נושא ההגנה על כלי קרב משוריינים ומשוריינים מפני עבירות נ"ט ואוויר, במיוחד כיום במסגרת טכנולוגית המתפתחת כל הזמן, הוא ללא ספק קבוע המלווה את התפתחות "פלטפורמות" הלחימה לאורך זמן (ולא רק), לפי להשוואה המסורתית "מגן VS חנית".
כלי הרכב הקרביים נוצרים על ידי חיפוש אולי לאיזון מושלם בין הפרמטרים של מה שמכונה "הנוסחה הטקטית" (כוח אש, הגנה וניידות) ביחס ליכולות המבצעיות שעליהם לבטא / להבטיח ("דרישות מבצעיות"). די ברור שאם נרצה לייחס את הערך המקסימלי לכל הפרמטרים הנ"ל, נצא עם רכב קרבי (MBT, IFV, busway) ממש לא שמיש, בשל כבדותו וכושר התמרון שלו, גם מבחינת כוח האש. . לכן "כוכב הצפון" המנחה את תכנון/בנייתו של רכב קרבי הוא קודם כל השגת מטרת השימוש בו ("דרישות התפעול" הנ"ל), ולא נובע מכך שהנוסחה הטקטית חייבת להיות מתאימה. מכויל על מנת להעניק למערכת הנשק ביצועים יעילים מבחינת כוח אש, הגנה וניידות; האמור לעיל, עד לקיימות פיננסית נאותה ליישום הפרויקט.
בהתייחס ליתר דיוק לסוגיית ה"הגנה" של הרציף, הכוללת את יכולת השרידות של הצוות ו/או הכוחות המועברים וכן של הרכב עצמו, לאור השכלול הטכנולוגי המתמשך של נשק נ"ט ומערכות עבירות אוויריות (ראה מל"טים "קמיקאזה") והשימוש הרחב והנפוץ בהם, פרמטר זה הוגדל עם הזמן ("חנית מגן VS") באמצעות שימוש בשריון פסיבי, תגובתי או חצי אקטיבי נוסף (בעניין עבירות נגד טנקים) ויותר מ. לאחרונה על ידי הכנסת מערכות חדשניות לפלטפורמות (שחלקן כבר בשירות הצבא הישראלי, האמריקני, הרוסי - למשל) המבוססות בעצם על היכולת לזהות את האיום הן ביבשה והן באוויר (באמצעות גלאים / חיישנים) ולאחר מכן לנטרל אותו, וכך ליצור מעין בועת אבטחה ש"מלווה" את הרכב הקרבי.
לגבי שימוש בשריון פסיבי נוסף, יישומם באזורים הרגישים ביותר של פלטפורמת הלחימה כרוכה כמובן בהגדלת המשקל הכולל של הרכב, ולכן דורש כוח מנוע שאינו משפיע על דרישת הניידות, במיוחד במונחים מיידיים. האצה / פריצה. ספציפית, טנק נולד בדרך כלל מבחינה מבנית עם שריון המתאים לשימוש טקטי, כלומר לפעולות התמרון האופייניות ללחימת מפגש, פריצת דרך והמשך לעומק (בעגה "מרכבות קדימה", בהקשר של שיתוף פעולה עם יחידות חי"ר), כל שימוש בשריון פסיבי נוסף אינו חייב לפגוע בניידותם, תחת עונש של פגיעות הפלטפורמה.
אותה גישה חלה על כלי הרכב הקרביים של יחידות החי"ר, שמבנהם, בניגוד לטנקים, קל יותר על מנת להגביר את ניידותם, על מנת לבצע פעולות טקטיות, לרוב בשיתוף הטנקים, שמטרתן לנתק את מכשיר היריב. אפילו באמצעות נחיתת חיילים. הניידות והזריזות הבולטים של התנועה מהווים גורם אינטגרלי של הגנת "החצר" של סוג זה של כלי רכב קרבי (והובלת חיילים).
בחזית השריון התגובתי הנוסף, גורם המשקל אינו משפיע כמו על הפסיביים, אולם השימוש בהם, לפחות עבור הדור הראשון, מותנה בתופעות הלוואי שיתרחשו כאשר מה שנקרא " לבנים" מתפוצצות, מה שעלול לגרום נזק ליחידות חי"ר רגליים הסמוכות לרכב. לגבי השריון החצי-אקטיבי, בניגוד לאלו התגובתיים, הם קלים יותר אך מציעים הגנה נמוכה יותר (במקום חומר הנפץ הוכנס חומר מילוי אינרטי בין שתי הלוחות של האריח: חומר נוזלי או חצי נוזלי או חומר גומי ), מה שלא יש לו תופעות לוואי.
אחרון ולא פחות חשוב, החידוש המעניין ביותר למיגון כלי רכב קרביים הוא, כאמור בהקדמה, הכללת מערכות לאיתור ומניעת איום על טנקים ואוויר בפלטפורמה, אני מצטט בהקשר זה, אחת מכל. , המערכת הידועה פְּרָס APS מהמתקדמות בגזרה הספציפית, שנוצרה על ידי "רפאל הגנה מתקדמת" (ישראל).
מערכת זו, בנוסף לציידת יחידות קרקע ישראליות, סופקה לפני שנתיים על ידי צבא ארה"ב ברמת החטיבה, בתור הראשונה. צעד לחדש את יחידות השריון שלה. אפילו הצבא הגרמני והאנגלי כבר החלו לאחרונה בתהליך הרכש של ה"גביע", בעיקר ליחידות שריון.
בקטע הטכנולוגי החדשני הספציפי הזה, ברצוני לציין את שיתוף הפעולה החל בין "לאונרדו ספא" וצוות מומחים מבריטניה, ליצירת מערכת בשם MIPS (Modular Integration Protection System) של הגנת היי-טק לכלי רכב משוריינים שישלבו רמות שונות של טכנולוגיות הגנה אלקטרוניות ופיזיות, על מנת ליצור מגן הגנה יעיל נגד טנקים ונגד מטוסים.
בהתייחס, באופן כללי, להגנה נגד מטוסים של "הכוחות הניידים", אני מדגיש את הטמעת מערכות משולבות טכנולוגיות במיוחד שתוכננו על ידי "Rafael Multi Layered Air & Missile Defense" ("עכביש - SR": מערכת הגנה אווירית לטווח קצר ו"עכביש - MR": מערכת הגנה אווירית לטווח בינוני), המעניקים הגנה נוספת לטווח קצר ובינוני ליחידות, גם אם מצוידות במשטחים המצוידים במערכות "טרופי".
לבסוף, ברצוני להתמקד בתפיסה הכללית של הישרדות בשדה הקרב, בהתייחס במיוחד לשריון ושריון, כלומר מעבר לחיפוש מתמשך (תהליך קבוע) של פתרונות יעילים (יחס עלות/תועלת) לייצור כלי רכב קרביים מוגנים יותר. , נושא התמיכה הלוגיסטית נותר פתוח, המתייחס בדיוק להישרדות הנכסים הפרוסים, ואני מתכוון לפעולות הכרחיות ובלתי נמנעות של הובלה, תדלוק, חילוץ ופינוי.
לשריון והמשוריין (רכיבים כבדים של יחידות התמרון) חייבים להיות נכסים לוגיסטיים נאותים, הן מבחינת יכולת טכנית והן מבחינת מהירות טקטית/לוגיסטית, המעניקים חיים לתהליך סגולי שיכול לתמוך "בכל פעם" ובמאמץ הקרבי. תחת עונש של הפיכת המחויבות המבצעית לפגיעה.
לסיכום, ההשתקפות שלי בנושא "מסלולי VS מסובבים", ברור שבמקום שהמסילה עוברת, הגלגלים לא הולכים, גם אם הוא משוריין (עם אקדח 120 מ"מ.). יחידות השריון תמיד התחברו לטנק (MBT), רכב קרבי (IFV) על מסילות, לא רק כדי שתהיה להם מהירות פעולה כמעט הומוגנית (ראה סרטון), לא רק כדי להקל על פעילויות לוגיסטיות (הובלה, תדלוק, התאוששות ופינוי), אלא במיוחד כדי ליצור תחושה משותפת האופיינית לחיילים משוריינים. באופן דומה, יחידות משוריינות, על גלגלים, חייבות להיות מסוגלות לפעול בצורה "הומוגנית", כך שמסלול האוטובוס הכבד עם התותח חייב להיות מסוגל להתאים למסלול המוקדש למגלי ארצות (Centauro~חץ).
תקוותי, אכן אני בטוח, שההשתקפויות הפשוטות הללו שלי הבשילו מזמן בתוך הכוחות המזוינים במטרה לשמור על יעילות גבוהה ואפקטיביות של הכלי הצבאי.
gen. ד. (אקס.) כרמלו קוטרופיה
צילום: ארה"ב: חיל הנחתים / צבא ארה"ב / צה"ל
