17/07/2014 - הדוקטרינה הצבאית שורשיה בעקרון ההרתעה, אך במקרה הספציפי של ישראל המושג מתרחב גם לעבירה.

ממשלת תל אביב חשבה שהיחידות של גורמים אלה תהיה אסטרטגית, שכן הם משלימים את ביטחון המדינה, הנמצאים באזור גיאוגרפי העוין לאינטרסים שלה. יתרון נוסף הוא ההתאוששות הדמוגרפית בהשוואה למדינות השכנות.

העימותים המזוינים עם גורמים ממלכתיים נאלצו לאורך זמן להכריח את ישראל ליישם מודלים ביטחוניים ומערכות נשק משלהם. צורך זה התחזק עם הופעתם של איומים חדשים של שחקנים לא-מדינתיים ועם הופעתה של המלחמה הא-סימטרית בטרור.

רשת הביטחון הישראלית מתבססת על שלילת המרחב האווירי שלה עם טילי הפטריוט והחץ, והאחרונים הם קו ההגנה הראשון נגד טילים נגד ספקים שעלולים להיות משוגרים מסוריה או מאיראן. בטווח הקצר, קלע דוד יעמוד בקו אחד עם רקטות ארוכות טווח ובינוניות, ספינות שייט ואפילו טילים בליסטים.

השטח הישראלי הוא יעד של התקפות טילים קצרות ובינוניות, המסופקות לארגונים הפלסטיניים המזוינים בעזה ובדרום לבנון. מערכת הביטחון נגד האיום הזה מופקדת עלכיפת ברזל, שתוכננה על ידי רייטון ופיתחה מערכת רפאל מתקדמת, חברה עם יותר מעובדי 6.500 ומחזור של 2 מיליארד דולר בשנה.

הוא מורכב משלושה מרכיבים: מכ"ם המזהה ומפקח על שיגור רקטות, מחשב המחשב את המסלול ואת נקודת ההשפעה ושלוש יחידות שיגור הטילים. כל אחד מהם מצויד בעשרים טילי יירוט מסוג "תמיר", אשר מופעלים בזוגות כדי למנוע טעויות או תקלות. שלב ההשקה הראשונית נשלט על ידי המכ"ם המרכזי, אך מערכת הפעלה אוטונומית מופעלת ליד העדשה. תמיר, שווה 40.000 דולר כל, לכסות שטח שווה 150 ק"מ / ש.

עלות כיפת ברזל נאמד בסביבות 50 מיליון דולר. מערכת הנשק יש רדיוס של פעולה בין 4 ו XNXX ק"מ, ויכולת מבצעית מתאים לכל תנאי מזג האוויר.

המחשב המנטש ומנהל את כל שלבי הירוט, מסוגל להעריך אם הטיל העוין יכול לפגוע במטרות רגישות, או אם נקודת ההשפעה נמצאת באזורים לא מאוכלסים. במקרה השני, סוללות תמיר אינן מופעלות, למעשה זמני התגובה לאיום הם מהירים ביותר: בין 15 לבין 40 שניות.

כיום סוללות ההפעלה העיקריות הן 4, בסך הכל יש 5, והן ממוקמות באשקלון, שדרות, באר שבע ותל אביב. שיעור ההצלחה של האזנת סתר הוא ב- 90%, ערך שהופך אתכיפת ברזל אפשרות מעשית להרתעה של התקפות סיעות אנטי-ציוניות.

ג'ובאני קפררה

(צילום: צה"ל)