30/04/2015 - האביב התימני ממשיך להריח מלחמה ומוות.

תחת פצצות יוקרה אולטרה של המלוכה הסעודית 944 אנשים מתו ומספר לא ידוע של ילדים מתו.

ריאד מופיע בעיניו של העולם כתלמיד לא מוכן לשאלה הראשונה.

מבוהל מהחשד שמאחורי ההתקדמות של החות'י היתה איראן, ללא כל הוכחה וללא קסוס בלי אמיתי, המלוכה הסעודית חימשה את הלוחמים והקימה קואליציה של עשר מדינות ערביות, כולן סוניות.

מן האמירויות לירדן, ממצרים למרוקו (שעדיין איננו מבינים מה האיומים על האינטרסים שלה ראו), לפקיסטן (שנמצאה אז שרויה במצב של אומללות), לטורקיה, צבא חזק של אנשי 150.000 , מאה ספינות ומאה וחמישים מטוסי קרב הכריזו מלחמה על מיליציה דלילה.

החות'ים הם ללא תעופה וללא מטוסים, לקרוא להם מאומנים הוא זעם נגד משמעת צבאית. לא הייתי קורא להם "מחבוא למחבלים קשוחים".

אילו הייתי בנעלי המלוכה הסעודית ובקואליציה שלה, הייתי משליך את עצמי על משהו בהישג ידי, כמו המדינה האסלאמית, מציאות מדאיגה יותר.

אבל ידוע שבמשבר הזה, כמו כמעט תמיד במשברים במזרח התיכון, אין דבר פשוט ופשוט. שום דבר לא נראה כפי שהוא נראה.

כשמדובר במזרח התיכון זה יהיה לא טבעי לא לשאול איפה ארצות הברית או מה זה. הפעם מוטב היה שהכוכבים והפסים הפוליטיים ימנעו דמות מגוחכת ויעלמו את ההופעה הסעודית הרעה. במקום זאת נאלץ מזכיר המדינה קרי לעזוב את חדר המלון של ז'נבה, שם נדונו הפרטים הסופיים של ההסכם שמפחית את תוכנית הגרעין האיראנית, ובדרך כלל נאלצו לתת תמיכה מלאה לפטרומונרכיה.

כך שכמעט חודש מתנהלת מלחמה תימנית בתימן.

המערב - ללא כל חריגות - כמעט לא הבחין בשום דבר. אין מסיבת עיתונאים, לא hashtag המוקדש על מדיה חברתית, לא תהלוכות או לפידים.

ולא, אנחנו לא מאשימים את הפוליטיקאים ואת המשבר הכלכלי: לא אכפת לנו מעצמנו, ומעל לכולנו.

תימני נראה מסוגל למות ללא סיבה כל עוד הם לא עושים יותר מדי רעש על החדשות.

כאשר מספר ההרוגים הפך למבוכה והמטרות הצבאיות לא נשרטו אפילו, מישהו שאל - בקול שלא היה גבוה מדי - להפסיק להפציץ את תימן.

ובאותו חוסר אונים מביש שבו החלה "הסערה המכריעה", נכתבה המילה הסופית.

ראשית, ציי חצי העולם היו מוטרדים - כולל ארצות הברית - והוטל סגר ימי שהיה תקף רק עבור איראן. הכל כדי לעצור את המשוער של כלי נשק מכוונים נגד המורדים החות'ים.

לקוראים שתהו, לא נעשתה שום פעולה צבאית אחרת בדרך רשלנית וילדותית זו.

מבצע "טמפאסטה דציסיבה" הגיע למטרותיו רק משום שלא היו מטרות מלכתחילה.

מבחינה צבאית, ההיבט היחיד שהשתנה הוא האמינות של מדינות המפרץ.

הסעודים היו רוצים לחזור למעמד הישן, שאותו הם כמעט לא זכו לפני שנסחפו.

התפיסה של העמדה הסעודית היא האמברגו שהוטל על תימן, המשקל בכבדות על האוכלוסייה האזרחית. ללא מזון, חשמל ומים זורמים מתרחש משבר הומניטארי קשה.

ריאד כבר הצהירה כי היא תישא את העלות הכוללת של התערבות הומניטרית המכוונת כלפי האוכלוסייה התימנית ותואם על ידי יוניסף והאומות המאוחדות. כאשר הסעודים יחזרו - אם יעשו זאת - יראו שאף אחת מבעיות תימן לא נפתרה על ידי התערבותם הצבאית, אכן.

החות'ים עדיין שם, אל קעידה עדיין שם, סאלח עדיין שם, הבדלנים הדרומיים עדיין שם.

קבוצות ג'יהאדיסטיות הקשורות לאל-קעידה, באמצעות הארגון המקומי של הארגון המכונה אל-קאעידה בחצי האי ערב, הצליחו לנצל את המלחמה על-ידי כיבוש שטחים נוספים בדרום, ואילו צנעא הזדעזעה על-ידי פיגוע התאבדות מרובע שבוצע על-ידי קמיקזה של המדינה האסלאמית.

חודש של הפצצה היה יותר ממספיק כדי שהעולם יבין שמדינות ערב אינן מוכנות לקחת את אחריותן לעולם הקרוב.

המלחמה לעולם איננה החלטה לקלילות, החיים שמניעים את הארץ ראויים לכבוד ולא נספרים רק כ"נזקים נלווים ".

המלחמה היחידה הופכת להיות הפגנת כוח לשמה, אם אין לה מטרה וכיוון.

מה שקרה בתימן צריך גם להוביל אותנו מערביים לחשוב.

ההתערבות הצבאית בלוב, אשר רבים מקווים לה, היא בעלת אותם בסיסים פוליטיים וצבאיים כמו הפיגועים בסעודיה.

ללא מדריך וללא מטרה, פעולות צבאיות מכל סוג שהוא הופכות לקבר של אלה הנלחמים בו.

כדי להתרחק מהמוות שגורם לחוצפה ולשחצנות של מדיניות מוטעית על ידי הפצצה מן השמים לא יפסיק את הטרור, אם משהו זה יהיה להזין אותו עם שנאה ונחישות.

הבה ניקח דוגמה מטעות שעולה לסעודיה אחת מַנהִיגוּת שהוא כמעט עשה את עצמו ואיבד בצורה אומללה.

המלחמה לא תמיד מנצחת את החזק ביותר.

דניס סרנג'לו

(בתמונה של משרד החוץ האמריקני, הנשיא אובמה לוחץ ידיים עם בני משפחת המלוכה הסעודית)