03/09/2014 - במשך למעלה משנתיים על סיפורם של שני רובי חיל הים הנשכחים בהודו, היינו רגילים לשמוע רק מילים והבטחות מדי יום מבלי לראות תוצאות קונקרטיות.

נדנדה של הצהרות החלה על 22 מרץ 2013 כאשר Massimiliano Latorre ו Salvatore Girone נשלחו פתאום בחזרה להודו לאחר העולם הוכרז כי הם יישארו באיטליה.

מילים ורק מילים מן הביטוי של זיכרון Boniniana של אי הוודאות של התמימות של שני הנחתים, מלווה הצהרות של סגן שר החוץ Pistilli אשר באותם ימים דיבר על "שיתוף עם הודו" של ניהול המקרה.

שלא לדבר על "האסים בשרוול" של הכתב המיוחד ד"ר. דה מיסטורה, על דבריו של ראש הממשלה רנצי שעם כניסתו לתפקיד הכריז על מחויבותה העדיפות של הממשלה להחזיר את שני הנחתים הביתה ועל ההתעוררות הפתאומית של נשיאי הוועדה ממעין עייפות הגנה ed esteri של הבית והסנאט שאחרי חודשים של שתיקה בתחילת השנה גילו לפתע את בעייתם של שני הרובאים הימיים.

גישה כוללת לסיפור שכבר הרגיל את כולנו להיות מוכנים להקשיב לכל דבר ההפך מכל דבר, אבל אנחנו אף פעם לא דמיינתי את הצורך לקרוא את הביטוי "האירוע הזה משנה את המצב", בהתייחסו למחלה רצינית כי פתאום פגע Massimiliano לטורה.

בהמשך דבריו של שר החוץ מוגריני נציג עליון למדיניות החוץ האירופית, אשר מביכים ומדאיגים מבחינות מסוימות כאשר ראש הפרנסינה וככזה ערב האיטלקים בחו"ל, במיוחד אם הם נמצאים בתנאים קשים, נראה מודה שאיטליה מחליטה ללכת בדרך של בינאום ובוררות שנידונה מאז. 11 במרץ 2013, רק לאחר שמסימיליאנו לאטור נפגע במחלה קשה.

אולי השר רצה לומר עוד משהו. ככל הנראה בעקבות רגש מובנה למצב הבריאותי החמור של הצבא האיטלקי סיכמה מחשבה מורכבת הרבה יותר, אחרת היינו חושבים שאם לאטור לא היה מושפע ממחלה, הכל היה מתרחש ללא כל הבדל מן הדרך עד כה המנוהלות על ידי שלוש ממשלות; לחכות והבטחות אבל שום דבר קונקרטי.

מילים, אם כי קשור הרגש להשאיר טעם מר. למעשה, הם מאשרים את התחושה הממושכת שרבים מאתנו החזיקו בהיעדר תשומת לב מוסדית כלפי שני חיילים נשכחים "עוינים".

אולי על השר ועל ראש הממשלה להבהיר לאומה שלפחות הפעם אין מדובר רק במילים ובהצהרות כוונות, אם רק כדי לחדש את הערכים האתיים של חברה מתפתחת שאינה חיה על הלחם בלבד!

פרננדו טרמיני

(צילום: ארכיון MAE)