לפני הסכם פלדה, נחתם ציר רומא-ברלין (24 אוקטובר 1936), שבו שתי המעצמות עסקו במאבק נגד הבולשביזם. מאותו רגע ואילך התקרבו היחסים בין איטליה וגרמניה, עד לתנאי הסכם פלדה.

מוסוליני קיווה אפוא להאריך את השלום באירופה לפחות עד 1942-43, בידיעה כי המדינה לא הייתה מוכנה מבחינה כלכלית או צבאית להתמודד עם סכסוך גדול. ב- 23 במאי, עם זאת, למחרת חתימת הסכם הפלדה, היטלר ערך מועצת מלחמה חשאית: ההתקפה על פולין עלתה על סדר היום.

עבור הגרמנים תפקידם של האיטלקים היה להכיל את תגובתן של צרפת ואנגליה בים התיכון.

כאשר היטלר החליט באופן עצמאי לפלוש לפולין ב- 1 בספטמבר של 39, תוך הפרה יעילה של חובת הייעוץ הקבוע שנקבעה בהסכם הפלדה, הכריז מוסוליני על אי-תוקפנות, ולא לכבד את ההסכמים שהכתיב מאמר 3.

מקור: המטה הכללי של הצבא