במשך 48 שעות דיווחו עדים על המוני הכוחות הסנגליים בנמל זיווינגינצ'ור, לא הרחק מהגבול הדרומי של גמביה; סוכנויות מקומיות שדווחו על ידי התקשורת הבריטית, מאשרות בשעות אלה את הכניסה לרפובליקה הקטנה של מערב אפריקה.
הכל סובב סביב הבחירות לנשיאות בדצמבר שעבר, כאשר Yhahya ג'אמה, נשיא גמביה ידי המאסטר-1994, הפסיד בבחירות נגד בארו, נציג האופוזיציה, אך חולקת על תוצאות ההצבעה.
חיל הרגלים של דקאר (מה שמכונה Jambars,) ייצוג ECOWAS (ארגון מדינות אפריקה המערבית), כפי הודיעה בימים האחרונים על ידי הרמטכ"ל Ndiaye, זה נכנס לפעולה לאחר שהושבע בהיעדרו של בארו ובכל זאת סירוב נוסף ג'אמה כדי לעזוב את ארמון הנשיאות ב Banjul, בירת גמביה.
הקהילה הבינלאומית תמכה בנשיא שנבחר לאחרונה מאז דצמבר, אך החשש ממלחמת אזרחים עורר את מדינות האזור, לערב את האו"ם; מועצת הביטחון לקחה את העניין בשעות אלה.
ג'מה ידוע בעמדותיו הססגוניות (כמו למשל להחשיב את עצמו כמרפא של נגיף ה- HIV) ושיטותיו האכזריות נגד התנגדות. נראה שתומך משוכנע באיסלאמיזציה של גמביה, הנשיא הפולקלוריסטי, עדיין נהנה מתמיכת הכוחות המזוינים או לפחות חלקם. למרות שמועות בסוף 2016 שדיברו על הפיכה של מפקד הגנרל המשמר הרפובליקני בדג'י, נראה כי אנשי הנשק של גמביה (קצת יותר מ -2000 איש, כולל חיל הים, חיל האוויר והכוחות המיוחדים ששומרים על הנשיא) עדיין נראה הצד של הנשיא היוצא. על פי העיתון חופש, Badjie עצמו היה מארגן את גיוסם של מאות שכירי חרב ממדינות שכנות להילחם בכוחות ECOWAS. בעוד בארו מזמין את הצבא שלא לעזוב את הצריפים, חוזר ג'מה על חידוש כהונתו הנשיאותית לפחות עוד שלושה חודשים, במקביל למשך החירום הלאומי.
המצב הוא כאוטי. גמביה היא רצועת אדמה מוקפת סנגל שמתפתחת אופקית בין האוקיינוס האטלנטי לבין הנהר שנותן לה את שמה. גדול כמו Abruzzo, היא מדינה אפריקאית הקטנה ביותר, אך היא חלק באזור מאוד לא יציב מבחינה פוליטית. מלבד החיילים של סנגל (הארץ כבר מעורבת במלחמה בתימן לצד סעודיה), כמו גם ניגריה וגאנה הכריזו על עצמם מוכנים להתערב, נעו חיילים לגבול ו מלבים את המתיחות גבוהה ממילא באזור כולו.
(צילום: GAF)
