14/04/2015 - בימים אלה יש השתקפות רבה על התרגומים של טורקיה לאיסלאם, עם כל הכבוד לחילוניות, נקודת המשען של האומה המבוקשת על ידי אטאטורק. יש גם דיון רב על הנסחפות האוטוריטרית לכאורה של אנקרה. ההיסחפות האלה כל כך מפחדת המינימין במקלדת משוכנעים שהדמוקרטיה היא בחירת סוג הזיתים באפריטיף, צבע המסגרת למשקפיים המטופשות או הצילום הנמרץ ביותר לפרופיל החברתי.
כדי להבין את תזוזה של המנוע איתו נעה טורקיה, צריך למעשה לחצות אותו. היא בהגדרה מדינה מונוליטית ושווה לעצמה יותר ממה שצורתה הנוקשה כבר מעידה. מבנה המדינה הריכוזי והפירמידלי שלו מציע דימוי של פיל גדול ואיטי אך בדיוק מסיבה זו יציב. למרות האופנות לפיהן הפדרליזם הוא מקור אוטומטי לחופש, טורקיה מציגה את עצמה כגוש אחד המעוגן פיזית לים האגאי ואסיה, אך אידיאולוגית לעקרונות היסוד הבלתי ניתנים להמחתה.
מדינות מעטות בעולם קשורות לרעיון הזהות כמו טורקיה. אבל אם זהותו של עם ברורה יותר ככל שהערכים סביבם הוא מכיר את עצמו חזק יותר, לא ניתן לשלול שגם שלילה יכולה להיות ערך.
די יהיה לצטט את אוצר המילים הטורקי, לפיו הכורדים הם "תורכי ההרים" או את המצב בצפון קפריסין, שם הקיפאון עם הדרום היווני הוא מעמד שנמשך כבר 40 שנה; עם זאת, שום דבר לא עוזר לנו להבין את המשמעות האונטולוגית של "להרגיש טורקי" יותר מאשר השאלה הארמנית.
הורחק מהמצפון הקולקטיבי הטורקי בלי יותר מדי סלסולים, הוא גם נשאר קבור בעליית הגג של מכובדות אוניברסלית, עד כדי התעלמות מעשית של כולם עד אתמול. אם אומרים "ארמנים" למעשה קל יותר לחשוב על סטייליסט מבוטא בבארי, מאשר על עם מהקווקז, מרכז הכובד של הנצרות העולמית הראשונה.
קצת יותר גדולה מסיציליה, מדברים כעת על ארמניה מתוקף דבריו של האפיפיור פרנציסקוס בנוגע לרצח העם ב-1915, השלמת טבח שהחל עשרים שנה קודם לכן. למרות יותר ממיליון מקרי מוות מרעב, מצוקה והוצאות להורג סופיות, באיטליה היא ממשיכה לעשות פחות חדשות מהחברים של בלן רודריגז או מהשפתיים של נינה מוריק. האירוע מונצח בכל 1 באפריל, אך רק הארמנים יודעים על כך.
בואו לא ניכנס לתיעוד ההיסטורי. שהאימפריה העות'מאנית בלה בלה בלה... הלכה לפתרון הסופי בלה בלה בלה... להשיג את המטרה של אנטוליה טורקית רק אתנית וכו' וכו'... זה מעניין ולא מעניין.
כשלעצמה זהו סקרן, במיוחד בתקופות שבהן הודאות אשמה, טיול ed יוצא דופן הם כולם זועמים על פני הגלובוס.
בעולם שבו הכנסייה מתנצלת גם על הפירורים שנפלו במהלך הסעודה האחרונה או שבו בקשת נגרוני בבר יכולה להיות בסיס להאשמה בגזענות, אפשר לתהות כמה כוח יש לטורקיה כדי לא לחדש את הארמנית. השאלה נבדקת ברצינות.
לגבי השאלה הכורדית יהיה לכל היותר את הגורם המקל של ריבוי האשמות (הבעיה חולקת עם איראן, סוריה ועיראק), אבל ההכשה על הארמנים נראית די מגושמת. האחריות הטורקית ברורה יותר.
בהתחשב בכך שלדבר על השמדה זה לא כמו לדבר על אופסייד ("אני חושב שיש" "אני לא חושב"), אנו יכולים אולי לדמיין שיש רצח עם מסדרה א' ורצח עם מסדרה ב'. אם זה היה המקרה, זה של הארמנים בהחלט היה נכנס לסדרת הצוערים.
לא קל להבין למה. אנחנו מסתכנים בהשערה שדעתם של אמריקאים בדברים מסוימים היא לפחות משפיעה. לא במקרה ארה"ב היא בין המדינות שלא הכירו בטבח האנטוליה.
סביר להניח שטורקיה היא בעלת ברית חשובה מכדי להתעצבן, במיוחד אם לוקחים בחשבון שארמניה בחפיסת הקלפים העולמית יכולה לשאוף לכל היותר לדרגת שתיים של גביעים ושהיא בין החברים הקרובים של רוסיה, כידוע לא. ראשון ברשימת האהדות של היאנקי.
ארמניה, המדינה הראשונה בעולם שהכניסה את הנצרות הממלכתית (ושיש לה את הכשרון להגן עליה תמיד), היא מקום נפלא, שער למזרח המשדר היסטוריה. סיפור שלמרבה הצער נוטף דם. ידוע או לא ידוע, הדרמה שלו היא צלקת אמיתית שממשיכה להתעלם ממנה בגלל אינטרסים ואנוכיות.
הטורקים, עם גדול, יכלו לעשות הרבה בכיוון הזה.
ג'אמפירו ונטורי