera 43, QN ועם המכון ללימודים גבוהים בגיאופוליטיקה ובמדעי עזר. הוא מכוון את CrimIntel LAB מתן סמינרים לכוחות המשטרה.