חמאס, ראשי תיבות של חרקת אל-מוקוואמה אל-איסלמיה (תנועת ההתנגדות האסלאמית), שנולדה בזמן האינתיפאדה הראשונה כזרוע המבצעית הפלסטינית של ג'מעאת אל-איוואן אל-מוסלמין, (האחים המוסלמים), הפך היום לארגון הפלסטיני ההגמוני ברצועת עזה. משטחי הרצועה היא מנהלת מזה שנים מלחמת התשה נגד ישראל, המורכבת מפיגועי התאבדות, שיגורי רקטות, בלוני תבערה והסתננות לשטח ישראל דרך מנהרות. האיחוד האירופי, ארה"ב ועוד כמה מדינות שוקלים חמאס אארגון טרוררוסיה, טורקיה, איראן וקטאר חורגות מעמדה זו. בריטניה רואה רק את הבריגדות כארגון טרור עז אלדין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס.
בהתחשב בסוג הלוחמים והחימוש העומדים לרשותה חמאס ברור לגמרי שבהתנגשות ישירה בשטח היא יכולה ליישם רק נהלי לוחמה היברידית, שמאופיינים מאוד גם בממד הא-סימטרי כלפי יריבתה המסורתית: מדינת ישראל. ובמימד ההיברידי הזה, המרכיב של מידע-אופס, במיוחד בתעמולה בעלת מבנה חכם, היה תפקיד דומיננטי עד היום. אני מצטט את המלומד מסימיליאנו פרנזה מקסיה, שבחיבור מאיר בנושא הדגיש בבירור איזה סוג של פעולות חמאס ביצע (ומבצע) במסגרת אסטרטגיית התקשורת:
"באמצעות ניגוד בין טילים מונחים ומזל"טים, ולכן העליונות הטכנולוגית הישראלית, עם הנרטיב של הלוחם הפלסטיני הצעיר חמוש ברוגטקות ואבנים, כלומר הרטוריקה של האינתיפאדה הראשונה, חמאס מציב את עצמו ברמת מלחמה א-סימטרית ומבחינת ראיית תקשורת, בעמדה מועילה. אנו עדים למעשה ל היפוך של מיתוס מכונן של ישראל, כלומר מיתוס דוד נגד גוליית. הארגון, לעומת זאת, הוא היוצר של פעולות 'היברידיות' באמת, כפי שעולה מנרטיב סותר בכוונה: זה שמציב את הנער שזורק האבנים לצד הפגנת הכוח הצבאי של גדודי עז אלדין אלקסאם, ב. שהם תצוגה נחמדה של רקטות הקוואסאם. לחמאס יש אינטרס להראות את עצמו חלש, אבל גם חזק, ואם הוא משלב אז אסטרטגיה זו עם שימוש יעיל בטכנולוגיות חדשות (רשתות חברתיות), היכולת לקבוע את זרימות התקשורת האסטרטגית הופכת בסופו של דבר לחריפה וויראלית עוד יותר. הנה, אם כן, האפקטיביות של הדימוי של מה שנראה כמעט יותר מילד, המכוון למרכבת מרכבה בזריקת אבנים. התמונה יכולה להיות עדכנית או ישנה, היא יכולה הייתה לצלם בעזה או בגדה המערבית, היא יכולה להיות אפילו תוצאה של פוטומונטאז' מיומן. זה לא משנה. הנקודה היא שזו תמונה חוזרת, המשמשת את התקשורת המיינסטרים, יחד עם עוד מאות כאלה דומות מאוד, כדי לתאר כתבות חדשותיות קצרות על אירועים שהתרחשו מאז 1948. אז מה מיוחד בזה? זה פשוט ויראלי. ויראלי כי הוא מדבר לקרביים של ישראלים שמאלנים וכי הוא עושה זאת על ידי היזכרות במיתוס של דוד נגד גוליית, הפיכתו. בקיצור, זה מיישב את הדמיון הקולקטיבי".1
אמרתי עד היום, כי ב-7 באוקטובר 2023, כנראה, החליט "דוד" הפלסטיני להתמודד מול האויב פנים אל פנים. לא עוד כמה רקטות והמון כרוזים; להיפך, רקטות רבות (5.000 ביום אחד) וכרוזים בכמות הנכונה, בחיפוש אחר תמיכה מוסרית והצדקה לאתיקה של הרקטות. כפי שאמרתי, ניכר הממד הא-סימטרי שמעורר בפני עצמו הדמיון עם ההתנגשות המקראית בין דוד לגוליית, ולכן, אין עוררין על כך חמאס פעל בתמיכה חיצונית של מישהו גדול וחזק יותר. החשד שמישהו זה הוא איראן של האייתוללה שהם שונאים את ישראל זה יותר מחשד. והתמיכה הזו חורגת הרבה מעבר להכרזות וההטחות של התעמולה. בוא נראה, אם כן, באיזו דרך טהראן נמצאת שם longa מאנוס שדוחף חמאס.
תמיכת איראן ב קבוצות פרוקסי פעולה בלבנון, סוריה, עיראק ותימן היא אחד הכלים היעילים ביותר שלה להשגת האינטרסים הלאומיים שלה, בלחימה ב"אזור האפור". ל'חיל משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC), המפורסמים שבהם Pasdaran, הוא הארגון הפרא-צבאי המבצע מדיניות פרוקסי איראנית, עם קשרים הדוקים לקבוצות כגון חיזבאללה בלבנון, ה החות'ים בתימן, ה מיליציה של כוחות ההגנה הלאומיים בסוריה וב חיל באדר בעיראק, בין היתר.2
עושה שימוש ביחידת הכוחות המיוחדים שלו הידועה בשם Forza קודס, משמרות המהפכה מסוגלים לאמן ולייעץ לכוחות העזר שלה - המוערכים ב-250.000 לוחמים - ולכן, מהווה איום משמעותי על יריביה של טהראן בחלק גדול מהמזרח התיכון.
La Forza קודס הוקמה בתחילת שנות ה-90 כדי לאפשר את המשטר של האייתוללה לפעול בחשאי מחוץ לגבולות איראן. המטרה הייתה לבנות מנגנון מבצעי שיוציא את המהפכה האסלאמית מאיראן.3 כחלק מהמאבק המתמשך שלה נגד ישראל, האסטרטגיה של איראן משתמשת בארגוני פרוקסי משתי סיבות עיקריות. ראשית, בגלל ה מרחק ניכר בין ישראל לאיראן: למעלה מאלף הקילומטרים המפרידים בין שתי המדינות מהווים קושי מבצעי אובייקטיבי עבור איראן לתקיפה ישירה בשטח ישראל. שנית, איראן מודאגת מאוד מהעניין תגובה ישראלית, אם זה יתקוף את ישראל ישירות. לפיכך, השימוש בארגוני פרוקסי מבטל את הקשיים הקשורים למרחק בין איראן לישראל, ולמעשה מפעיל את האחרונה בשתי חזיתות מאבק, האחת מצפון נגד חיזבאללה בלבנון והשני בדרום נגד חמאס ו ג'יהאד איסלאמי ברצועת עזה. אסטרטגיה זו גם מאפשרת לאיראן לא להיות מעורבת ישירות בעימות עם ישראל.4 כדי להשיג מטרה זו, טהראן ממשיכה לתמוך במערכים חצי-צבאיים שבשליטתה בלבנון וברצועת עזה ולספק להם מערכות נשק שונות, לרבות רקטות וטילים.5
לפי המודיעין הצבאי הישראלי, תוכנית שיגור הטילים המדויק תוכננה לשתי מטרות. הראשון היה ל לצמצם את טווח הירי לעבר ישראל. בעוד שכאמור המרחק בין איראן לישראל הוא אלפי קילומטרים, דרום לבנון ממוקם רק כמה מאות קילומטרים ממרכז העצבים של מדינת ישראל בתל אביב וגוש דן. לכן, בעוד שאיראן תצטרך שיגור ארוך- טילי טווח לפגוע בישראל, חיזבאללה הוא יכול להגיע לאותה מטרה מלבנון עם רקטות קצרות טווח. המטרה השנייה היא להרחיק את שדה הקרב מאיראן. כיוון שירי לעבר ישראל מסוריה ולבנון עשוי להיות כרוך בתגמול ישראלי הגיוני נגד מדינות אלה ולא נגד איראן, מוטב לטהראן תממן את ארגוני הפרוקסי שלה ואת אספקת הנשק שלה, ובכך תמנע מלהעמיד את עצמה בסיכון בחזית המדיניות שלה. תוקפנות נגד מדינת היהודים.
בואו נראה גם מה תפקידו של הארגון הפרא-צבאי הידוע ביותר, חיזבאללה, שהחלה את פעולותיה הצבאיות בעקבות גירוש כוחות הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) מלבנון ב-1982 במהלך מלחמת לבנון הראשונה.
בהשראת ההצדקה הדתית של אידיאולוגים שיעים מרכזיים כמוהאייתוללה חומייני (זכור את פיגועי ההתאבדות נגד מטרות ישראליות, אמריקאיות וצרפתיות שנמצאות בלבנון), חיזבאללה הוא הצליח לקדם אותו מצב של העדה השיעית בלבנון מקהילה נרדפת ומקופחת לקהילה החזקה והדומיננטית ביותר במדינה, תוך דיכוי הקהילה הנוצרית הנוכחת בה. במקביל, הוא אימן וחמוש חברים ב חיזבאללה הפיכתם למיליציה צבאית המשרתת את משמרות המהפכה.6 בארגון יש כ-20.000 גברים מוכנים לשימוש, מתוכם 5.000 לוחמים קרביים.האליטה ובין 20.000 ל-50.000 לוחמי מילואים.7
חיזבאללה מבסס את הגנתה על האוכלוסייה האזרחית של האזור בו היא פועלת. במונחים של נהלים טכניים-טקטיים (TTPs), הארגון מקים משלו מַטֶה בקומות התחתונות של בנייני מגורים בני עשר קומות ותמיד בבנייני מגורים בהם הוא מחביא כלי נשק כמו טילים ורקטות.8 חיזבאללה לפיכך היא מפעילה סוג של הרתעה מפני התקפות אפשריות של ישראל, אשר יהיו נתונות לביקורת חריפה מצד הקהילה הבינלאומית על "ההשפעות הנלוות" של החלטה כזו. גַם חיזבאללה, לעומת זאת, היה נושא לביקורת על הבחירה הטקטית-אסטרטגית שנעשתה. בתגובה לביקורת מסר הארגון כי לאור חולשתו של צבא לבנון, הוא לבדו בהבטחת חיץ בין ישראל ללבנון כדי להגן על לבנון מכל תוקפנות ישראלית.9
למרות חיזבאללה נולד כמיליציה טיפוסית לשימוש עם טקטיקות לוחמה אסימטריות, עם הזמן היא התפתחה לארגון המסוגל להילחם בסוגים שונים של מלחמה. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, כשהיא הייתה רק אחת מקבוצות המיליציות הרבות במדינה, חיזבאללה היא פתחה בעיקר פיגועי התאבדות והתקפות חזיתיות על כוחות מערביים וישראלים, שתיהן שיטות שמבחינה צבאית אינן מתוחכמות ואינן יעילות.
האבולוציה השקטה של חיזבאללה מכוח גרילה למבנה צבאי המסוגל ליישם TTPs קונבנציונליים יותר נעלמו מעיניהם והתבררו רק במהלך 34 הימים נגד ישראל בשנת 2006. הארגון הפגין טקטיקות ויכולות הרבה מעבר למצופה, מהתאמה מלאה לטיפולוגיה של לוחמה היברידית.
לאחר הפלישה הישראלית, חיזבאללה הוא ניצל עד תום את השטח הסלעי של לבנון, אידיאלי לתנועות קרקע אך לא מעשי לתמרוני שריון. הוא התמקד בעצמו עמדות קרב על כפרי גבעות ניתנים להגנה בקלות, המציעים שדות תצפית וירי מצוינים ומאוכלסים באוכלוסיות האוהדות את מטרתו. למרות היותו נחות מספרית, יחידותיה הוכיחו את עצמן כמלוכדות, מאומנות היטב, ממושמעות ומנוסות כיצד לשלוט בשטח.
מצויד בשרשרת פיקוד ובקרה יעילה, הודות למערכת תקשורת מורכבת, חיזבאללה השתמש בהצלחה בטקטיקות הגנה של "קיפוד", והקים מעוזים בבונקרים מבוצרים, כמו כוח סדיר. במהלך הסכסוך היא המשיכה לשגר רקטות לעבר ישראל באמצעות משגרים חבויים, גם מאחורי קווי האויב.
אף אחת מהטקטיקות הללו אינה אופיינית לכוחות גרילה, שבדרך כלל מסתמכים על שיטות ממוקדות אוכלוסייה כדי להסתתר. בעצם, חיזבאללה היא הפתיעה את ישראל כי היא פעלה באופן שלא ניתן לייחס אך ורק ללוחם לא סדיר, וגם לא לצבא הסדיר של מדינה.
עם זאת, נראה ברור שאיראן עדיין רחוקה מלרצות להשתתף בעימות מזוין ישיר עם ישראל, ולכן, המודל של "מלחמות הקרבה" שהיה נפוץ כבר עשרות שנים מיושם כעת על ידי המשטר של האייתוללה שבין אויבים היסטוריים, קואליציות של הזדמנויות או בריתות מאוחדות ותסיסה חברתית פנימית, האמין ש"הזמן לפעול" הגיע.
בתוהו ובוהו של הגיאופוליטיקה אשר בהזיות של מנהיגים שונים היו רוצים לבשר על "סדר עולמי חדש" (אנחנו מוקרנים כעת לעתיד הדיסטופי שחזה אלדוס האקסלי!), ברית שמתקיימת, לעת עתה, היא שלציר מוסקבה-טהרן, את כוחות הציר של המאה ה-XNUMX.
אז אפשר לתהות איזה משחק משחקת מוסקבה, אם הוא לא הבובנאי הגדול שמחזיק בחוטים של איראן, שבתורה מחזיק את אלה של חמאס.
בעוד ששירותי המודיעין הישראלים והמערביים הונו ב"גסות" של הנהלים שננקטו כדי להסתיר את הכנת התקיפה - היקר, הזקן, הומינט, שוב, נדחק לשוליים לטובת טכנולוגיה שהוכחה כחסרת תועלת - קשה להאמין שהמודיעין הרוסי, בפרט ה-GRU, לא היה מודע לתוכנית מורכבת כל כך כמו זו של התקיפה בשטח ישראל.
הכניסה בו זמנית לאורך מספר מסלולים, כיבוש כפרים ו קיבוץ הפזורים בכל מה שמכונה "השטחים הכבושים" ומעל לכל, גשם עז כל כך של רקטות, לא יכלו להתעלם לפחות על ידי מי שהיה להם כל אינטרס לערער באופן משמעותי את היציבות באזור. כל זה דורש אתכנון קפדני והאמצעים לביצועו. אין ספק שהמשאבים לא הספיקו חמאס וייתכן שגם איראן פעלה בתיאום עם הקרמלין.
מעבר לקשר ההדוק בין רוסיה לאיראן, יש גם קשר ישיר בין מוסקבה לעם הפלסטיני. אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שרוסיה עושה שימוש ב-PMC וגה שירותים אסטרטגיים (או יותר פשוט וגה) היה מספק עצות והדרכה לאנשי המיליציה של המיליציה הסונית הפלסטינית (החטיבה) ליווה אל-קודס, פרוס בסוריה עם מאות לוחמים וכדי לתמוך בקשרים עם כוחות של האליטה סורים ועם מפלגת הבעת'.10
לאחר שלא הצליח להציע את ההצעה "קח הכל ותשלם עבור 2" לכבוש את כל אוקראינה תוך שבוע לאחר קבלת פנים ניצחת ומהירה במחוזות דונייצק ולוהנסק, פוטין מצא את עצמו הסתבך בביצת מלחמה אשר, באסטרטגי, דחף אותו לבחור ב"תוכנית ב'".
"תוכנית ב' באה לידי ביטוי כסדרה של יוזמות שמטרתן לערער את היציבות של כדור הארץ, בעיקרה "להסיח את דעתו" של העולם המערבי מהקונפליקט שנמשך בינתיים וליצור בעיות בעלות אופי חברתי, פוליטי וכלכלי שבהם לא דמוקרטיות. ישויות ממשלתיות וחברות לא דמוקרטיות אינן קיימות. מונוליטיות או, לפחות, "ניתנות לשליטה" במאמץ מועט יחסית. אנו יוצאים, אם כן, מהפיכות מדינה כמו זו האחרונה שהתרחשה בניז'ר, שם נמצא בכל מקום קבוצת וגנר היה ביטוי בעניין, בשל הנוכחות המתמדת במספר רב של מדינות אפריקאיות עם חיילי שכירי חרב שנשלחו "להתמודד עם" ממשלת מוסקבה כדי להגן על האינטרסים שלה במונחים של קונצנזוס ומשאבים יקרים שיש לתפוס, עד הטריגר הנוכחי של חדש מלחמה בשדה הקרב המסורתי של המזרח התיכון, כדי לתדלק כאוס ובעיות עולמיות. האפקט בומרנגמה שבמקרה הזה הביא להתקרבות בין ביידן לנתניהו, אבל עבור פוטין זו לא בעיה.
בחודשים האחרונים נודע לנו שהנשיא הרוסי, בהחלטותיו חסרות היגיון או אלתור לכאורה, משחק למעשה בכל הקלפים שהיד מציעה לו ושלו. בלוף מבוסס על העיקרון של גמישות שמאפיין את העם הרוסי. אמנם אנו רואים שזה בלתי מתקבל על הדעת לא רק את המשך הסכסוך באוקראינה, אלא מעל לכל הסבל שמרמז על כולם, רמת הסובלנות של העם הרוסי להקרבה גבוהה יותר משלנו. כיום אנו נדהמים מכך שאנו יכולים לקבל שבן משפחה או חבר מת במלחמה; עבור הרוסים (לפחות עבור חלק גדול מהם) זה עדיין כבוד, אם זה יקרה עבור אמא גדולה רוסיה. זה קורה גם הודות לאפקטיביות של אותה תעמולה שתכניה עבורנו הם מיסטיפיקציות של המציאות, בעוד עבור הרוסים הם עדיין מצליחים לתת משמעות לקיומם, על סמך תחושת השייכות למשהו גדול ונעלה. שלא לדבר על היכולת לסבול את ההשלכות של משברים כלכליים: אחרי הכל, הם רק מחזורים שחוזרים על עצמם, בין אם היה הצאר "המשופם", ילצין או פוטין. עדיין יש יותר מדי שהתפטרו עם "נולדנו לסבול...".
אני מציע לקרוא את החיבור רוסקי מיר: מלחמה או שלום? מאת מיכאיל שישקין כדי להבין את יסודות ההתנהגות הזו. וזה בראשו של פוטין גמישות יש לה עדיין מקום למלחמות נוספות ולסבל נוסף, רק שבשלב זה היא חייבת להדאיג במידה רבה גם אחרים.
1 מ.פרנזה מקסיה, מודלים של תקשורת אסטרטגית לתמיכה בלוחמה היברידית: מנגנון התעמולה של חמאס, בינוני, 21/07/2019. https://medium.com/@maxeffe74/strategic-communication-models-in-support-of-helbrid-warfare-the-propaganda-apparatus-of-dd7beb0bef3a.
2 ג'יי.מ. מקיניס, פרוקסי: הזרוע הגלובלית של איראן והרתעה בחזית, אצל Hicks וחב', הרתעת איראן לאחר הסכם הגרעין, CSIS, Rowman & Littlefield, 2017.
3 י' כץ, י' הנדל, ישראל נגד איראן: מלחמת הצללים, כנרת זמורה-ביתן דביר. ישראל, 2011.
4 ע' עילם, בלימה במזרח התיכון, הוצאת אוניברסיטת נברסקה, לינקולן (NE), 2019.
5 ר' ברגמן, קום והרוג ראשון: הסיפור הסודי של ההתנקשויות הממוקדות של ישראל, Random House, ניו יורק, 2018.
6 י' כץ, י' הנדל, אופ. cit.
7 ע' עילם, מלחמות העתיד של ישראל: היבטים צבאיים ופוליטיים של המלחמות הבאות של ישראל, הוצאת וסטפליה, וושינגטון הבירה, 2016.
8 C. Kaunert, O. Wertman, אבטחת הלוחמה ההיברידית באמצעות פרקטיקות בסכסוך איראן-ישראל – נוהלי ישראל לאבטחת מלחמת הפרוקסי של חיזבאללה, רבעון לביטחון והגנה, האוניברסיטה ללימודי מלחמה, פולין, 11 בדצמבר 2020.
9 א' הראל, א', יששכרוף, op. CIT.
10 נ. קריסטאדורו, מיסייה vypolnena! המשימה הושלמה! הכוחות המזוינים הרוסים במערכה בסוריה (2015-2019), מהדורות Il Maglio, 2020.
מסגרת: רשת
