מלחמת אתיופיה של 1935 ייצגה רגע של קונצנזוס עממי חזק באיטליה ושל לכידות לאומית יוצאת דופן, למרות הסנקציות הבינלאומיות. אישים כמו Guglielmo Marconi הביעו בגלוי את תמיכתם, בעוד שהקונפליקט שימש לקידום יוזמות חברתיות כמו ביטול העבדות באתיופיה (אם כי נרטיב זה שנוי מאז במחלוקת).
התעמולה והשקרים לכאורה סביב הסכסוך עדיין נתון לוויכוח בין היסטוריונים. השימוש בנשק מתקדם והתערבות חיל האוויר מדגימים דינמיקה מורכבת של כוח והשפעה. גם מסעות בריאות נגד מחלות אנדמיות מילאו תפקיד מכריע, והעריכו מחדש את חשיבותה של הרפואה הצבאית.
איך הצגנו את עצמנו צבאית באותו עימות?
כמה חברים כביכול היו מאחורי האויבים?
האם נוכל ליצור הקבלות בין עכשיו ואז, החל מהמשבר העולמי המתמשך?
יום רביעי 3 באפריל בשעה 21.00, עם העיתונאי והמסאי אלברטו אלפוזי, ננסה להבין האם איטליה באמת לא הייתה מוכנה או שמא התפיסה הזו נובעת מרשת מורכבת של נרטיבים מנוגדים, גם היום עצמי מול תעמולה.
