בימים האחרונים, הביצועים ה"חריגים" של מערכת השדה M-142 HIMARS (High Mobility Artillery Rocket System), המסוגלת, לטענת חלקם, לשנות את האיזון על הקרקע, דלפו בהתמדה.
כפי שכבר תואר במאמרים קודמים, ה-HIMARS הוא תוצאה של תוכנית לוקהיד מרטין, שהושקה בשנת 1996. הפרויקט חזה יצירת משגר רקטות מרובות ארטילריה שניתן להקרנה, אשר בו זמנית ניחן בזמני ירי מהירים. והכנסת סוללה, יתר על כן, זה היה צריך להיות מסוגל להיות מועבר על ידי C-130s הֶרקוּלֵס.
נכון לעכשיו התחמושת שבה נעשה שימוש צריכה להיות רקטות GMLRS (Guided Multiple Launch Rocket System) מונחות GPS, עם טווח מרבי של 70 ק"מ. כמו כן הועלתה ההשערה לשליחת טילי ATACMS BLOCK IA, עם טווח מרבי של 300 ק"מ.
ורסטילי ככל שיהיה, המספרים על המגרש כמו גם המצב הטקטי בשטח (דונבאס) בקושי יאפשרו היפוך המצב. ממול, לאוקראינים יש את הארטילריה הטובה בעולם, יחיד ורב-צינורית.
בעוד שהמערב, בעשרים השנים האחרונות, חושב על מלחמות א-סימטריות, רוסיה המשיכה להשקיע במערכות ארטילריה, בעיקר במערכות הנעה עצמית. ה-HIMARS מתמודדים עם מאות סוללות של אורגן 220 מ"מ, של Smerch מ-300 מ"מ, ה טורנדו מ 300 מ"מ.
בניגוד לחודשיים הראשונים של העימותים, הרוסים החלו להשתמש בצורה מאסיבית בארטילריה נגררת ומתנייעת (גם ה-2S35 החדש עם חתך 152/52 מ"מ נפרס), במיוחד בירי נגד סוללה, גם הודות לשימוש ב'' מכ"ם לזיהוי מקורות אש ומזל"טים.
צילום: חיל הנחתים האמריקני
