המלחמה בשטח המחתרת של עזה

עם המשך המתקפה הקרקעית נגד חמאס לאורך רצועת עזה, על כוחות צה"ל להתמודד עם הסכנה הנובעת מהמנהרות והמנהרות אשר, כידוע, מפוררות את תת הקרקע של אותו שטח. כמה מהם התמוטטו בהפצצות כבדות בצפון הרצועה ובעיר עזה, כשהם נתונים להתקפות ממוקדות, כמחסני תחמושת או בסיסים מבצעיים למנהיגי צבא חמאס. אבל זה היה רק ​​חלק קטן.

ידוע כי אני 1300 מנהרות, חלקן ממוקמות בעומק של עד 70 מטר מתחת לאדמה של הרצועה כולה (בסכום מוערך של 500 ק"מ של רשת), הם מייצגים קהילה אמיתית מקבילה לזו שעל פני השטח, דבר שאושר עם עדותו של בן ערובה ששוחרר לפני מספר ימים¹. רשת המנהרות והתאים המצוידת במזון, מים, תרופות, דלק וכן תחמושת ומערכות אזעקה ותקשורת, היא כה גדולה, מובנית ומוגנת עד שכופה הגדרה מחדש של הטקטיקה המבצעית אפילו על צה"ל, היודע וחושש. האויב המחתרתי הזה, שנוצר וגדל הודות למימון הזר המפואר שיועד, ולאחר מכן הוסט, לבתי ספר ובתי חולים בעזה, ולעזרת חומר מוברח, שהגיע במשך שנים מהמעברים ומהמנהרות עם מצרים.

זה היה מאז 2014, למעשה, לאחר המבצע בעזה מבצע צוק איתן ("צוק מגן") ², כבר נגד חמאס, שישראל מתרכזת בלימוד טקטיקות להתמודדות עם האיום תת קרקעי, פריסת יחידות מיוחדות, מאומנות סביב מנהרות מדומות ומצוידות בחיישנים ספציפיים, בעזרת רובוטים וכלבים, על מנת להתמודד לא רק עם איום טרור ביבשה אלא גם בים, לאחר גילוי, ב-2018, של מנהרה תת-מימית (מנהרה כחולה) מול חופי הרצועה, שאפשרה קומנדו ימי פלסטינים לצאת מעזה ולהיכנס לשטח יהודי. אחרי שהרסו אותו³, ישראל הציבה חיישנים לאורך גבול החוף כדי לזהות ולנטרל פעילות חשודה, בעוד שעל פני השטח היא משתמשת במכ"ם חודר קרקע במשך שנים, לצד טכניקות למדידת טביעות אצבע מגנטיות, תרמיות ואקוסטיות, אם כי הכלי הטוב ביותר נשאר השימוש ב- HUMINT ו-SIGINT, שבמקרה של 7 באוקטובר האחרון, היו צריכים לסייע באיתור גיאוגרפי של מנהרה, לאור היעלמותו הפתאומית של אות הטלפון של פעיל חמאס, שאותרו זמן קצר קודם לכן, בדיוק בסמוך למה שהתגלה אז כ כניסה למנהרה.

לדברי אפילו פרשנים צבאיים ישראלים, למרות שחששו, ה תחום תת קרקעי עם זאת, הוא עדיין מעט מדי נחקר ונחשב על ידי דוקטרינות צבאיות, חוק הסכסוכים המזוינים ומחקרי ביטחון, כאשר הסיווגים הנוכחיים (הגנתיים, התקפיים ומסחריים, כלומר להברחה) עדיין מציגים מספר מגבלות מכיוון שהם אינם תופסים את הרבגוניות של התשתיות הללו, במיוחד חוצות גבולות, מסוגלות כעת לספק צרכים אסטרטגיים לא ידועים עד כה, כפי שהוכיחה כל פרשת בני הערובה. הם הוצאו לראשונה משטח יהודי בזכות המנהרות, וכיום הם עצורים, מה גם שפוגע בהתקדמות המבצעים היבשתיים של צה"ל ומכריח את ישראל וממשלות בני הערובה הזרים של חמאס למשא ומתן מקביל. זו לא רק שאלה של טקטיקה, אם כן, אלא של מעבר מסוכן של כל הציר המבצעי לשיקולים בעלי אופי אסטרטגי ודיפלומטי.

יתרה מכך, אם ידוע שהשימוש במנהרות (מהכוחות היפנים במלחמת העולם השנייה, לווייט-קונג, לכוחות אל-קאעידה במאלי, או לאלה של המדינה האסלאמית בסיני או בחלב, אז עוברים ל- אלה באפגניסטן, צפון קוריאה, אפילו אוקראינה) יכולים לשנות את מהלך הסכסוך, אך תוצאותיו, למעשה, לעתים נדירות מספקות למי שמממש אותו יתרון בלתי מעורער, שכן הוא מבסס רמה של סימטריה בין כוחות לוחמים בעלי יכולות צבאיות לא שוות במידה רבה. צִיוּד.

אם האויב משתמש בשליטה של ​​המחתרת, למרות שאדם יכול להיות סמכותי יותר מבחינה צבאית, היכולת לדעת ולשמור על שליטה בתרחיש המלחמה פוחתת מאוד. השימוש הטקטי בתת הקרקע מונע, למעשה, איסוף מידע (כולל ידע על כוונות, מצב אופרנדי, היכולות ההתקפיות וההגנתיות האמיתיות של האויב), מגבירה באופן אקספוננציאלי את אפקט ההפתעה, ו ערפל המלחמה כך הוא הופך עבה יותר. תקשורת בתוך המנהרות, ומפנימה עם יחידות על פני השטח, ניווט ופעולה בסביבה לא ידועה או מורכבת כמו המחתרת, הופכים את הפיקוד והשליטה על הפעולות, כמו גם מניעת פעולות טרור, לקשים ביותר עד בלתי אפשריים. .

המנהרות למעשה הופכות את שדה הקרב לכדור, כלומר לסביבה רב-ממדית⁴, דומה מאוד לפעולות ביטחוניות באזורים עירוניים (כבר ראינו את זה במוסול, בחאלב ועכשיו בעזה, למעשה), שם עצם ההגנה על העורף כבר לא מספיקה, כי שמירה על מודעות למצב, במגננה. שלב או של נטרול יריב תת קרקעי, צורך לקבל החלטות מיידיות לגבי עקיפת, כניסה או שחרור מנהרה, דורש מיומנויות מנהיגות וקבלת החלטות ייחודיות, לא תמיד זכותם של אפילו הכוחות המיוחדים עצמם. ההשפעה המבצעית של לוחמת מנהרות פירושה אפוא שניטור, מיפוי ושיתוף מידע מודיעיני בהקשר זה חיוניים כדי לחזות איומים, אך באותה מידה, לפעול ולתאם עם פני השטח. וזה קורה עכשיו כמעט בכל המלחמות המודרניות, ללא הבדל.

מערכות תת-קרקעיות, בשל היבטיהן המבוכים והלא-גיאומטריים, דורשות אפוא יכולות קוגניטיביות ייחודיות, עם כוחות מאומנים ומצוידים להילחם ולנוע במרחקים קצרים ועם ראות מועטה, ומכאן הדרישה למכשירי ראיית לילה בעלי ביצועים גבוהים, וכן הגנה מספקת מפני רעשים חזקים, כגון יריות או פיצוצים, המוגברים בסביבה סגורה ולכן הרסניים יותר מאלו שבחוץ. יתר על כן, נותרו הסיכונים של מטעני חבלה, כמו גם שחרור חומרים כימיים מסוכנים על ידי האויב, אשר מחייב אפוא אספקת ציוד להשבת קרקע, חילוץ וחילוץ פצועים או שיכורים. מדובר אפוא בסביבת פעולה קשה ביותר, עם נסיבות מחמירות של נוכחות אפשרית של אזרחים, כמו במקרה זה חטופים של חמאס.

בפועל, מנהרות, גם אם לעתים נדירות תורמות לניצחון במלחמות, למעשה סופגות משאבים משמעותיים מאלו שנתקלים בהן, כי הן דורשות חשיבה מחודשת ברמה טקטית ומבצעית, האטת פעולות או סיבוך ההגנה על הכוחות המופעלים. כמו בכל האיומים המורכבים, השימוש בתת הקרקע על ידי האויב דורש מיומנויות, דוקטרינה ופתרונות ייחודיים, שחלקם כבר נרכשו על ידי תעשיית הכרייה וההנדסה, הן לתקשורת רדיו בתדר נמוך, והן לשימוש בלא מאויש. רובוטים לטיוב קרקע, או שימוש בחומר, כגון צופי אינפרא אדום וחבלים, לפעולות תנועה והצלה של פצועים או אסירים.

שיפור המודעות המצבית והסביבתית הוא קריטי להצלחת כל מערכה צבאית. אפילו יותר במקרה הזה. ציפייה למגמות עתידיות של איומים בתחום המחתרת פירושה גם לצפות את התפתחות הטקטיקות בין מדינות ושחקנים לא-מדינתיים, שהולכות ומתרבות בהקשרי הסכסוך של ימינו. הלוחמה המחתרתית עברה למעשה שינויים משמעותיים במהלך המאה האחרונה, עם האצה עקב סכסוכי גרילה, עם אימוץ והתאמה של טקטיקות קודמות לצרכים, יעדים ו מצב אופרנדי של קבוצות טרור וגורמים לא ממלכתיים, כמו חמאס, חיזבאללה והמדינה האיסלאמית בנוסח עצמי, להישאר באזור המזרח התיכון.

יתר על כן, לוחמה בתחום המחתרת דורשת הערכות אסטרטגיות מדוקדקות בשל הסימטריה שנוצרת בין האויבים. לא פחות מכך, למעשה, בהקשר כמו הנוכחי של תחרות גדולה בין מעצמות, אם כי לעתים קרובות בינוניות או אזוריות, יש צורך לזהות את האופן שבו לוחמה מחתרת מקיימת אינטראקציה עם תחומים אחרים, כמו זה היבשתי (מלחמה ו לוחמת גרילה עירונית), אוויר ואפילו ימית. כדי להתמודד בהצלחה עם האיום הזה, תפיסתו צריכה לעבור מפשוט טקטי לאסטרטגי רציני, כפי שנודע בכאב בשבועות האחרונים עם בני הערובה האזרחיים, הישראלים והזרים, של חמאס.