26/01/2015 השיבה הג'יהאדיסטית שהוצבה באור הזרקורים העולמי לאחר האירועים בפריז, ההכרזות על מעשי טבח חדשים והתעוררות תאי השינה של תנועות פונדמנטליסטיות פחות או יותר מפחידות את כל העולם המערבי ומחוצה לו.
בכל המהומה הפוליטית והדתית הזאת, המונח ג'יהאד חוזר על עצמו עד כדי בחילה עם המשמעות המקובלת כיום של מלחמת קודש, אבל האם אנו בטוחים שלשם העצום הזה יש, כשלעצמו, תחושה של מלחמה שהיא נועדה לייחס לה?
המילה ג'יהאד שבערבית הוא בלשון זכר, בניגוד לשימוש הנשי שעושה התקשורת המקומית, מוצא גזירה מהשורש הערבי jhd כלומר להתאמץ, ליישם את עצמו במשהו.
מוחמד עצמו באחד המפורסמים שלו חדית' (מקורות החוק האסלאמי עורך), קובע כי הפעולות החשובות ביותר של המוסלמי הן תפילה, יראת כבוד להורים ומחויבות אישית וקולקטיבית לדרך האל, מחויבות זו מוצאת סינתזה מלאה דווקא במונח. ג'יהאד.
בקוראן אל סורה (25,52) אחד חוזר הביטוי "לכן לא לציית הכופרים, אבל להילחם בהם במרץ עם הקוראן (CMGuzzetti," קורנו "Editrice Elle די Ci, טורינו nda). התחושה המוסרית של הפסוק הזה והממד המטאפיזי שהפעולה להילחם בו ניכרת, עד כדי כך שאם המילה "מאבק המילה" מוחלפת במאמץ המילה, המשמעות של המשפט נותרת ללא שינוי.
אם ננתח אז את המלחמה, המובנת כהתנגשות אלימה, הקוראן תמיד נותן מקום נרחב לאירועים הקונפליקטואליים שהתרחשו בין מוחמד ליריביו מכה, אולם בעוד השורש הסמנטי נהג להצביע על ההתנגשות המוסרית עם הרוע ומכוון לגאולה של הכופרים הוא תמיד jhd, כאשר מצוטט אירועי מלחמה הניתנים לתיעוד היסטורי, השורשים המשמשים הם qtl e hrb המעידים על לחימה שמטרתה הרס, בהקשר זה ניתן לצטט את סורה (9,13) המזכירה את אירועי המלחמה של הקרב על הונאין, חמישים קילומטרים ממכה, בין מוחמד לבעלי הכוח הפוליטי והכלכלי הבולטים. מובן שהקוראן אינו מדבר על מלחמה רק בהתייחסויות לעובדות היסטוריות, ישנן גם קריאות להגנה ולהתקפה, לסבולת ולמות קדושים, אולם בכל התחומים הללו השורשים נותרים ללא שינוי. qtl e hrb.
בשלב זה נכון לשאול מתי המועד האחרון ג'יהאד קיבל את המשמעות הנוכחית שלו, ואילו סיבות דחפו חלק מהעולם האסלאמי לעשות את הקפיצה מהמתח המוסרי לעבר ג'יהאד של החרב.
סביר להניח שהסיבה לכך נמצאת במשברים הכלכליים, החברתיים והמוסריים המתמשכים המשפיעים על המדינות הפחות מפותחות עם רוב מוסלמי, אולם האירועים הללו מתחילים בעקבות המאבקים על הפרת הדיקולוניזציה ונמשכים עם כניסתן של המדינות הלאומיות, עד למעיינות הערבים של בשנים האחרונות.
הולדתן של קבוצות פונדמנטליסטיות תמיד התנגדה למשטרים בשלטון בכך שהפכה את הדת לדגלה, למרכיב הזרז שלה, בקיצור למונח ג'יהאד עברה ניצול רב עוצמה שמטרתו להעלות את הגאווה הדתית ברצון ליצור את האומה האסלאמית כביכול, גאווה המתייחסת למושגים של דאר אל-איסלאם e דאר אל-חרב שהם הסינתזה של כל מה שהוא אסלאם וכל מה שלא, ובכך הופך את הטרור האסלאמי לטרור גיאורגי, שכן הוא קושר את אלוהים לאדמה ואת הרחבת האמונה באללה להרחבת הרכוש הטריטוריאלי של זה שבעיניים. של הפנאטים הפונדמנטליסטים צריכה להיות הח'ליפות האוניברסלית.
בקיצור, ג'יהאד כמונו היום אנו רואים אותו מן התקשורת אינו אלא צורה אינסטרומנטלית המשמשת קבוצות של קנאים, אשר ככל הנראה הוכנסו לשתי חללים, האחת הפוליטית של המדינות האומות-מוסלמיות, שנולדה כתוצאה מהדה-קולוניזציה והמצב החברתי-כלכלי שנוצר על ידי אי קבלת מודל החיים המערב בנוי על חילוניות והנהנתנות. דווקא כישלונה של האיסלאם הרדיקלי לחלוק את אורח החיים המערבי גרם להופעתם של מבנים פוליטיים וחברתיים חדשים הקשורים לתפיסה מקורית של מלחמה, המבוססת על פרשנות גרועה של מושג המאבק, המתח המוסרי וההמרה של העולם לדוקטרינה האסלאמית.
כל עוד נמשיך להשתמש ביחידות מדידה מערביות כדי להבין, או ליתר דיוק לנסות להבין, את המציאות הללו, התוצאות יהיו גרועות והג'יהאד של המחבלים יוכל להתפשט לרעת ג'יהאד רוחנית המוטפת בדפי הקוראן.
אנדריאה פסטורה