ההיסטוריה חוזרת, והיא עושה זאת בצורה הגרועה ביותר בכך שהיא מזכירה את יום השנה החמישים למלחמת יום הכיפורים. המבצע מבול אל אקצא, ששוחרר על ידי חמאס, תופס את מערכת ההגנה הישראלית לא מוכנה, אשר מבחינה פוליטית אינה יכולה שלא להכיר בצורך להכריז על מצב מלחמה.
המתקפה הייתה מהירה, עקובה מדם, מאורגנת ככל הנראה בהתחשב בשיטות היישום, שראו שיגור רווי של מכשירים בליסטיים וחדירת גורמים הם לא היססו לפתוח באש על מטרות אזרחיות.
מאז השעה 06.30:5.000 הבוקר שוגרו מעזה אלפי רקטות (לפחות XNUMX בשלב הראשון) לעבר מטרות ישראליות; העיר שדרות נחדרה בכבדות על ידי גורמי חמאס: סרטונים המופצים ברשתות החברתיות מראים גברים לבושים בשחור עם סרטי זרוע לבנים פותחים באש לעבר סיורים ישראליים. מספר המסתננים אינו מוגדר.
מוחמד אלדייף, מפקד חמאס, הכריז על מהפכה וקרא לכל הפלסטינים להצטרף לסכסוך. באותו אופן, בעוד אדמירל הגרי הכריז על הגיוס הישראלי, הכריז המטה הכללי על תחילת המבצע חרבות ברזל, בעוד לוחמי מגן דוד החלו לפגוע בעזה.
אין ספק שמה שעשו העזתים נגד אזרחים לא חמושים, על חטיפות ושיטות גירוש, ולאחר שהציבו את מרכזי הפיקוד שלהם בתוך מרכזים אזרחיים מפר כל כללי מלחמה; ההגדרה של הישראלים החטופים כ"שבי מלחמה" היא סוריאליסטית ופושעת.
כמו ב-6 באוקטובר, לפני 50 שנה, ספגה ישראל מתקפה בסדר גודל ניכר, מה שמוביל אותנו לשאול את עצמנו, מבחינה טכנית, למה הכל יוביל הלאה. חמאס יודע שהוא לא יוכל להתנגד לשיבה הישראלית שאם תכבד את המסורת, זה יכול להיות רק קשה מאוד, גם לאור תקציב ראשוני שיחריף, על פי מה שדיווח מגן דוד אדום.
כפי שמסר השר גלנט, הצבא מוכן למלחמה, והכין את החזרת כוחות המילואים.
אז מה יהיו הצדדים, עכשיו כשהבנקים נשברו? ומעל לכל, כמה ואיזה כלי נשק באמת יכול לרשות חמאס הודות לתמיכה האיראנית גם מלבנון? עם מי ייקבע משא ומתן לשלום רצוי, בהנחה שהרעיון ימצא חן בעיני המתמודדים ובעיקר אצל התומכים בפעולה מרחוק?
המדינה, שהתכוננה לעוד יום מחאה נגד רפורמת המשפטים, התעוררה בצורה הגרועה ביותר, ואפילו יאיר לפיד הודיע על תמיכה בתגובה צבאית קשה.
לא ניתן לשלול שחמאס פירש לא נכון את הרגע, בהנחה שחולשה ישראלית עקב האירועים הפוליטיים והחברתיים של הרגע. אם ישראל נראתה לא מוכנה בתחילת הדרך, זה לא אומר שהיא לא תאמץ יוזמות חמורות בהמשך, בהתחשב בעובדה שעבירות נגד אזרחים ובעיקר חטיפות דומות לגירוש אינן יכולות שלא להיזכר במבצעים דומים אחרים מהעבר שאפשר רק להעלות על הדעת.
ההנחה להשיג הצלחה כה מהירה שתגרום למשא ומתן בירושלים עלולה להתגלות כטעות בעלת חומרה נדירה, במיוחד אם חיזבאללה, כפי שהוא נראה, ימנע לעת עתה להתערב בהתחשב במצב הלבנוני הרעוע והאזהרות אמריקאיות.
טעות נוספת שתבוצע כמעט בוודאות תהיה בשיגור רקטות לעבר תל אביב, שיגורים חסרי הבחנה שרק יחמירו את התגובה. חיילי המילואים של ישראל כבר קרובים לחזרה לשירות בעוד שטהראן לא נכשלה בהבעת שביעות רצונה, ובכך הציבה את עצמה שוב מחוץ להיסטוריה, למרות הניסיונות המגושמים להעניק לה תדמית מכוסה סוכר ולא אמיתית.
יש להדגיש כי המתקפה חלה במקביל לפעילות הדיפלומטית המתמשכת בין הממלכה הסעודית וישראל בחסות הסכם אברהם. ברקע הטירוף של האו"ם.
אם הכוונה הייתה לכופף מדינה לחיות את חייה הפנימיים, אולי יותר מדי בהתחשב במצב שמסביב, זה לא נראה מוצלח, בהתחשב בעובדה שנראה שהמתקפה זירזה את תגובת האומה כולה.
מסגרת: X/טוויטר
