29/05/2014 - ניתן להסביר את מושג הלוחמה הא-סימטרית, שבמשך זמן מה עשה את דרכו ללקסיקון המשותף: אם בתרחיש מלחמה קונבנציונאלי, התנגשו שני כוחות שווים מבחינה מספרית, זה עם הטכנולוגיה הטובה ביותר זמין.
לפיכך, המחט של האיזון תישאר על אותו כוח בשטח בעל מבנה אסטרטגי טקטי טוב יותר ותמיכה לוגיסטית ממדרגה ראשונה.
בואו ניקח דוגמה. אם לכוחות הטליבאן היו חיילים מקצועיים ואם הם היו מתפרסים בשטח הפתוח, הם לא היו עומדים מול כוחות אמריקנים. ארצות-הברית, בהיותה שולטת האוויר במסוקי-קרב, לוחמים, מזל"טים חמושים ואדוני ארץ בלתי-מוכרים של ארץ-ישראל בטנקים של אברמס וכלי רכב משוריינים קלים, היתה מסיעה את כוחות הטליבאן ללא בעיות.
עד כה ההקשר האידיאלי. אבל הקונפליקטים אינם מבוססים עוד על יכולתו של סיעה אחת לפרוס את הטכנולוגיה הטובה ביותר הקיימת בתקווה שהיא יכולה לנצח על המתנגדים, אבל על התפיסה החדשה של "מלחמה" הפכה ללוחמת גרילה. הטליבאן, למעשה, אינם משפיעים על האמריקנים באופן קונבנציונאלי, אלא עם פצצות תוצרת בית מאולתרות (שהובילו לעיצוב מחדש של כלי רכב משוריינים, שעכשיו נעשה בעיקר עם גוף בצורת V, כדי להסיט את הגל של זעזוע ההתפוצצות) שהוטמן במקומות שאין להעלותם על הדעת, עם קיקאזים מאולתרים עמוסי חומרי נפץ, עם התקפות של ממש על ידי מוחות מהשורה הראשונה על מצבים, עד עכשיו, מעולם לא הצפוי או דמיין.
למעשה, הסיעה המאמצת לוחמת גרילה אינה משאירה מטרות רגישות לאויב. זו האחרונה, המצוידת בנשק מפלה ועליונות, לא תוכל, למעשה, לרכז אותם כנגד כל מטרה. בדרך זו, היתרון הטכנולוגי מבוטל, הופך כוח לחולשה.
הרוסים, אם כן, היו אדוני השמים (שלטון השמים הוא זכות על ניצחון על המגרש בתרחיש קונבנציונאלי) עם לוחמי מיג-אקסנוקס, מטוסי קרב של סו-אקסנוקס, כמו גם מפציצים טקטיים כמו טו-אקסנוקס. לבסוף, כוחות התקיפה הסובייטיים נפרסו על-ידי מסוקים של התחבורה, שהבולט בהם היה והינד (מיל-27), המכונה גם "עגלת השטן". חיה אשר בניגוד שלה עכשווי של עידן הקונקרה Ah-25, קל לניהול, משתקף בתוכנית את הרעיון הרוסי של כוח אש שריון כבד. אבל המג'אהדין שיחרר לוחמת גרילה בלתי קונבנציונלית שראתה את הרוסים לא מוכנים לחלוטין. המאבק האחרון, למעשה, התגלה כהתאבדות (כפי שקרה בשלבים הראשונים של המלחמה). לעומתם, לעומתם בשטח מיותר יותר, פירושו היה לשנות את גורלה של המלחמה.
בלחימה בהרים, בפעולות גרילה מהירות (שיגור טילי סטינגר אמריקאים להפיל מסוקים או מטוסי תובלה, פצצות ובריחה) החלו הרוסים לסבול אבדות כבדות. ההינדים עצמם, שנחשבו בעבר בלתי מנוצחים על ידי הלוחמים הרכובים, הפכו למטרות קלות בשלב פריסת הכוחות על ההרים האפגניים האטומים. עוד דוגמה לאופן שבו הפער הטכנולוגי, למרות שאינו ניתן לגישור בין הצדדים, אינו נחשב לשום דבר במלחמה א-סימטרית. הרוסים ושלהם הבינו זאת ספצנאז, מיטב הלוחמים של ברית המועצות: למרות שהם אומנו גם בלוחמה לא שגרתית, הם למדו שיעור קשה מהרועים שהכירו בעל פה את הרי ארצם מולדתם, פגעו וברחו, התאמנו בטכניקת "פגע וברח" ו למעשה לא משאיר מטרות לפגוע. לקח שהאמריקאים למדו בוייטנאם, במחיר של אלפי ואלפי מקרי מוות. אבל ההיסטוריה מלאה בדוגמאות האלה.
מפורסם הוא זה של פובליוס קווינטיליוס וארוס, הגנרל הרומי ומושל גרמניה, מפקד הלגיונות הרומיים XVII, XVIII ו XIX, על 20 אלף גברים כולל עוזרי עזר. הוא הושמד, בספטמבר 9 לספירה, ביער טיוטובורג. הברברים, הודות לידעם המצוין על השבילים והמצוידים בדרך הקלה יותר מהרומאים, הרסו את הלגיונות בתוך שלושה ימים, וביצעו פעולות גרילה. אם אותם ברברים שפיקד ארמיניוס (דמות שמאל), פגש את הרומאים בראש פתוח, ואם היו מתנגשים בשורות הגיונות, לא היה להם שום סיכוי. אבל בין היער, אותו שריון, שבמסגרתו הרגילה, היה מאשרת את הניצחון על הרומאים, בתרחיש לא שגרתי, והפך לברזל כבד שהאט את תנועת הלגיונרים.
"המלחמה האסימטרית" מחזירה אפוא את עצם המושג של עימות מזוין. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי הפער הטכנולוגי והמספרי, אם כי זה יכול להיות unbridgeable בין הצדדים, לא תמיד להקים את הניצחון של הקבוצה החזקה ביותר. אכן, עצם המודעות להיות "חזקים" מונעת מאיתנו לפעמים לקבל התקפות נגד או הגנות אפקטיביות נגד גיחות אפשריות, המתוארות בצורה בלתי צפויה אך קטלנית באותה מידה.
פרנקו איק
(צילום DoD הפד הרוסי, Entjesbe)