היא עדיין לא רשמית, אך התבטאויות דיפלומטיות מודיעות על נסיגה חד צדדית של מצרים מהמערכה הצבאית בתימן, הרואה את קהיר לצד ערב הסעודית.
נשיא מצרים אל סיסי היה אחד ממפיצי החסות הראשונים, שנועדו לתמוך במיליציות הסוניות של הנשיא האדי ולהיאבק בהתקוממות השיעית של החות'ים ואת המיליציה הפרו סאלח. עם זאת, עמדת מצרים התפתחה עם הזמן, לאור שורה של התנחלויות דיפלומטיות.
קודם כל, התקרבות של קהיר לאיראן, תהליך התבגר במשך השנים ולאחר מכן התפתח מחדש היחסים הדיפלומטיים של 2012.
מצרים 30 שעבור היו בשנתי המדינה הערבית היחידה שלא צריכה שגרירות בטהרן הפכה עמדה פרואקטיבית יותר ויותר כלפי איראן, לשתף עד תומכת בהתערבות של מוסקבה בסוריה.
ההצבעה של מצרים במועצת הביטחון נגד ההחלטה הצרפתית להפסיק את הפשיטות האוויריות של רוסיה על חאלב, משכה את תשומת לבם של משקיפים בינלאומיים לקהיר. איראן שבה והציעה את קולו של שר החוץ זריף, כי הכללת מצרים כמשתתפת בשיחות השלום על המשבר הסורי בלוזאן.
האירועים הנ"ל קשורים לסיבוכים דיפלומטיים עם ערב הסעודית, אשר החליטה לחסום את ההסכם לאספקת נפט בקהיר באוקטובר, בשווי של 700.000 לחודש. המחלוקת נמשכה גם ביחס למיליון העובדים המצריים הנוכחים בחצי האי ערב, שבמסגרתם מבקשת קהיר הקפאה במס.
מצרים, שנמתחה על-ידי מדינות המפרץ על כך שמעולם לא שלחה כוחות קרקע לתימן, נראית יותר ויותר מהציר עם סעודיה והמערב ועם הנסיגה הבלתי רשמית של חיל-האוויר שלה, נראה כי היא שולחת מסר ברור על מיקומו מחדש. למרות הברית הפלילית עם ריאד, יש אפילו דיבורים על אספקה צבאית מצה"ל ועד כוחות המורדים החות'ים.
את כל ההשלכות הפוליטיות והצבאיות על המלחמה בתימן ניתן לראות (איחוד האמירויות הערביות כבר נסוג רשמית ביוני 2016). היקף המאזנים האזוריים והעולמיים עשוי להיות מקרוסקופי.
קרא גם תימן: המלחמה הולכת וגוברת, ואילו מצרים מביטה במוסקבה
(צילום: אאל-בריאה אל-מוריה)
