המלחמה באוקראינה - כעת קרוב לתום ארבעה חודשים - הפגישה אותנו עם כמה מקומות שנוכחותם ובעיקר שהמבנה שלהם השפיע על מהלך הסכסוך: מפעל מבצר אזובסטאל במריופול, מפעל מגה אזוט בסברודוניצק והוסטומל. שדה התעופה נתן לקרב מהלך יוצא דופן ובלתי צפוי.
עם זאת, יש אלמנט יוצא דופן שעד אמצע יוני לפחות היה בלתי צפוי רק בעובדה שהוא לא היה במרכז הלחימה: אנחנו מדברים על דונייצק, בירת אחת מ"רפובליקות העם" המוכרות על ידי פוטין ב-21 בפברואר.
לא צריך את האינטואיציה של שרלוק הולמס כדי לשים לב איך דונייצק באמת נשענת על קו החיכוך בין אוקראינה העצמאית לאזור שבשליטת מוסקבה. כעת, הסתכלו על המפה (תמונת פתיחה).
אולי שמתם לב שמצפון לדרום הצלע המזרחית היא "חגורת אש", שממש כאן, באופן מוזר, נראתה פחות ליבון. מצב דה-פקטו נוצר בין שני הצדדים כדלקמן: מאפריל עד יוני הפעילה רוסיה לחץ מרבי תחילה על מריופול, ולאחר מכן, יותר ויותר מסביב, וכעת, בתוך הבירה בפועל של מחוז לוהנסק, סברודונייצק. האוקראינים, המעורבים על ידי הרוסים בחזית ארוכה מאוד - למעלה מ-1.100 קילומטרים - כנראה לא הרגישו שהם חייבים "להעלות את המתח" בדונייצק, למרות הקרבה יוצאת הדופן של העיר ללוחמי קייב. בואו נהיה ברורים: כאן אנחנו נלחמים בסדר... אבל שום דבר לא דומה למקומות אחרים.
ואז משהו השתנה... במהלך ארבעת הימים האחרונים, תריסר פיצוצים חזקים פגעו בבסיסים צבאיים ובעיקר במחסני נשק ותחמושת במטרופולין של דונייצק. בין המטרות שנפגעו על ידי האוקראינים אנו מציינים את מרכז הקונגרסים והתערוכות ExpoDonbass, שבו העיתונות בקייב גינתה בעבר ריכוז חזק של אמצעים ונשק.
עמודי העשן, מהפרברים ועד למרכז העיר, נראים בסרטונים שאנו מראים לכם כאן כמה צילומי מצב.
מובן מאליו שהרוסים איבדו עשרות, אולי מאות, טונות של כלי רכב, נשק ותחמושת.
מה השתנה? כן, בהחלט הגיעו הוביצרים אירופאים ואמריקאים שמסוגלים להכות עד 80 קילומטרים לעומק. לאחר מכן, הופעלה רשת התנגדות, כנראה קשורה גם לכמה גורמים נגד המשטר הפעילים בפדרציה הרוסית.
לבסוף, אנו מאמינים שסביר להניח שהמאמץ החריג שביצעו הרוסים צפונה יותר יצר "בטן רכה" של ממש בדרום הדונבאס, שעליה יצטרכו חיילי הקרמלין להעביר כמה גדודים דרומה. אולי המטרה האמיתית של האוקראינים, מעבר לנזק הלוגיסטי העצום שנגרם?
