(סיפור החיים הצבאיים)
הילד שלי, זה כל כך שרציתי לכתוב לך, לספר לך קצת עליי, עלינו, בערך אלה שני ההורים שהם כל כך באהבה מחפש אותך ומחכה לך.
תראה עבודות שלנו הם שונים מאוד, אבל גם מאתגר, אם כי הם ממלאים את חיינו ברגשות.
אולי לא יהיה קל לשלב שלנו חיים חדשים איתך ועבודה, כל כך הרבה הורים אומרים לנו שהילדים שלהם בקושי נולדו מורידים את שנתם, מנוחים אך גם כי חיוך בודד יכול להחזיר אותם הרבה יותר. אתה תתן לנו את האהבה והכוח הדרושים לך גר איתך הרפתקה חדשה זו ותמיד נהיה אסירי תודה לחיים לאחר שנתן לנו את המתנה היקרה ביותר שיכולה להתקיים בעולם, ילד.
אני חייל בצבא האיטלקי. זו גאווה עבורי לשרת את ארצנו, בדרכי הקטנה אני עושה את זה כל יום, אני מתעוררת המון בקרוב, עם הרצון והמחויבות לעשות כמיטב יכולתי, להבטיח זאת ההילוכים ההופכים כל מנגנון יחיד מושלמים, חיוני בכדי להפוך את מכשיר הצבא לתפקודי יעיל כפי שהיה מאז ומעולם.
קשיים אף פעם לא נכשלים, כל יום ויום הוא אתגר, הפנים אותו התגברות על זה חשובה ומקור לגאווה אישית עבורי.
בשנים של שירות פגשתי אנשים רבים, עמיתים, שונה לגילאים, לתרבויות או לחוויות חיים, כשאחד מהם נולד הרמוניה, עם אחרים חברות, עם אחרים למרבה הצער השונים גישה לחיים וסגירה נפשית לא נתנו לי את ההזדמנות משתף אותי בחיי הפרטיים בשמחה או שיידע אותי על מה הם.
למרבה המזל הרבה דברים בצבא הזה משתנים, כמו למשל מאמר להגנה על אפליה בקוד המשמעת שלנו צבאית, רמת מנת משכל מינימאלית של 70 במבחני גיוס. שם אנו מתקרבים למנטליות פתוחה וחכמה יותר הנראית לחומר ולא במראה.
מסתכל על החיים באופן שטחי אהבתי, לא אכפת מאנשים מה שהם נותנים או שהם, אינו סתם מציאות של הצבא, אלא אנו אומרים זאת לחלק מהצבאיים יש עדיין הרבה התנגדות לכל מה שלא הם יודעים.
אני לא כולם ככה, הילד שלי, לא בצבא ולא בעולם בכלל, שם יש כל כך הרבה אנשים שאוהבים ללא קשר להכל, כל כך הרבה אנשים ש הם חורגים מהדעות הקדומות של החברה.
אנו מחכים בשקיקה להכיר לכם את כל האנשים בסביבה אותנו שאוהבים אותנו, אבל גם את העולם עם הפגמים וההסתייגויות שלו, עם המודעות שרק אהבה יכולה לשנות דברים.
אמהות ה- 2 שלך.