13/05/2015 - מנהל יקר, רק אתמול נודע לי כי קציני הגנה זרים רבים באיטליה הוזמנו על ידי משרד הביטחון האיטלקי לתדרוך המסביר את תוכנו של הספר הלבן להגנה.

אני מוצא בכך מחווה של חסד מצד איטליה לגרום לעמיתים זרים להבין כיצד ישתנו הכוחות המזוינים האיטלקיים מכאן ואילך, דווקא על סמך ההמלצות האסטרטגיות המתוארות במסמך.

מקור המקורב אלי, שהיה לו הזכות להקשיב למה שדווח, דיווח על עמדה מסוימת של גנרל שאמר שהשר היה מאוד בטוח ובטוח לגבי המעבר הפרלמנטרי של הספר הלבן, שהיה נטול כאבים ובלי מכשולים.

אני תוהה אם זה נורמלי להציג מסמך לצבא צבאי זר (ולכן בחו"ל) ולאחר מכן ספקולציות על איך הכוחות המזוינים האיטלקיים יהיה מחדש, לפני זה נייר לבן מדהים אפילו לא מקבל סוג של אישור על ידי הפרלמנט. או שאתה קצת יצירתי. כמו שאומרים כאן באיטליה, או לא אכפת להם מה הפרלמנט יעשה או יאמר ולכן העם האיטלקי על הכוחות המזוינים שלהם. תמיד אותו מקור אמר לי שהדובר הכללי ציפה לדוברים בחוסר דעת של השר לשקול ולדעת TOMOM טקסט מאוחד של הוראות רגולטוריות בנושא החוק הצבאי, על פי סעיף 14 של החוק 28 נובמבר 2005, n. 246, מנקודת החקיקה, פחות חשוב או ברקע מאשר מה שצוין מחדש על הנייר הלבן. זה בהחלט היה לשטח את הנתיב הפרלמנטרי של LB, אשר לא תמצא שום יריב.

זה גם נראה מוזר כי רק היום פורסם מאמר, חתום על ידי גנרל וינצ'נסו קמפוריני, לשעבר ראש המטה של ​​הביטחון וכיום סגן נשיא המכון לעניינים בינלאומיים של הסוכנות היהודית, שנכתב בתמיכה מוחלטת ברעיון של רציונליזציה בין מדינות ועלות, ביקורת על הדחפים האינדיבידואליים שלפי הכוחות המזוינים הכלליים.

כך למעשה גנרל Camporini דוחות במאמרו: "... מתוך הנחות אלה לאחר מכן ניתוח קלוש של איך זה הכרחי כדי לשנות נורמות, מבנים, נהלים על מנת לספק את הדרישה במטרה הקיימות הפיננסית. וכאן מתגלה אופיו הרדיקלי של המסמך, המציע ליזום רפורמה בממשל המהווה מימוש מלא של הרפורמה של 1997, הרפורמה באנדראטה, שבגדה באופן משמעותי על-ידי תקנה זו: צמצום דרסטי בחללים של המרכיבים השונים, במידת מהותו של הפרטיות שלהם, שאיש אינו רוצה לערער עליה, לטובת חיזוק סמכויותיו של הרמטכ"ל של הביטחון, מתוך שאיפה לשילוב בין-לאומי חיוני המאפשר חיסכון רב על ידי עיבוד מחדש של מבני-על מיותרים לטובת יעילות העלות הדרושה. מכאן החזון של לוגיסטיקה משולבת (מטורף יהיה לשמור על שתי שרשרות לוגיסטיות עבור NH90 של הצבא והצי, בדיוק כפי שזה יהיה מטורף כדי לשמור על הסדר דומה F35) וכן איגוף של אימון והדרכה פעילויות כבר חופף היום ונפרדו רק על ידי אינטרסים קצרים של ראייה קצרת רואי ".

מאמר אז, זה שנחתם על ידי גנרל קמפוריני, לא משנה אם אתה חושב שאולי גם בניסוח הספר הלבן יהיו גם כמה חוקרי התעשייה האווירית. אני מאמין שחשיבה במונחים של יעילות ורציונליזציה של ההוצאות, אי אפשר לחלוק על מה שהגנרל כותב, אבל מה שאני באמת לא יכול לסבול, ואשר תמיד הבעתי על הנושא הזה היא השיטה הלא דמוקרטית לחלוטין עם אשר באה לייצר ולהפוך לציבור כזה מסמך כזה חשיבות. אינני מאמין כי נכון לחסל ולהפחית את הביקורת של הספר הלבן על ידי הקביעה כי הם ביטוי של האינטרסים הפרטיזנים לידי ביטוי על ידי רכיבים בודדים. אני מאמין שיש לתת להם את מלוא תשומת הלב אולי על ידי עימות ביניהם ופתרונם בדיון רחב וכולל, שבו לא ניתן אלא לצאת עם פתרון משותף ודמוקרטי. הבעיה היא כי בסוף העבודה מסמך זה לא נחשף תצפית משותפת ואולי אפילו ביקורת על הקודקודים של הרכיבים בודדים. מי שכותב על נושא זה היום הוא לעתים קרובות חייל לשעבר אשר על פי רוב היה מנהיג של לפחות כוח מזוין אחד אם לא את כל ההגנה.

אני תוהה איך היה הגנרל הנדון מרגיש כאילו אינו נכלל בשלב המחשבה ובהגשמת מסמך בעל חשיבות אסטרטגית גדולה למדינה?

עכשיו זה יהיה מעניין להיות מסוגל לעשות ראיון עם איזה נספח צבאי זר, שנכח בפגישה, למי לשאול את הטונים שבהם הכל הוסבר והציג. זה יהיה מעניין לראות אם זה הוצג כמו משהו שכבר נעשה. אין ספק שבמקרה זה פירושו של דבר שהשר, ולכן הממשלה, אינם מעניינים את הפרלמנט, ולכן את העם האיטלקי, או לא רואים את דעתו של הגוף המוסדי שעליו מבוססת הדמוקרטיה. אז זה גורם לי לחשוב על ההיסטוריה האיטלקית שאני כבר נלהב מאז שהייתי סטודנט בחו"ל וראיתי איטליה כמו בל Paese. ארץ יפה שתמיד עברה, תקופה אפלה שבה הכחישו את החרויות והחלה בדיוק עם ממשלת אותה תקופה, שלא ראתה כלל את הפרלמנט, אכן כבשה אותה, ומשם עזבה עשרים שחורים.

אני מקווה מאוד שהדרך והיחס של כמה ממנהיגי הביטחון, הנתמכים על ידי התנהגות פוליטית קצת חכמה מדי או קברייתית, שלא לומר שטחית, לא מאפשרים התרחשות של מצב לא נעים, בוודאי לא מסוכן, אבל בהחלט מעצבן בביטוי האסתטי שלה.

אני מאמין שידיעה כיצד להקשיב ולדון בוויכוח פורה, ללא כל דעה קדומה, מובילה תמיד לפתרון אופטימלי ומשותף.

זה של הספר הלבן של ההגנה נראה לי רומן קצת מבולגן, אולי בגלל אחריות שלא רק ברמה העליונה אלא של משתפי פעולה רבים שלא היו קשובים מאוד כדי ליצור, מי למד אז כאן באיטליה להיות גם ביטוי של מהות.

גבריאלה באראקה