עם עיני העולם למלחמה באוקראינה, לעתים קרובות שוכחים שיש התפרצויות אחרות שמוכנות להתפוצץ.
אין ספק שאיראן היא אחת המרכזיות שבהן, שכן משטר טהראן ממשיך בפרויקט העשרת האורניום שלו ולאחרונה חתם על הסכמים כלכליים וצבאיים חשובים עם מוסקבה.
ב-18 ביולי, הרמטכ"ל של ישראל, הגנרל כוכבי, הזכיר לעולם (ואולי גם לממשל ביידן) כי "ישראל ממשיכה להכין באופן אקטיבי מתקפה על איראן כדי להיות בעמדה להתמודד עם כל אירוע. ההכנות שלנו לפעולה צבאית נגד פרויקט הגרעין האיראני - תוספת - הם בלב כל הפרויקטים הצבאיים שלנו באופן כללי".
הוא גם ציין זאת "ההיערכות הישראלית כוללת מגוון פעולות, פריסת מילואים, אספקה של נכסי לחימה נאותים, מודיעין והדרכה".
הרמטכ"ל הישראלי אמר זאת שעות ספורות לאחר הצהרותיו של כמאל חרזי, נשיא הארגון מועצה אסטרטגית ליחסים בינלאומיים, לפיו "לאיראן יש את היכולות הטכניות לייצר פצצת אטום", גם אם בהקשר זה, הוסיף, "עדיין לא קיבל החלטות סופיות".
איראן היא מעצמת מפתח במזרח התיכון, שעלולה להפוך למדינה גרעינית בעימות גלוי עם המדינה היהודית.
במשך שנים ב"רשימה הרעה" של וושינגטון (איראן ב-2001 סומנה כחלק מ-a asse דל זכר), עד כדי כך שמיד לאחר ה-11 בספטמבר, כמה "נציים" המקורבים לג'ורג' בוש דחפו להתקפה צבאית על המשטר בטהרן. עם זאת, כוונה זו נחסמה על ידי מזכיר המדינה דאז, גנרל פאוול, שהבהיר כי למערכה אווירית נגד הרפובליקה האסלאמית תהיה השפעות מוגבלות ביותר וכי התערבות של חיילי קרקע הייתה מביאה למספר לא מבוטל של נפגעים.
באופן פרדוקסלי, העבודה האמריקאית תרמה רבות להפיכת איראן למעצמה אזורית. למעשה, ארה"ב חיסלה את המשטר הסוני, שהיה בשלטון במשך עשרות שנים בעיראק, שפלשה לאיראן (מלחמת 1980-88). כיום מסופוטמיה חזרה להיות אזור חיץ מול איראן, שתפקידו להרתיע כל כוחות שירצו לפלוש למדינה. יחד עם זאת, היא מהווה מרחב פוליטי שדרכו יכולה טהראן להקרין את השפעתה.
הממשלים השונים שבאו בעקבות הבית הלבן, לאחר הפלישה של 2003, האמינו (!) שהדמוקרטיה תעמוד במוקדם או במאוחר על עצמה בעיראק, במקום זאת עבדו מנהיגי הרוב השיעי מתחת לשולחן כדי להבטיח את השליטה במדינה. בבחירות לפרלמנט ב-10 באוקטובר 2021 השיגה התנועה הסאדיסטית (לאומנים שיעים) רוב יחסי של מושבים (73).
הנשיא אסד, המשתייך למיעוט העלאווי, נספח של האיסלאם השיעי, נשאר בשלטון בדמשק. מבחינה גיאוגרפית, סוריה קרובה מאוד לביירות, שם חיזבאללה (אומן וממומן על ידי טהראן) הוא כיום הכוח הצבאי הגדול ביותר במדינת הארזים. המיליציות השיעיות שולטות ברוב דרום לבנון, שהוא קו הגבול עם המדינה היהודית.
כנראה שהרפובליקה האסלאמית קרובה כעת לישראל.
המתיחות בין ארה"ב לאיראן הגיעה לשיא כאשר טראמפ נבחר לבית הלבן. הוא קרע את הסכם הגרעין, החזיר את הסנקציות ו"ייעץ" נגד מדינות אירופה (איטליה הייתה אחת משותפות הסחר העיקריות) מלהמשיך לעשות עסקים עם טהראן.
בשנת 2019 התרחשה ההפלה של ה-RQ-4 גלוֹבָּלִי נֵץ על ידי משמרות המהפכה האיראניים במפרץ הפרסי. סדרת תקיפות אוויריות של ארה"ב בוטלה ברגע האחרון.
מזה זמן מה, כמה סימנים מצביעים על כך שהכוח בטהרן עובר מהרשויות הדתיות לצבא, או לגוף של משמרות המהפכה. מועצות המנהלים של מכוני הספא האיראניים מלאים כעת בקצינים לשעבר של הארגון שומרים. המעורבות שלהם בבניית תשתיות ציבוריות, כמו המטרו בטהרן, חשובה מאוד. בתיאוריה הם צריכים להיות ה"שומרים" של המהפכה האסלאמית, בפועל הם לוקחים כסף על כל חוזה ציבורי. זה לא אומר ש"השומרים" מתכננים לקחת את השלטון, איראן היא ותישאר תיאוקרטיה מהפכנית.
אין ספק שהמהר לתפוס את הנשק האטומי יוביל במוקדם או במאוחר את ערב הסעודית לעשות את אותו הדבר. ישראל יודעת היטב שהיא לא יכולה לאפשר להפצה של נשק גרעיני באזור. עם זאת, המצב שונה לחלוטין משנת 1981, כאשר ה-F-15 וה-F-16 עם מגן דוד פגעו בכור העיראקי (מבצע בבל). המפעלים האיראניים, העוסקים בהעשרת אורניום, הם רבים ומגוונים, והם גם ממוקמים במקומות מוגנים, המוגנים על ידי מערכות טילי קרקע-אוויר (בועות A2 / AD).
סביר להניח ש"מלחמה חשאית" מסוג זה תימשך עוד זמן מה, שבה ירושלים תבצע התקפות היברידיות, תוך חיסול מדענים איראנים (קולונל חסן סייד חודיארי, מכוח קודס 840, נהרג מירי ב-22 במאי האחרון בטהרן. ), במקום לפרוץ לשרתים של תחנות כוח גרעיניות.
צילום: חיל האוויר הישראלי
