29/04/2015 דחייה נוספת, זו ה -58 עליה הכריז אתמול בית המשפט העליון בהודו, שטרם הכריע אם יש להחיל את חוק האנטי-טרור (חוק סואא) או את הרגיל על שני בני הזוג Fusiliers בני הערובה בדלהי במשך שלוש שנים.
היבט חסר חשיבות משנית בהתחשב בכך ש חוק שלה קובע גם עונש מוות, בניגוד למה שהובטח על ידי ממשלת מונטי במרץ 2013 ועל ידי ראש הממשלה הנוכחי שתמיד התהדר בביטחון בניהול פרשה שנראה כי זה יצא משליטה, בדומה למה שקרה הנציגה העליונה למדיניות חוץ וביטחון אירופה, פדריקה מוגריני.
איטליה ממשיכה להיות מושפלת ביהירות הודית מבלי שאיש ברמה המוסדית ירים את קולם.
שניים מחיילינו ממשיכים להיות כבני ערובה ומאשרים כי המוסדות אינם מסוגלים להבטיח להם ולעמיתים אחרים במשימות בחו"ל את ההבטחה החשובה ביותר, של חסינות תפקודית. כולם מרגיעים אבל לא מקבלים כלום, החל מנשיא הרפובליקה מטארלה והראש הממשלה רנצי שמצהירים בכל הזדמנות לעקוב כל הזמן אחר הסיפור. עד כמה קשה לוודא כמה יעילות היא. במקום זאת, לאור התוצאות, יש סיבה לחשוב שהיוזמות שבוצעו הן רק חזית, בלתי חד משמעית לחלוטין.
פקודות ההנהלה צריכות לשתוק, התקשורת האיטלקית "מצייתת" ליתר דיוק, אולי מכיוון שהם חוששים ממימון ציבורי לפרסום.
הידיעה אתמול על כך ששופט בית המשפט העליון בהודו, אניל ר 'דייב, החליט לדחות את הדיון לשני רוכבי חיל הים האיטלקי ביולי, נודעו בהבזקים של כמה שניות על ידי תוכניות החדשות הלאומיות והיום בלבד מעט עיתונים נתנו מקום לחדשות. עם זאת, אנחנו לא מוותרים, אנחנו לא מורידים את תשומת ליבנו וגם לא מאפשרים לנו להפחיד מהמלצות שביום אחר יום מראים שהם חסרי מוטיבציה ומקורם רק מתוך מטרת שמירה על הבעיה בצל.
לפיכך אנו מוקיעים את אופרת הסבון בה שני חיילים איטלקים הם גיבורים, פארסה שחוזרת על עצמה במשך שלוש שנים על עורם של שניים מרוכבי חיל הים שלנו ומשפחותיהם. שלוש ממשלות הצליחו זו את זו וכל אחת מהן תמיד הבטיחה מחויבות מירבית אך מעולם לא השיגה שום דבר קונקרטי. הנהלה, הנוכחית, שהמשיכה לרמות עם הצהרותיו של ראש הממשלה כי לאחר שפגשה את מודי במהלך "הפסקת קפה" לרגל ה- G20 האחרון, הוא הבטיח לאיטלקים ולכוחות המזוינים לסיום מהיר של הפרשה.
אולם היום, לעג נוסף הודי נוסף ואיטליה, בתכלית, מתכוננים לארח חלל בייצור הודי בתערוכת EXPO במילאנו, בחירה שתהיה מוצדקת בהחלט על רקע הגנה על האינטרסים הכלכליים של איטליה, אותה הייתה הפך לרשמי ב- 22 במרץ 2013 כאשר הוחלט לשלוח את שני המארו חזרה להודו. הסבר שלמרות זאת אינו בא לידי ביטוי במציאות הדברים בהתחשב בכך שלאחרונה ביצע ראש הממשלה ההודי MODI בביקור באירופה מגעים כלכליים עם צרפת וגרמניה, תוך התעלמות מאיטליה, אשר, עם זאת, שוכחת שוב כי אמינותה של זה שונה לגמרי מכל הזמנות לאספקת סחורות או שירותים.
אולי הכותב טועה בהערכותיו, אך עובדה אחת ודאית: הריבונות האיטלקית כבר לא קיימת וכולם מוכנים להתייחס לאיטליה כמדינה המוכנה לקבל כל התעללות ולכן יש להשתמש בה ולא יכובדו.
הכפיפה האיטלקית לכולם ברורה כעת. מאירופה לבעיית המהגרים, מארה"ב לרצח עובד הסיוע האיטלקי לו פורטו ומהודו בגין פרשת מסימיליאנו לטוררה וסלבטורה ז'ירונה, אשמה רק באמירתם "אני מציית" ב -22 במרץ 2013.
פרננדו טרמיני