מגזר האווירונאוטיקה הוא מגזר כלכלי-תעשייתי שתמיד התאפיין בשוק אוליגופוליסטי ורשתות ייצור אנכיות. קל לומר את הסיבה: זה דורש ידע טכני ספציפי והשקעות גדולות ויש לו קשר הדוק מאוד עם האינטרסים הפוליטיים והטכנולוגיים של מדינות.
כוח אוויר וחלל הוא מכשיר להקרנת כוח לא רק במקרה של מלחמה, אלא גם של תחרות בינלאומית גבוהה בתחום האזרחי. טכנולוגיית תעופה וחלל היא יחידת מדידה בתחרות בין מדינות ובמסחר.
אם בשדה הקרב מתממשת התפתחות הכוח האווירי בנוכחות הולכת וגוברת של רחפנים - מובן גם כחלק בלתי נפרד מ"מערכת מערכות", כמו גם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה כיום ופרויקט ה-GCAP בפרספקטיבה תשומת לב - ופיתוח יכולת היפרסוני אמיתית, בתחום ה"אזרחי" האתגר האמיתי קשור בפיתוח סוגי מטוסים חדשים ובשאלת המשגרים ורשתות לוויינים, כמו גם מסחור (קרא גם פוליטיזציה והמיליטריזציה בעקבותיה ) של החלל.
זהו, אם כן, מגזר שבו - לאחר עידן הטיסה החלוצי - תמיד היו אלה החברות הגדולות שקבעו את תנאי השוק וגם את האבולוציות והטרנספורמציות הטכנולוגיות. שחקנים תַעֲשִׂיָתִי.
בעיקרו של דבר, המכתב ששלחה ועדת מחוזות התעופה והחלל האיטלקית לשר העסקים ותוצרת איטליה, אדולפו אורסו, בימים האחרונים מתחיל בדיוק מהבסיסים הללו כדי להדגיש כמה סוגיות מרכזיות לעתיד המגזר.
בניגוד לשאר מדינות אירופה - צרפת מעל הכל - איטליה לא חזה השקעות גדולות במגזר התעופה והחלל עם כספי PNRR, לגיטימי אבל אולי עם מעט ראיית הנולד, מפנה משאבים לרשתות ייצור אחרות. הסיכון הוא שייצור - כי המגזר הוא תחרותי מאוד אבל למעשה מבוסס על עמודי התווך של "אומנות תעשייתית" ולא על "פס הייצור" stricto sensu - נשאר תחרותי הודות להשקעות העבר, אך מסתכן באובדן תחרותיות בהשוואה לשחקנים זרים בעתיד, כפי שדווח על ידי ועדת מחוזות התעופה והחלל.
לתעופה האיטלקית יש ייחוד בהשוואה למקביליה הזרים שהיא מכרעת ועומדת בקנה אחד עם הגנום של התעשייה הלאומית: 75% משרשרת האספקה מורכבת מעסקים זעירים וקטנים, בעוד ש-12,8% מיוצגים על ידי חברות בינוניות ורק 12% מורכבים מחברות גדולות, כפי שהדגישה ורה ויולה ב-"Il Sole 24 Ore" (28/02/24).
ב אוליגופול, לאיטליה יש שרשרת אספקה אנכית אך מפוצלת. זהו יתרון מבחינת פיזור רעיונות וחידושים האופייניים למגזר הממוקם ב"גבול הטכנולוגי", אך מבחינת שמירה על התחרותיות זהו סיכון מהותי, בדיוק כפי שצצים סיכונים מבחינה ביטחונית.
תעשיית AD&S (תעופה וחלל, הגנה וביטחון) האיטלקית, כפי שניתן לראות מהאחרון דו"ח שנתי של שירותי המודיעין פורסם זה עתה, חזר למרכז הדינמיקה הפוליטית-כלכלית אך גם האסטרטגית-צבאית. זה גם מושך את ההתעניינות של מדינות אויב ומחוצה לה - בדינמיקה המורכבת של המודיעין, לדבר על "חברים" ו"אויבים" הוא קצת שגוי - ממוקד במציאות הטכנולוגית החדישה של המגזר.
החידושים בתחום מערכות הנשק והלוויינים, כמו גם התפקידים החשובים שמחזיקות חברות איטלקיות גם ב מיזם משותף מגזרי הגנה אירו-מערביים מפתים שחקנים בינלאומיים רבים.
"אנכיזציה לא מושלמת" היא אחד המאפיינים המהותיים של התפתחות התעשייה הביטחונית באיטליה החל מתחילת המאה העשרים; מאפיין שציין גם פאולו בריקו בספרו "לאונרדו. המנוע התעשייתי והגבול הטכנולוגי של איטליה" (Il Mulino, 2023), המוקדש למרכז התעשייתי-צבאי הראשי של המדינה, אשר למעשה משחזר את האירועים ההיסטוריים-כלכליים של כל המגזר באיטליה.
ארגוני המסחר ביקשו אפוא מהממשלה לגבש א תוכנית אסטרטגית לאומית לתעשייה האווירית, שיכולה להקצות משאבים למגזר, במיוחד בכל הקשור למחקר ופיתוח, וכן להקים גופי צבירה עבור גופים קטנים יותר. כדי להימנע מהפיכת אחד מחודי החנית של המדינה למגזר של קבלני משנה התלויים בבקשות של חברות זרות גדולות, יש צורך להשקיע במחקר, הן בתחום העל-קולי והן בתחום ההיפרסוני, גם מתוך חשיבה מתוך שימוש כפול.
מלחמת אוקראינה ומבחינות רבות המשבר הנוכחי בים האדום מראים את זהיעילות השילוב של מערכות אווירונאוטיקה ואלקטרוניקה מסחריות - במיוחד בתחום המל"טים האוויריים - עם צבאיות והשימוש בהן בשדה הקרב. הרחוב ללכת דרך מסתבר שזהו, אפוא, בדיוק זה.
