היחידה שרכבה על סוסים, באותם ימים קדחתניים של 1916, ברגל והוכנסה לחטיבת קרמונה, ביצעה את אותן משימות כמו חיל הרגלים במיליון תפקידים כפול.
עם זאת, אותם חיילים על סוסים היו בוודאי אמיצים ובעלי יכולת, כה אמיצים, עד שמפקד הקרמונה החליט להשתמש בהם במרכז מכשיר החטיבה כדי שיוכלו לנהל תמרון לינארי המבוסס על פגיעה ומסה.
היה לכבוש את המצפה האוסטרו-הונגרי בגובה 144, היה כדי למנוע את האש של התותחים המתנגדים, המטרה לא יכולה להיכשל בשום צורה.
מעשי הגבורה של יחידים ושל היחידה כולה זכו להצלחה וזכייה במדליית הכסף לעוזה הצבאית בסטנדרט, גנואה מילאה את משימתה.
היום כמו אז, גדוד פרשים גנואה הרביעי ממלא את חובותיו המוסדיות במשמעת ובכבוד בהקשר שהוא בהחלט שונה מלפני 4 שנה, עם עולם שהשתנה באופן קיצוני, אולם מה שנשאר שלם ובלתי משתנה הוא רוח הדרקונים, שלהם שפע ערכים, זיקתם הבלתי מעורערת לדגל.
ברציפות הוודאות הללו, יום ה- 16 בספטמבר ראה, כמדי שנה, נציגות של גנואה קוואלריה שנכנסה למקומות הקרב ההיסטורי כדי לחגוג ולכבד את האחים לנשק שלפני כמעט מאה שנה נתנו את חייהם מולדתם, אותם צעירים שבלי לבקש אי פעם הכל הציעו את עצמם להשגת מלוא האחדות הלאומית.
אנדריאה פסטורה
