פחמימנים של טורקיה והכספי

במהלך פסגה משולשת שנערכה לאחרונה עם נשיא אזרבייג'ן, אילהאם היידר אוגלו אלייב, וזו של טורקמניסטן, סרדר גורבנגולייביץ' ברדימוחמדוב, נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ניצל את ההזדמנות כדי להדגיש את מחויבותה של אנקרה בחיזוק היחסים עם באקו ובאשחבת. המסגרת של אסטרטגיית מדיניות החוץ הטורקית בת עשרות שנים, שנחנכה בתחילת שנות ה-90 על ידי נשיא טורקיה דאז, חליל טורגוט אוזל, אשר חשב על חדירה פוליטית, כלכלית ותרבותית מתודית של האנטוליה הענק למדינות המוסלמיות דוברות הטורקית שהפכו עצמאיות האפר של ברית המועצות. באופן בלתי נמנע, הנושא העיקרי של המשולש היהפתיחת מסדרון אנרגיה חדש אשר מטורקמניסטן אמור להביא נפט טורקמני לטורקיה דרך אזרבייג'ן.

מעניין שההסכם הזה (עם השלכות אסטרטגיות בלתי נמנעות) תלוי כסלע על עתידו של הסכסוך הארמני-אזרבייג'ני שנלחם הן באזור נגורנו-קרבאך והן לאורך הגבול המשוער והרחוק מלהיות מוגדר היטב המפריד בין ארמניה לאזרבייג'ן. למעשה, אין רצף טריטוריאלי בין טורקיה ואזרבייג'ן, ואחת ההאשמות המופנות בצדק נגד באקו במיוחד לאור המתיחות המתמדת וההתקפות החד-צדדיות שנרשמו באזור המשבר בחודשים האחרונים, נוגעת דווקא לא כל כך הרבה. מטרה מצועפת של קטיעה טריטוריאלית, אם לא להיעלם לחלוטין, את ארמניה כדי ליצור זאתרק בלוק טריטוריאלי פאן-טורקי מה שגורם לסטראפים של אנקרה ובאקו לחלום כל כך הרבה ולא גורם למוסקבה ולטהראן לישון בשקט.

בהתחשב במצב החלש ביותר המשפיע כיום על הכלכלה הטורקית (רק תזכור שבעוד שנה וקצת יותר הלירה הטורקית איבדה מחצית מערכה מול האירו!) מובן לחלוטין שארדואן מכפיל את מאמציו להבטיח על האחד. גישה מאובטחת ביד למקורות אנרגיה ומצד שני לחזק את מעמדה של ארצכם כמסלקת אנרגיה בין מזרח למערב על מנת לשלול ממוסקבה את ההגנה הבלעדית על נתיבי אנרגיה באזור הקווקז ובמרכז אסיה. הניסיון הטורקי להשיג גישה ל-ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי, עד עכשיו השחקן הגיאופוליטי העיקרי באזור אסיה.

מוקדם מדי לדעת מהן המטרות הסופיות של האוטוקרט הטורקי, אבל אם יש משהו שההיסטוריה הייתה צריכה ללמד אותנו עד עכשיו זה שהוא לעולם אל תזלזל.

_{צילום: נשיאות רפובליקת טורקיה}