אין מעט מה לומר: השתתף בפתיחת שנת הלימודים ב בית הספר הצבאי הימי לפרנצ'סקו מורוסיני מוונציה תמיד יש השפעה מסוימת. הסטנדרטים של קורסים קודמים, רשויות, סטודנטים ובוגרים היו ריכוז הנאמנות למולדת וידידות מתמשכת לאורך זמן.
כמו כל הטקסים החשובים, האירוע התקיים כולו באולם המבנה המרשים. קרובי משפחה, חברים ורשויות הצליחו להיות עדים לחידוש קסם רוחו של מורוסיני.
בניגוד למה שאפשר לחשוב, איטליה אינה מורכבת רק מממון צעיר, מפונק, מבזבז זמן ולא חד משמעי. ישנם גם נערים ונערות מחויבים, שלומדים בהצלחה ועושים בחירות אמיצות למרות גילם הצעיר. מורוסיני הוא דוגמה מוחשית לכך. כל זאת, כמובן, בתמיכת הורים התומכים בילדיהם במשימה המופלאה הזו ונושאים למרות עצמם את הנוחות הרגשית הנובעת ממרחק ילדיהם. לעומת זאת, ההקרבה של צעירים שעוברים על שלוש שנות הלימודים בבית הספר בית ספר ימי, מציין נחישות ואוטונומיה אישית ביחס לגילם.
מציאות זו, שאפשר היה להגדיר אותה בסתירה מוחלטת עם הזמנים, נעשית על ידי חלק מהנערים הצעירים שהחליטו לשחרר את ציפורניהם וללכת להתקפת הגורל, תהיה אשר תהיה. החבר'ה האלה, צעירים וצעירים מאוד, הם עמוד השדרה של אותה איטליה שלא מתפטרת מעצמה, עובדת, נלחמת ופועלת בגוף ראשון למען הכלל ולמען הקהילה האיטלקית. הם, למעשה, חלק מהצד הטוב שקיים באיטליה אך לא נראה.
בטקס, שראה את הרגע הכי נוגע ללב עם מעבר הדגל של בית ספר ימי מהקורס ה -2 עד הראשון נוכחו רשויות אזרחיות וצבאיות. מחוז ונציה, ד"ר דומניקו קוטאיה, החזיק א לקטיו מגיסטרליס על "הגנת החוקיות". בהחלט מילים מתאימות, בהתחשב בהקשר האיטלקי ואשר בהחלט ישמשו לעורר השתקפות עבור התלמידים. מה שנאמר על ידי הרשויות שהתערבו נועד לעודד צעירים להמשיך את הערכים המכוננים של מדינתנו.
«סטודנטים, בדרך העומדת בפניך, תידרש מדי יום: רוח הקרבה, התמדה ונחישות. לכן אני מזמין אתכם ליישם את עצמכם ברצינות ובהמשכיות מיום ליום, כי העבודה שתבצעו בבית ספר זה, בגיל מכריע להבנת ה"ישותכם "ולפיתוח" הידע "שלכם, תהווה את המוצק הבסיס עליו תבנה את עתידך », אלה דבריו של אדמירל הצוות סלבטורה רוזיטו.
"צדק, נאמנות, כבוד, יושר, קוהרנטיות, חובה, אחריות, רוח גוף, תחושת שייכות לאומה", אלה הערכים שהבליט הקפטן מסימו פאברי, מפקד חדש של בית הספר הצבאי היוקרתי, בבית הספר נאומו.
לפי טקס הכל התרחש בזמן. מוּשׁלָם. מה שהיה אמור להיות מצגת הפתיחה הפשוטה של שנת הלימודים הפך לשיעור בענווה לתואר נ '. הצלחתי לחזות באופן אישי בסצנה שבמדינתנו, בתחום האזרחי, יכולה להיות לא אמינה: הרשויות האחראיות על חיל הים שנכחו והבוגרים קמו בכניסה של הסטודנטים שנשאו את כרזות ה קורסים של שנים קודמות. מישהו יכול גם להתנגד לכך, אבל אני מאמין, מבחינתי, שזה הביטוי הגבוה ביותר של ענווה שניתן להעניק לצעירים מאוד בשנה הראשונה ובכך לספק את העידוד הדרוש להמשיך בדרך שעברנו. אולי מצד הסטודנטים זו הייתה הבחירה הראשונה שעשו גברים ונשים בגילם: להירשם ולהשתתף בלימודים היוקרתיים ולמה לא קשה מאוד.
התבוננתי בזהירות בהורים ובקרובי התלמידים. תמהיל הזיקות החברתיות והתרבותיות השונות וכל זה הרגיע אותי, כי זו הפגנה של דמוקרטיה. התלמידים נכנסים לפי תחרות. אז הכל על כף המאזניים. מי שיש לו הכי הרבה נקודות נכנס. זה כמובן יעזור לילדים להעביר זה לזה ערכים ודעות שונות וללמוד הרבה על ההרכב האנושי המגוון. העברת והטמעה של חוויות שונות, אם כן, תהפוך אותן למפקדים מצוינים המעוגנים היטב במציאות ויידעו לנווט בים הקשה ביותר בכל הים: הפיקוד. הדרך תהיה ארוכה ורצופת קשיים, אך התלמידים יוכלו לסמוך הן על צוות הוראה בעל עומק מקצועי תקף, בהתחשב בממוצע של ה"סנטיני "שמורוסיני מצליח להתפרץ מדי שנה, והן על התלמידים המבוגרים שפועלים כמעט דוגמא לא לוותר. זה בית ספר לחיים!
נכון לעכשיו ישנם 188 סטודנטים במורוסיני. 69 הן בנות. ובמספר כל כך מצומצם של סטודנטים, המספר הגבוה באמת של זוכי מלגות מרשים. השנה הועמדו לרשותם כמה מהם: ממועדון האריות לידו שנקרא על שם האדמירל האחורי ז'ונה ג'יוםמו ז"ל, מהסטודנטים לשעבר בקורס פולריס (1973-1976) על שם חבר לכיתה שנפטר, מהסטודנטים לשעבר של קורס 1963 -1966 ומ-האגודה הלאומית של בית הספר הצבאי הימי פרנצ'סקו מורוסיני.
זה די מרשים לראות פרצופים בוגרים מטפסים בנחישות ובביטחון בשלושת מדרגות הבמה, מצדיעים להצדיע ומקבלים את ההכרה החשובה על מאמציהם. אך הערך העליון של מורוסיני טמון לא רק באימונים המצוינים, אלא ברוח השייכות ובערכי החברות שהוא מצליח להנחיל.
הקסם התחדש: יחי המורוסיני, יחי הצי, יחי איטליה!
אני מודה לדוקטור פרנצ'סקו בוסינארו מהאגודה הלאומית לבית הספר הצבאי הימי פרנצ'סקו מורוסיני על שהאיר לי את רוח השייכות של התלמידים ותלמידי מורוסיני לשעבר.
(צילום: מרינה מיליטאר)
