24/04/2014 - כמה פעמים קרה לנו ללכת ברחוב ולפגוש שוטר במדים, או לקרוא בעיתון ששוטר צעיר סכל שוד או עזר לאזרח במצוקה.
בטורינו, באחד הרחובות המפורסמים ביותר של העיר ליד מצודת הרנסנס, יש אחד המתחמים החשובים ביותר לנשק.
La בית הספר קארביניירי של Via Cernaia הוא מוסד של בירת פיימונטה, המוכר על ידי כולם ומכובד על ידי רבים, הוא סמל הנוכחות ההיסטורית של הנשק העירוני.
במכון בן מאות שנים, קרביניירים שכונתיים צעירים מאומנים ומתערבים על בסיס יומי להגנת האזרחים.
בית הספר מלכותי עם ארכיטקטורה יוקרתית שמשתלבת היטב עם הבניינים הסמוכים.
בראש בית הספר המסוים הזה אנו מוצאים את קולונל פרנקו פרסקה, איש בעל איכויות אנושיות יוצאות דופן, שנראה שזוכר באותה חיוך מסביר פנים שהקרביניר אינו רק איש במדים אלא הוא יותר מכל אזרח שעומד לרשות אזרחים אחרים. .
הדבר הראשון שהוא אומר לי משאיר אותי מופתע לטובה:כשהילדים באים לבקר בצריף הם לא מאמינים שאפילו הקרביניירים הולכים לבית הספר, הם חושבים שמדי זה מספיק. הם נדהמים כשהם רואים איפה הם לומדים, השולחנות הדומים לשלהם, הלוחות ובעיקר הם מופתעים לטובה כשאני אומר להם שאפילו התלמידים "שלי" צריכים לעשות את שיעורי הבית שלהם בכיתה. זו דרך לקרב את האזרח למדים, הם תמיד נראים כל כך רחוקים ובמקום זה הם כמו כולם!>
בהרהור, אף אחד בחיי היומיום לא מפסיק לחשוב על מה שעומד מאחורי היווצרותו של קרבנייר, לא רק המדים אבל יש תשומת לב לפרטים ומעל לכל קרבה יוצאת דופן לאנשים סביבם.
ברגע שאני נכנס לצריף אני מתקבל בחביבות כמעט אבהית, אם כי אף אחד לא מכיר אותי הם מחייכים ומברכים אותי, זה גורם לי לרצות לשאול שאלות וללמוד על העולם - קצת מוסתר לי - של הקאראביניירי. נראה כי הם נולדו כדי לגרום לאנשים להרגיש בנוח, עם אקלים לבבי זה מאוד נדיר זמינות למצוא.
בזמן שהוא מדבר, יש לקולונל נימה גאה של מי שרואה במדים חובה ולא רק עבודה, הוא מחייך כי אלה שהוא מוביל הם גברים ונשים עם יחסי אנוש ייחודיים, שרוצים אותנו וחייבים בקשר עם אנשים. הישאר, כאן נוצרו לא רק הדמות המקצועית אלא גם האיש שעומד מאחורי המדים.
גברים שעם נוכחותם גרידא חייבים להרגיע את האזרחים, חייבים להיות מסוגלים לתת שלווה ברגעים שלעתים קרובות אין להם שום דבר שליו, הם גברים שמוצאים עצמם מתמודדים לא רק עם הסכנות הכרוכות בתפקיד אלא חייבים לעשות זאת ברצינות מוחלטת ועל פי כללים שנקבעו מראש.
<אתה רואה מתגעגע, מה שאני רוצה לגרום לך להבין הוא שהקרביניר הוא לא רק אדם במדים שהוכשר מנקודת מבט מקצועית. כאן עלינו גם לגבש מוחות צעירים.
יש להבדיל בין קרביניירים לפי תכונותיהם המוסריות הגבוהות, עליהם להיות דוגמאות עבור האזרחים, אם אנו הראשונים להפר אפילו את הכללים המטופשים ביותר אז איננו יכולים לעשות את העבודה הזו. אנו מייצגים לא רק את המדינה ואת הרפובליקה אלא אנו מייצגים אורח חיים נכון, המכבד את זכויותיהם של אחרים ומעל לכל חובות.
בבית ספר זה אנו מלמדים תחילה להיות גברים ואז קרביניירים.>
המשפט האחרון הזה מכה אותי יותר מכל, הנימה של הקולונל רצינית ואנחנו רואים שהמילים שהשמיע אינן רק רטוריקה שיש להגיש לעיתונאים.
הכשרת מוחות צעירים בימינו אינה משימה קלה, הכשרת מוחות צעירים לחוקיות ולתמיכה באחרים ובמה שקשה עוד יותר, במיוחד עבור הדמות המקצועית של הקראבינים המתנגדים וללעזים לרוב.
להיות חלק פעיל מהחברה מהווה מקור לגאווה וגאווה עבור ילדים וילדות אלה, הידיעה שהם נמצאים שם ברגעי הקושי של האנשים ויכולת להביא להם את הנוחות והביטחון הדרושים למציאת שקט נפשי מדרבנת אותם במהלך אלה. 12 חודשי לימודים. בית ספר שנוכל להגדיר תחילה בחיים ואחר כך דוקטרינל.
הקולונל לוקח אותי לסיבוב לבית הספר, היום מאפשר לו ולמרות האווירה הידידותית של טורינו, אנחנו מצליחים להרשות לעצמנו יציאה קצרה לחצר, כאן המפקד מספר לי על חוויה שפגעה בו מאוד, אתה יכול לראות איך הוא מדבר בגאווה: המיני naja שהוא קיבל בבית הספר שלו לפני שנתיים.
הגיעו 20 גברים ו -30 נשים, התייחסנו אליהם כאל carabinieri במשך 3 שבועות ואני חייב לומר שזו הייתה חוויה נהדרת עבור כולנו ובמיוחד עבורם.
זה לא פרויקט שנותן נקודות זכות להיכנס לכוחות הצבא או לכוחות מזוינים אחרים, אבל זה מראה נהדרת בעבודה שלנו. הם ראו את היום הקנוני של הקרביניר, הם שמו את ידם על המסמכים שלנו, ראו איך הם נערכו ולשם מה הם מיועדים. שוחחתי המון עם כולם והיה מרגש לגלות כל כך הרבה צעירים בעלי מודעות אזרחית עצומה, מוכנים לוותר על מעט מהנורמליות היומיומית שלהם כדי לגלות כיצד אנו חיים כל יום בחיינו.
מעל הכל הם גילו שלהיות קרביניר לא מסתיים בהורדת מדיך בערב, להיות קרביניר זו חובה הכרוכה במשפחה שלך, בחיים הפרטיים שלך ובבחירות שלך: אנחנו לא יכולים בשום צורה להפר את החוקים, אפילו לא הקטנים ביותר והיבט זה של עבודתנו נתפס במלואו.
אחרי סוגריים של שלושה שבועות, רבים החליטו ללכת בדרכים שונות, חלקם לאוניברסיטה, חלקם לעבודה מועילה מבחינה חברתית ומישהו הבין שהייעוד האמיתי שלו היה להיות קרביניר - מהקצין ועד הקארביניר השכונתי, היא הייתה סיפוק רב שתרם לבחירת חייו של מישהו.>
עם הסיפור האישי הזה, המפקד מעביר לי מעט מאותה תשוקה שתמיד הפכה את כלי הנשק של קרביניירי באיטליה ומחוצה לה.
הגאווה והגאווה שבהם הוא מלמד אזרחים כיצד להפוך לקרביניירי הופכים את הקולונל לצוות הראוי להערכה ולהערכה.
הוא ממשיך בעבודתו למרות הרגע הקשה מאוד למדים שהוא לובש, למרות הביקורת, הקיצוצים וההנחה של האנשים לדעת תמיד לעשות טוב יותר מהם, אלוף משנה פרשה ממשיך באמונה כי הכשרת קרביניירי צעירה היא תחילה שאלה מוסרית מאשר שאלה של ספרים ומשפטים.
כשאני מתקרב לדלת לעזוב את המתקן, קרביני צעיר מודה לי שהתעניין בבית הספר שלהם ובעבודתם, מחייך ואומר לידעו שהקרביניירים תמיד שם!>
אני עוזב את ביקורי, מודע יותר לעבודתם של הגברים במדים, אשר נלחמים מדי יום בצד שלנו כדי להפוך את הארץ למקום טוב יותר עבור כולם.
דניס סרנג'לו