04 / 03 / 2015 - באולם בית המשפט ההשערה הרמיזה שנמשיך להתווכח תידחה כבלתי נתמכת על ידי החוק ותכוון להתנות את פאנל השיפוט, המיוצג כאן על ידי הקוראים, אך לא נמצא בבית המשפט, נמשיך להציע זאת הצעה ועם זה השתקפות.

זה היה המאה השלישית לאחר המשיח, כאשר האימפריה הרומית הפוחתת ראתה את מקומם של ימי הביניים מתקדמים, המסתורין של הירידה הזאת הוסבר בקצרה על ידי היסטוריונים, מדענים וכלכלנים, אך עדיין מעניין לזכור אותה כדי להבין את הקבלה שלנו.

האימפריה הרומית, אחרי קונסטנטין, היתה מאסטודון שהלך מן האיים הבריטיים למסופוטמיה, עמד על העמודים ארבעה עמודים: מערכת העבדים, הדבקת הציוויליזציה הרומית, סובלנות דתית רחבה, צבא יעיל.

ארבעת העמודות האידיאולוגיות שתוארו לעיל נעלמו לאחר מאתיים שנות נסיכות, אך זו היתה התקופה הנבדקת שהעניקה את החסך לחסד לגדולה האימפריאלית.

מערכת העבדים הבטיחה אספקת עבודה למערכת החקלאות האימפריאלית, שהיתה אז תעשיית הזמן, וגם את הבסיס של הציוויליזציה הרומית, עבודה זו כמעט ללא עלות, הודות לתקופות ארוכות של שלום ולצמצום המלחמתי של המלחמות של כיבוש הלך ופחת בהדרגה וראה באופן רפלקסיבי את התרוששותו של המעמד הבינוני שכוח ההכנסה שלו הוקם רק על טיפוח חלקות אדמה קטנות בזכות העסקתם של עבדים.

באשר ליחסים שבין הציונות המנוצחת לבין הציוויליזציה הרומית, עם התגייסותם של הכוחות הללו לחיילי העזר, היה קשה להשלים עם הלחצים הנודדים על לימונים ומבחינת ההונאה הגדולה ביותר היא זו שנוצרה על ידי הוויזיגותים, אנשים נוודים בגלל צרכי הדנובה, אשר בעקבות הסכם עם הקיסר ולנטה התקבלו בברכה במוסיה (שטחים הנמצאים כיום בין רומניה לבולגרים), אך משבר כלכלי עמוק, מאבקים בין שבטיים והתנגדות למנהגים הרומיים הובילה למרד הוויזיגותים, שבמשך מאתיים השנים הבאות תהיה אחת הסיבות לנפילת האימפריה המערבית והברבריזציה החברתית.

במצב מסובך זה, הופעתה של הנצרות כ"דת מדינה "כפי שהוטלה על ידי הקונסטנטין הפגאני, הקשיחה את המכס וקבעה מוסר חדש, שבצנזורה על התנהגויות יכול להידמות לסטואיות, אך ביחס למערכת הערכים היא חרגה מרכזיות של רומא לטובת התעלות מעט נוטה לעיקרון של קצב מול קצב.

אשר לצבא, הוא הפך בהדרגה לקסטה, עם למעלה מחצי מיליון איש, בניכוי כוחות בעלות הברית.

חיילים אלה של רומא, העוסקים בהגנה על הלימונים, התפשטו בהדרגה בשטח, איבדו את רוח הלחימה ואת המימד הקדוש שהיה ראוי לגיונות בתקופה הרפובליקנית והאימפריאלית לפחות עד למועד האנטונינים.

בסינתזה היסטורית זו נוכח ארצנו: המדינה האיטלקית הצעירה מאוד, קצת יותר מאשר 150enne, ניתן לומר שהיא פרי של ריבוד חברתי ותרבותי אשר עושה את זה בצדק אם לא בנו, לפחות נכדו של רומא האימפריאלית, קרוב משפחה זה הופך אפשרי את ההצעה שהוזכרו לעיל עם אותה השוואה.

במשך כשנתיים התקדמו הכוחות המזוינים שלנו, באופן ראוי לציון בהחלט מנקודת מבט הומניטרית, להצלה ימית יעילה נגד האנשים שבאים מהאלפיים האיטלקיים של האלף השלישי, לחוף הדרומי של הים התיכון הידוע ביותר בשם המגרב.

רק המגרב והשלכות המעיינות הערביים, קרקע ההתרבות של נואשים וטרוריסטים, לא רק משחיתים את הריבונות האיטלקית, כפי שהיתה לרומא העתיקה, אלא משחיתים את תפקיד הכוחות המזוינים, פחות ופחות נחושים לבצע פעולות מלחמה לטובת שימוש כפול המעדיף יותר ויותר את החלק הלא-קינטי של הפעילות הצבאית.

"הליגיונרים" של היום, כמו אלה של אתמול, עוזבים בהדרגה את האיצטדיון לטובת השתרשות ביורוקרטית שתפחית באופן דרמטי את הכלי הצבאי.

באשר למשבר הכלכלי היום, זהו משבר תעשייתי, אתמול זה היה משבר חקלאי, אבל במתינות אפשר היה לומר שזה אותו תהליך של התרוששות, שבטווח הארוך מערער את מוצקות המעמד הבינוני.

על הדת ניתן לומר כי הרלטיביזם התרבותי החדש הוא הומולוג של הנצרות הקדומה, בייחוד כתופעה שמטרתה לשבור את האיזון המוסרי-דתי של החברה האיטלקית ובכך לשלול את החברה עצמה מנוגדנים אלה הדרושים כדי להכיל את הרצון השורר לשלוט על אנשי ISIS, דומים מאוד Visigoths של זיכרון עתיק.

אנחנו לא יודעים אם איטליה תהיה Moesia של המאה 21th ואפילו אם ההשוואות הן נאותה, העובדה נשארת כי היציבות acutial עם הופעתה של המדינה האסלאמית סיכון לזרוק את כל איטליה עם העולם המערבי לתוך ימי הביניים כנראה מעורפלים יותר ממה שקרה לאימפריה של רומא.

אנדריאה פסטורה

(תמונת פתיחה: אולפיאנו צ'קה "La invasión de los bárbaros")