09/04/2015 - זה עולה על דעתי בכל פעם שאני מעביר סבון מרסיי על התחתונים שלי, לפני שאני מכניס אותם למכונת הכביסה: סבון מרסיי מגיע מסבון חלב.

בחאלב שבסוריה הם עושים זאת כבר יותר מ -2000 שנה, תוך שהם מערבבים שמן זית ותמצית דפנה. זהו הסבון הקשה פר אקסלנס, המפורסם ברחבי העולם.

זיתים ודפנה גדלו בסוריה מאז שהאדם גילה זיתים ועלי דפנה. במיוחד לקראת הים התיכון, עד אלכסנדרטה, היום איסקנדרון, שנתרם על ידי הצרפתים לטורקיה. הם צומחים עד היום, יחד עם אולנדרס ובוגנוויליה, עם האוויר המתוק של המערב שמריח את הים. ים, ריח הים. גם טוני הקטן אמר את זה.

ההיסטוריה כאן בבית. חלב, עבור חברי חלב, היא אולי העיר המיושנת העתיקה ביותר בעולם: היא בת 5000 שנה; מעט מבוגר מלוס אנג'לס.

במשך ארבע שנים לא יוצרים סבון בחאלב בגלל המלחמה. מאז 2011 שום סוריה.

המצודה, ה סוקהמסגד הגדול, הרובע הנוצרי ... חלב הייתה יפה. זו הייתה העיר חמאם. כולם הכירו את ילבוגה אל-נסרי, מתחת למצודה. עם 3 יורו בלירות סוריות הם גם נתנו מגבת. מאז אוגוסט 2014 הוא נהרס למחצה. טוב כמו ה סוק והשאר.

חלב היה האלטר אגו של דמשק. זו הייתה בירת הצפון, עם ההרים הסמוכים ואקלים יפהפה של מ ....: חם בקיץ, קר ורטוב בחורף. חלב הייתה מילאנו של סוריה. הדבר היחיד, לא היה אפריטיף.

כעת נראה כי רעידת האדמה חלפה בחלב. אין שום דבר שלם. לא זכוכית ולא אורות ובשלדי הבניינים ההד של הקולות הערבים מתמודד עם החלל עם יריעות המתכת. במקום בו עוברת המלחמה, הסירחון נשאר. של זבל, של גז, של ביוב, ולכן גם של קקי. אי אפשר לכתוב את הסירחון. במיוחד זה של המוות. יש מכוניות שרופות בערימה והריסות בכל מקום. ערימות של ילדים שדרסו את זה. הטלוויזיה מספרת מה היא רוצה או מה היא צריכה אך לא מריחה.

המורדים של צבא סוריה החופשי ואל-נוסרה נסוגים היום. בסוף שנת 2014 הצבא ומיליציות שביחה בסיוע איראן, חיזבאללה והכורדים של YPG, ניצחו בכל מקום, ואף החזירו את מחצית חלב. כעת ההשוואה האמיתית היא עם דאעש.

"לעזאזל ..." אומר אנליסט סמכותי.

הבעיה תהיה קשה, אך פצצות אמריקאיות לעיתים קרובות משנות דברים. מה שנועד לפני שנתיים לאסד, מכוון כעת לדאעש, לפחות בתיאוריה.

אירוניה של החיים: סוריה, חיזבאללה ואיראן נלחמים באותו האויב של ישראל וארה"ב, עשן בעיניים. גם אם ישראל תפציץ את חיזבאללה, ממש בסוריה. המזרח התיכון מגניב גם בשביל זה. "אם זה הולך טוב או מבאס רק אלוהים יודע", אומר פתגם ערבי עתיק. נראה.

אסד או לא אסד, אלאואיטי או סוני, דאעש או אל נוסרה, להפציץ או לא להפציץ כמו שאמר ונדיטי ... מה שחשוב הוא שסוריה והסורים היום הם על הברכיים. חלב היא עיר רפאים. ממילאנו העתיקה של המזרח התיכון נותרו רק הריסות. האם היה אפריטיף לפחות ...

חאלב, יש לזכור, הוא אתר מורשת של אונסק"ו. היום לא נותר דבר מלבד האפר. האפר אולי ישמש להתחיל מחדש, אולי מהסבון עצמו. אותו סבון שיצטרך לשטוף זוועות, צער ומי יודע מה עוד.

יום אחד, אולי הם יתחילו לייצר אותו שוב עם שמן זית ודפנה, ימשיכו במסורת.

סיימתי את התחתונים שעליהם העברתי את סבון מרסיי. אני מכניס אותם למכונת הכביסה וחושב על חלב, סמטאותיה, סוק, לאלו שמתים בפנים ולכל השטויות שעיתונאים מספרים לנו מסביב.

ג'אמפירו ונטורי