אירופה ומשבר משגרי החלל

(של פיליפו דל מונטה)
09/11/23

בפסגת החלל של ESA (סוכנות החלל האירופית) בסביליה, איטליה, צרפת וגרמניה חתמו על הסכם להתגבר על משבר המשגרים ולהבטיח לאירופה גישה מחודשת למסלול. מדובר בתוצאה חשובה שלוותה בספקות משמעותיים ערב הפגישה לגבי רצונה האמיתי של ממשלת ברלין - הספקנית ביותר מבין שלושת המממנים העיקריים של תוכניות החלל האירופיות - להמשיך בנתיב "הריבונות המסלולית".

עם זאת, אין טעם להכחיש כי לאור ההתעקשות שבה מדגישה הנציבות האירופית את הצורך להמשיך בנתיב האוטונומיה האסטרטגית השלמה של האיחוד האירופי על משגרים ורקטות, המטרה רחוקה מלהושג, אפילו בהתחשב ב המשבר שבו נמצאת כעת תוכנית הפיתוח משגר Ariane6.

העיכוב של Ariane6, ששיגור הניסוי שלו נדחה על ידי ESA לסוף 2024, אילץ את רשות החלל האירופית להיכנס לעסקה של 180 מיליון דולר עם SpaceX, חברת התעופה והחלל של אילון מאסק, במילים אחרות עם שחקן פרטי.

חקר החלל אינו עוד עניין של סמכות בלעדית של מדינות אלא נמצא בהישג ידו של הון פרטי. פתיחת שווקים חדשים במסלול נמוך של כדור הארץ (בין 500 ל-1000 קילומטרים מעל פני כדור הארץ) היא המטרה המוצהרת בהישג ידן של ענקיות התעשייה הטכנולוגית כמו SpaceX. שם כלכלת חלל חדשה חשבונית גלובלית 300 מיליארד בשנה וההערכה היא שנתון זה עתיד לעלות בין פי 5 ל-10 במהלך שלושים השנים הבאות. ברור שההשקה מחדש ואסטרטגיות הפיתוח החדשות של מגזר כלכלי שנראה היה במשבר לאחר "הצעד לאחור" שעשתה וושינגטון בחקר החלל כרוכים גם בחדשנות והפחתת עלויות הקשורים ל"מרוץ החלל" החדש שהביא אילון מאסק.

הנציב האירופי לשוק הפנימי, תיירי ברטון, הסביר שבשנה הבאה האיחוד האירופי שואף להשיק ארבעה לווייני ניווט גיאוגרפי גלילאו ושאי אפשר לחכות יותר Ariane6 מבלי לסבול מההשלכות של חוסר הגישה לחלל עבור היבשת הישנה. זו הסיבה שברטון קיבל את ההצעה שהציעה לו ESA ל"מיקור חוץ" של שיגור לוויינים אירופיים ל-SpaceX.

המעורבות של SpaceX לא נופלת כמו בריח מן הכחול כמו הרעיון להשתמש בפלטפורמות שלה לשיגור לווייני גלילאו כבר עלה באפריל, כאשר נציבות האיחוד האירופי הוציאה מסמך למדינות החברות, שהדגיש כיצד, בעקבות הנסיגה של Ariane5 ועיכובים Ariane6, רק הזורק הכבד פלקון 9 של SpaceX והמערכת וולקן של ברית השיגור המאוחדת יכולה לשלוח את הלוויינים האירופיים החדשים, ששוקלים כ-700 קילוגרמים כל אחד, למסלול.

זה בגלל הפלטפורמות סויוז מכונות רוסיות אינן שמישות יותר עקב משיכת המלחמה בין מוסקבה לבירות המערב בעקבות פרוץ המלחמה באוקראינה. גם מדיניות החלל הייתה מעורבת בסכסוך המתמשך, ובדיוק כמו במקרה האנרגיה, מדינות אירופה נאלצו להאיץ את תוכניות הגיוון והאוטונומיה האסטרטגית שלהן.

הבעיה היא שבזמן שבו היה צורך להמשיך במהירות מסוימת, גם בהתחשב במצב ההידרדר במהירות ובארכיון השלב השיתופי הישן של חקר החלל הבינלאומי, הביעו חלק ממדינות אירופה - עם גרמניה כמובילה - הספקות שלהם לגבי התועלת של מימון ותמיכה בפרויקטים שאפתניים של אוטונומיה אסטרטגית יבשתית.

באופן הגיוני, אם חברת התעופה האירופית מפגרת בבירור בלוח הזמנים, כאשר ArianeGroup, חברת בת של איירבוס וספרן, מואשמת, והנתיב הרוסי כבר אינו בר קיימא, כל שנותר הוא להסתמך על איל ההון הדרום אפריקאי-אמריקאי. עם זאת, ישנו מכשול שיש להתגבר עליו בנושא שאינו קשור כלל לכלכלה, אך הוא נופל בתחום המדיני-אסטרטגי גרידא של המרחב. לפני שיגור לוויינים גלילאו, האיחוד האירופי רוצה לקבל ערבות מארצות הברית שהוא יוכל לאפשר למהנדסים אירופאים גישה 24 שעות ביממה ללוויינים ואת הזכות לשחזר את הטכנולוגיה אם הרקטה תתקלקל ותפול לים.

הלוויינים גלילאו הם חלק מהתוכנית מערכת לווין ניווט גלובלית מערכת ניווט ומיקום אירופאי לשימוש אזרחי, מתחרה של ה-GPS האמריקאי, שנוצרה למטרות צבאיות ונשלטת ישירות על ידי משרד ההגנה בוושינגטון. למרות שמיועד לשימוש אזרחי בלעדי, GNSS יכול להתפאר בטכנולוגיות ובדיוק מעולים מאלה של GPS.

הביקורתיות של קטע זה מסבירה גם את הרצון שהתעורר בסביליה לספק א כיסוי פיננסי נוסף של חלק מעלויות הייצור הנוספות (שנובעות בעיקר מהדחיפה העל-אינפלציונית שנוצרה בשנתיים האחרונות באזור האירו) עבור Ariane6 עד 340 מיליון יורו בשנה ועבור משגר הרמה האירופי וגה סי (פותח על ידי Avio האיטלקית) עד 21 מיליון יורו בשנה. יתר על כן, לפי ESA, המספר המינימלי של שיגורים מוסדיים אירופיים, שניהם עבור Ariane6 (4 טיסות בשנה) אשר עבור וגה סי (3 טיסות בשנה) יש להגדיל בהשוואה למה שכבר היה צפוי בשנים קודמות, גם הודות לגידול בגודלן של תוכניות הלוויין השונות באירופה.

המנכ"ל של ESA, יוסף אשבאכר, הסביר כי יש לטפל במשבר המשגרים לא רק באמצעות פתרונות קצרי טווח, כמו הבאת שניהם Ariane6 כי וגה סי, אלא גם על ידי בניית נתיב אסטרטגי שנראה ל-2030 כאופק המרבי ושמטרתו להבטיח למדינות אירופה גישה ישירה למסלולי כדור הארץ נמוכים.

הצעד הראשון לפיתוח נתיב חלל אירופאי אוטונומי עובר בהכרח דרך הפתרון, המהיר ככל האפשר, של משבר המשגרים, מה שהופך את היבשת הישנה לכפופה לדחיפות ודחיפות נגד לא רק של שוק תחרותי מאוד, אלא שמייצרים חיסרון, שקשה להתגבר עליו, במה שהוא לכל דבר ועניין, אחד ממד גיא אסטרטגי של תחרות וסכסוך בעתיד הקרוב.

צילום: ESA