27/02/2015 - בכדי לומר האם אכן מועיל כיום לבזבז כוחות כלכליים ואנושיים בכדי להתקפה אפשרית של לוב, יש צורך להמשיך עם תהליך איזון של האינטרסים שעל הפרק.
אם על לוח המידה יש לנו את ההוצאות של הכוחות המזוינים שלנו, ומצד שני אנו רואים את האינטרס הלובי ליצור ולשמור על מצב של שלום עדין, בין היתר, כדי לאפשר לנו הנאה מתמדת של משאבי האנרגיה שנפגעו היום - בין הראשונים כל בארות הנפט - ושליטה החוף המאפשר מיפוי ואחד סְתִימָה של זרם מתמשך של פליטים שנמלטו מן ההתקדמות של הטרור האסלאמי, אשר מערערים את ביטחוננו כזרמים בלתי מבוקרים.
ראשית, הביקורת הגדולה נעה נגד ארצות הברית ושלהם מדיניות נכשלה נגד המלחמה בטרור. תקיפת 11 ספטמבר 2001 - אירוע המהווה את הכישלון המשמעותי ביותר של שירותי המודיעין האמריקניים לאחר אסון פרל הארבור - עורר את תחילתה של מלחמה בטרור האסלאמי, אשר עד כה לא לא הניב שום תוצאה, אלא מוות של יותר מדי של הצבא שלנו. יחד עם המדיניות האמריקאית הזאת אנו יכולים לכנותה "מכה ופגיעה" בפונדמנטליזם האיסלאמי - מלחמה המתבצעת לעתים קרובות עם מגן שמירת שלום שלא איפשרה לפרק את משטרי הטרור, אלא את בריחתם לשטחים אחרים, עם התרחבות והתעצמות - המשלחת שעליה חשבה מעצמת-העל של היבשת החדשה היתה פרישת ראשי הממשלה מדינות מזרח תיכוניות כדי להובילן לסדר דמוקרטי, שהוכיח מיד ככישלון ומאפשר התפרצות של טרור.
עובדה של ממש היא שאם ניתן להגדיר את הטרוריסט ככזה, הוא נושא שמניע פעולות נגד שלום הציבור על ידי פעולה על גל הטרור שנגרם על ידי מקורביו, ובכך מייצג את הסגן המוחלט נגד זכויות האדם העיקריות, קודם כל, מודעים למצב של ביטחון יציב ויציב. היום כל זה חסר, ולא רק בלוב או במדינות אחרות במזרח התיכון, אלא בכל העולם. למעשה, אין מאה אזורים בטוחים, להיפך, עד כה מתפשטת סכנה להתקפה לכל המדינות הנמצאות ממערב לשטח האיסלאמי, בשל עצם היותן של המערב, לכל המדינות הנוצריות ולכל אלה לעכב את ההישג של המטרה של כיבוש רומא.
המצב של היום בלוב, שנראתה בעבר כהצלחה של התערבות צרפת-ארה"ב לתרומת הדמוקרטיה, מייצג את כישלון הגישה המערבית של המדינה האפריקאית היום נכשל-State הרוס על ידי הסתה בין השבטים לבין ההתקדמות של אל-קאעידה וקבוצות ISIS. הגישה הנוכחית של הקהילה הבינלאומית העדיפה, בהתערבות צבאית, את דרך המשא ומתן לשלום בחסות האומות המאוחדות, דרך ארוכה ובלתי צפויה, ואכן טריטוריה זו עלולה להפוך למקלט קבע לטרור זה יגרום למשבר הומניטרי רחב הרבה יותר.
גבולותיה הארוכים של לוב המאוכלסים על ידי מובטלים צעירים שמרנים, חזרתם של חיילים אל החזית הסורית והחזית העיראקית וכלי הנשק הרבים שהתחוללו בתקופת קדאפי, מציגים את עצמם כצלחת עסיסית לג'יהאדיסטים שאפתנים. לוב מסתמנת, יחד עם עיראק וסוריה, מקום מושבה של המדינה המוסלמית. במדינה האפריקאית כיום, פלגים פונדמנטליסטים שאינם מכירים באופן הדדי בלגיטימיות שלהם, כולל ISIS, אל-קאעידה ואנסאר אל-שריעה (הארגון האחראי לפיגוע שבוצע בספטמבר ב- XNXX, על חשבון המבנה הדיפלומטי של ארה"ב בבנגזי ראה את הריגתו של השגריר ג'יי כריסטופר סטיבנס ושלושה אמריקאים אחרים). התפשטות מסיבית זו של ארגוני הטרור בלוב היא תוצאה ישירה של קריסתה של מדינת לוב, ומכאן כישלונה של מדיניות צרפת-ארה"ב יותר מכל הקהילה הבינלאומית. נשיא ארה"ב, ברק אובמה עצמו, בראיון לניו יורק טיימס באוגוסט 2012, הודה באחריותו ובכשלונה של ארצות הברית בתוכנית הסיוע לאחר הקדאפי. המדינה היום מחולקת בין שתי ממשלות: זו של טריפולי, המורכבת משמרנים המעדיפים את המהפכה, ושל טוברוק, המייצגת את הכוח המתון שמרבית המדינות האחרות מכירות. הכוחות של טוברוק הבינו עד כה את עזרתם של מצרים, איחוד האמירויות הערביות וסעודיה במלחמתם המשותפת ג'יהאד.
לוב היא אפוא המוקד הנוכחי של המאבק בטרור האסלאמי שהתפשט מן המזרח התיכון לאפריקה. השפעת ההתקדמות של הג'יהאדיסטים הובילה לירידה מדאיגה בייצור הנפט עקב לחימה מתמדת, ובארץ נשענת כמעט אך ורק על השיווק - ועל כן על התמורה - של נפט גולמי, הירידה המתמשכת בהייצור תהיה כרוכה "חוסר האפשרות לשלם משכורות לעובדים ולייבא סחורות חיוניות להישרדותם של אזרחים לוביים, ולהניח משבר כלכלי והומניטארי עוד יותר. למרות השמצות המזיקות הללו, הגישה הבינלאומית היא סטטית ואינה משתנה. בהתאם לחוקים הבינלאומיים, יש הטוענים כי התערבות חמושה בלוב צריכה להיות מוסמכת על ידי מועצת הביטחון, אך לדעת הכותב האיום המותנה והעכשווי לבצע עבירות בלתי מוצדקות במדינות המערב, ובמיוחד באיטליה, שלעתים קרובות - כפי שמראה פיגועי הטרור האחרונים וההוצאות להורג לפני מספר ימים בבירור - זה לא נשאר כך, אלא הפך לעובדה מוגמרת, הוא כבר מציע את האפשרות לפעול עם שימוש בכוח כדי למנוע סכנה ההולכת וגדלה להיות אמיתי. אנו נמצאים במצב של צורך קפדני.
האופציה שנבחרה היתה אפוא אמון של העתיד, אבל תקווה מעולם לא זכתה במאבק כלשהו, ממריבות מקומיות ועד למלחמות הדמים ביותר. מה שמפתור את המדיניות הוא ההתערבות הקונקרטית לרצון לחסל את הסכנה, לחסל את הגורם המערער. היום בחרנו במדיניות להכיל את המצב הנוכחי, בתקווה שיום אחד יגיע המשא ומתן לשלום. אך אלה זקוקים לתמיכת המעצמות האזוריות והפוליטיקה, אשר מוכיחות כי הן מסוגלות לשלוט בכוחותיהן בשטחה, שלא לדבר על הצורך בקיומה של רצון להתפשר. בכל שלושת התנאים אין תקווה לאופטימיות, ולמקרה הטוב ביותר, גם אם יושג משא ומתן, עדיין יהיה צורך לשלוח כוח ביטחון של האו"ם. במלים אחרות, התערבות צבאית היא בכל מקרה חיונית, פעולה שיש להשלים במאמצים פוליטיים ודיפלומטיים פעילים, אך אסור לה להישאר בשימוש. המדיניות של הידיים- off מיושם על ידי מדינות המערב בתפקיד קדאפי לא עבד: הוא ביטל משך דיקטטורה 42 שנים כדי לסיים מן הרע לרעה. כיום, מלחמה רצינית וממשית שמטרתה לפרק לחלוטין את הטרור האסלאמי של אל-קאעידה, ISIS או ארגונים ג'האדיסטים אחרים, נחוצה ומסייעת להבטיח את שלומה של הקהילה הבינלאומית כולה.
ניקולו ג'ורדנה
(צילום: ארה"ב DoD / אינטרנט)