תוך כדי המשך הניווט בהודו-פסיפיק, ספינה ב-1 ביולי האחרון מורוסיני, עוסקת בעצירה בבוסאן שבדרום קוריאה, ביקרה עם הצוות שלה ב בית הקברות לזיכרון של האו"ם בקוריאה.
נבנה בשנת 1951 על ידי פיקוד האו"ם ושימש בתחילה כבית קברות מלחמה, בשנת 1959, בעקבות הסכם בין האו"ם לרפובליקה של קוריאה, הוא הפך רשמית לבית הקברות של האו"ם ולאחר מכן, בשנת 1974, קיבל גם את ערך הזיכרון , בניהול ישיר של מדינות האומות המאוחדות ששמרו במקום זה את השרידים והזיכרונות של מתיהם במלחמה. בית הקברות של בוסאן הוא אפוא, עד היום, בית הקברות היחיד בעולם של האומות המאוחדות, כמו גם סמל של שלום וזיכרון שהאו"ם רצה להבטיח למי שלקחו חלק בין השנים 1950 עד 1953, בתפקידים שונים, במלחמת קוריאה, בהתערבות אמיתית ראשונה של האו"ם שנולד לאחרונה.
ההשפעה שהמקום הזה גורם היא חזקה ונוגעת ללב. על קירות ה חומת זיכרון, קיר מרשים שעליו חקוקים שמותיהם של האובר 40000 נפלו, הסיפורים נקראים וזכרונותיהם של גברים שהתמודדו עם טרגדיית המלחמה בהגנה על החירות באומץ וברוח של הקרבה מתכלים. בתוך ה אזור סמלי וב אזור הקבר הראשי, האזורים העיקריים שבהם עדיין נחים יותר מ-2000 נופלים מ-11 מדינות שונות, מתנופפים דגלי האומות שהשתתפו במלחמה ביכולות שונות, מתן תמיכה במונחים צבאיים למהדרין או כסיוע רפואי.
בין הדגלים של 22 המדינות שהיו נוכחות בקוריאה יש גם את זה של איטליה ובארכיונים ההיסטוריים של אולם מזכרות העדויות על תרומתה של איטליה מופיעות בצורת תמונות, אשר בשנת 1951, עם משימה לאומית משלה, סיפקה את תמיכתה הרפואית וההומניטארית עם נציגות של הצלב האדום המכונה בית חולים 68.
בספטמבר 1951, למעשה, יצאה יחידת בריאות בניהול אנשי החיל הצבאי של CRI והאחיות המתנדבות של CRI ליונג דונג פו, פרבר של סיאול, עם ציוד ל-200 מיטות ו-71 מתנדבים, גברים ונשים. בית החולים שהתפתח משם המשיך לפעול עד ינואר 1955, כלומר יותר משנה לאחר סיום הסכסוך, ונותן תמיכה מתמדת לכל חיילי העמים הנוכחים ולאזרחים.
תמיכתה של איטליה, כמו גם העבודה המדהימה של בית החולים 68 עם למעלה מ-7 חולים ו-230 שירותים רפואיים הניתנים במרפאה, זכו לשבחים של הגנרל דאגלס מקארתור, ראש כוחות בעלות הברית, ושל הקהילה הבינלאומית, , לא היה ההיבט הברור היחיד של המשימה שכן, גם במישור המדיני, המחויבות של אומה שזה עתה יצאה מהמלחמה ומתקופת הפשיזם הייתה הוכחה ליכולת להיות מעורבת בתמיכה בערכים ופעולות בגבולות וברצונו של האו"ם, שאז יהפוך לחלק ממנו ב-1955.
בזיכרון האירוע הזה הצוות של נוה מורוסיני רצה להנציח לא רק את כל אלה שמסרו את נפשם במלחמה להגנת ערכים דמוקרטיים ושלום, אלא גם רצו לגלות מחדש עמוד בהיסטוריה של ארצנו שבאותה הזדמנות הצליח להראות את החלק הטוב ביותר של עצמה , יצירת הקשר בינלאומי דוגמה לפעולה מתונה ודיפלומטית משלו בהקשר הבינלאומי.
מניסיונם של אנשי הצוות שהשתתפו יישאר הכבוד להיות הראשון לחזור למקום הזה לאחר זמן רב והעונג שגילו מחדש עמוד של היסטוריה עדכנית שעדיין היום תורם לתת קרדיט לערך של האומה שלנו בעולם.
