בליל ה-6 בספטמבר 2007 השמידו 3 טייסות של חיל האוויר, חיל האוויר הישראלי, את אתר הגרעין אל קיבאר באזור דיר א-זור בסוריה.
כאשר הנשיא הסורי הנוכחי, בשאר אל-אסד, השתלט מאביו המנוח להנהיג את המדינה, החל המוסד לרשום את נוכחותם של מנהיגי מדינות צפון קוריאה בסוריה, תוך תמיכה בהשערה שדמשק רוצה לפתח טכנולוגיות גרעיניות. יתרה מכך, בשנת 2004, מחלקת המדינה האמריקאית דיווחה גם למנהיגים הפוליטיים הישראליים על רשת תקשורת צפופה בין סוריה לצפון קוריאה, רשת שאותרה מאוחר יותר על ידי יחידה 8200 (מחלקת SIGINT של השירות החשאי הישראלי).
בקיץ 2007, גזרה של ה סיירת מטכ"ל (יחידה צבאית של כוחות מיוחדים של צבא ההגנה לישראל, עורך) ביצעה גיחה לאתר אל קיבר כדי לאסוף עדויות על הפעילות הגרעינית במקום. פעילות שבאמת נראתה שם.
בשלב זה ביקש ראש הממשלה אולמרט מממשל בוש לפגוע במקום, אולם בקשה זו נדחתה מאחר שלטענת האמריקנים אין מספיק ראיות כדי לקבוע שהאתר שימש לניסוי נשק גרעיני.
למרות הכחשת האמריקנים, ממשלת אולמרט החליטה כי על ישראל לפעול בכוחות עצמה על מנת לעצור את הפצת הנשק הגרעיני במזרח התיכון.
Lo להכות שבוצעה על ידי המדינה היהודית, כרגיל, היה שילוב של יכולות מודיעיניות, הכנסת יחידות של כוחות מיוחדים (עדות נוספת לאופן שבו מבצעים מיוחדים משותף מטבעו), EW ועליונות אווירית.
אותו שר ביטחון ישראלי ברק (לשעבר הרמטכ"ל של צה"ל) ריכז את המבצע. מצד שני, בהיותה מטרה של רמה אסטרטגית-פוליטית, היא מפוקחת בדיוק על ידי המנהיגים הגבוהים ביותר של הארגון המדיני-צבאי. יתרה מכך, דווקא בגלל חשיבות המטרה והרגישות שלה, אין מתווכים בין מי שמטיל את המשימה לבין מי שאחראי על תכנון וביצוע הפיגוע.
בסך הכל, 10 מפציצי קרב F-15I, 6 מטוסי F-16I (תמונה) שימשו כליווי ומספר לא ידוע של מטוסי ELINT (כנראה בואינג 707 AEW & C, G550 CAEW, B200).
בלילה שלפני ההפצצה מוכנס גזרה של היחידה (באמצעות מסוק) שלדג, כוחות מיוחדים של חיל האוויר, במטרה להתקרב אל המטרה ו"להאיר" אותה. בהמשך, על הפלטפורמות האוויריות של ה-EW, מוטלת המשימה "לטשטש" את המכ"מים הסורים, ולמנוע מהם לזהות לוחמים עם מגן דוד במרחב האווירי הסורי. לאחר שהגיעו, הפיל ה-F-15I פצצות מונחות לייזר - כנראה מטוסי GBU-27 - למקום והשמיד אותו. לאחר המשימה חזרו הלוחמים הישראלים לבסיס בטיסה מעל המרחב האווירי של טורקיה. הפושטים של ה שלדג לאחר מכן הם הוצאו.
כפי שדווח בוויקיליקס, סוריה מיד לאחר התקיפה הייתה מכניסה לכוננות את סוללות הטילים, ה-SCUD-C חמוש בראשי נפץ כימיים (גז עצבים), אך החשש מתגמול עם נשק גרעיני ישראלי חסם כל תגובה אפשרית.
יש לציין שההשלכות הפוליטיות היו מינימליות.
אנליסטים רבים מאמינים שבמוקדם או במאוחר, איראן תספוג גם מתקפה מסיבית מצד ישראל, שמטרתה לשבש את תוכנית הגרעין שלה. עם זאת, הדבר יהיה מסובך ביותר שכן תוכנית העשרת האורניום, שמבוצעת על ידי טהראן, נמצאת בשלב מתקדם והצנטריפוגות המשמשות לפעילות זו ממוקמות באתרים שונים בארץ, מוגנות בשילוב של מערכות אוויר עיליות. שטרות A2 / AD). בפועל, למרות מתקפות הסייבר וחיסולם של מדעני גרעין איראנים, המדינה היהודית לא תוכל לבלום את רכישת הנשק הגרעיני של טהראן.
אלא אם כן, לאחר הסכסוך המתמשך באוקראינה, תיאטרון המלחמה הבא יהיה בפרס העתיקה.
צילום: חיל האוויר הישראלי
