בשנת 1797, הגעתו של הגנרל בונפרטה לאיטליה סימנה את סופה של מערכת פוליטית המבוססת על עקרונותמשטר ישן. חיילי הרפובליקה הצרפתית הביאו משב רוח רענן, עם הכנסת עקרונות ממשלתיים המבוססים על שוויון וסיום הפריבילגיות למעמדות חברתיים מסוימים. שינויים אלו נגעו גם למגזר הצבאי שבו מדינות רבות - לפני הגעתם של הצרפתים - הסתמכו להגנתן על שכירת גדודי שכירי חרב עם מעורבות לאומית מינימלית. היוצא מן הכלל היחיד היה ממלכת סרדיניה שיכולה להעמיד צבא מובנה, אך עם שרשרת פיקוד מיושנת ולא יעילה.
משנת 1797 עד 1799 התנסו במציאות מדינתית שונות בקורס המוסדי החדש המשוכפל על פי המודל הצרפתי, תוך הקמת מעין הגנה לאומית שבה כל האזרחים נקראו לתרום להגנת המדינה. הניסוי הראשון היה ה משמר לאומי, כלי שימושי לחינוך נתינים להיות אזרחים, ולאחר מכן הקמת הז'נדרמריה ולאחר מכן גדודי הקו והפרשים. לטרנספורמציה הזו היו תוצאות שונות, בהתאם למקום שבו היא בוצעה, אולם החוויה הטובה ביותר הייתה ברפובליקה ה-Cisalpine החדשה (הוקמה ב-29 ביוני 1797) שבה נהרו רבים לקריאתו של הגנרל בונפרטה.
מהפכת הנגד של 1799 סימנה נסיגה קשה, אולם המערכים הצבאיים שנולדו בשנים הקודמות לקחו חלק פעיל במאבק נגד האוסטרו-רוסים. ניצחונו של מרנגו ב-14 ביוני 1800 חתם את שלטון נפוליאון באיטליה, וחידש את עבודת הרפורמה המנהלית והביטחונית בעוצמה רבה יותר ובשכנוע רב יותר. היסודות שעליהם נשען הגיוס היו עדיין וולונטריות, אולם הצרכים והדרישות הפוליטיות של הארגון קונסול ראשון נפוליאון, דחף להנהיג גיוס חובה גם באיטליה.
עם כניסתה של האימפריה ויצירת ממלכת איטליה (1805) נולד הצבא האיטלקי הראשון למרות - נזכור - הוא נגע רק לחלק מהשטח הלאומי. צבא ממלכת איטליה השתתף בכל מסעות האימפריה, וחינך דורות שלמים של קצינים וחיילים למקצוע הנשק שאפשר בשנים שלאחר הרסטורציה להוליד גם תחושה לאומית, אבל מעל הכל של צבא מעמדי המודע לכמה ערכים מכוננים של הריסורגימנטו.
נדבר על זה יום רביעי 31 במאי בשעה 21.00 עם ההיסטוריון פאולו פלומבו, סופר של "עצרו בסכנה. חיילים איטלקים ונפוליטנים במערכה הספרדית 1808-1813".
נתראה שם!
