בתוך מערכת כלכלית מורכבת יותר ויותר אך עם יסודות נכונים, החוב והשימוש בהם מהווים סימן של אמון וחיובי במונחים כלליים.
חברה המשתמשת בצורת מימון זו, ואינה מצליחה לנצל את המשאבים שלה, בכל זאת מדגימה כי יש לה ציפיות צמיחה לייעוד התעשייתי או השירות שלה שהיא מגיבה באמצעות השקעה תשתיתית המאפשרת לה להתמודד עם הגידול בביקוש הצפוי. לטובתך או לשירותך ואולי במקביל להפחתה של clup (עלות עבודה ליחידת מוצר).
יחד עם זאת, גם משפחה המשתמשת באשראי צרכני לא מדגימה כי היא מחזיקה כיום במשאבים הכספיים להתמודד עם רכישה חשובה מכיוון שיש לה ציפיות חיוביות לגבי הרווחים העתידיים בטווח הבינוני והארוך:
ועם הוודאות כמעט דרך הכנסות עתידיות אלו להצליח לעמוד בהתחייבויות הכספיות שהמשפחה מודעת ואחראית עליהן.
באופן כללי, אם כן, בין אם מדובר במיזם כלכלי ובין אם מדובר במשפחה, החוב מייצג ביטוי של אמון ביחס לציפיות לעתיד.
אולם תרחיש זה מוצא גלגל שלישי המציב את עצמו בתחרות עם שני הנושאים הללו במטרה לממן את הוצאותיה הציבוריות: המדינה.
לכל מדינה ריבונית יש חלק משמעותי למדי בחובות שנע בין 38% בשוויץ ל 132% באיטליה, ועובר במניות של 87 או 67% בגרמניה, תלוי אם מעריכים גם את החובות של לנדר השונים.
כאשר חוב זה נראה פונקציונלי במטרה להגדיל את יכולת התחרות של המדינה הבודדת באמצעות השקעות תשתית שהופכות אוטומטית לגורמים תחרותיים במטרה להפוך את כל מערכת התעשייה והשירות לביטוי ובכך מבטאת את פונקציית הפיתוח האסטרטגי והכלכלי שלה.
להפך כמו במקרה של ניהול ההוצאות הציבוריות האיטלקיות אם משתמשים בהן באופן מהותי רק ובלעדי לצורך עמידה בהוצאות רגילות אז במקרה זה החוב הופך לבעיה ללא קשר להיקפו, אך ברור שהוא אינו בר קיימא במקרים מסוימים כגון האיטלקי.
ההוצאות הרגילות והשוטפות לא נותרו ללא שינוי מערכת מדינה נהפוך הוא, מבחינה תחרותית, הדבר עובר נסיגה כאשר מדינות אחרות מתקדמות ביכולתן להתקדם כלכלית הודות להשקעות בתשתית.
שנית, סוג זה של הוצאות ציבוריות מעוותות נוטה ליצור כיסי הכנסה החופשיים לחלוטין מכל הקשר בשוק המכביד יותר על התחרותיות של המדינה כולה.
חוסר ההבנה או ליתר דיוק בורות ההשפעות בטווח הקצר אך בעיקר בטווח הבינוני והארוך של הוצאה ציבורית כה מורכבת התגלה בכוח המשיכה והראיות שלה לקראת סוף שנות השמונים דווקא בתקופה בה התרחש התפוצצות החוב. פּוּמְבֵּי.
באותה תקופה שבה האסונות הפיננסיים עדיין כיום משלמת איטליה בכבדות, הודיע שר בגילוי לב כי "בגבול זה ניתן לאחד את החוב" על ידי השגת יחס החוב / תוצר.
יש לזכור את משקלו של חוב קשור גם למטבע בו הוא בא לידי ביטוי.
ערכי מטבע אלה יחד עם רמת ה - התפשטות מייצגים את רמת השיקול ביחס לקיימותה של מדינה ביחס לצמיחתה הכלכלית, לקיימות ההוצאה הציבורית הזו ביחס לתוצר ולגירעון כאחד.
רק כדי להציע דוגמא לשיקולים שנהנית מהכלכלה האיטלקית ברגע זה, זכור זאת התפשטות הספרדית בהשוואה לשלנו נמוכה בממוצע בשבועות האחרונים בכ- 60 נקודות בסיס.
ואם היה לנו מטבע לאומי ולכן החוב אך גם התוצר בא לידי ביטוי במטבע זה, זה היה מביא את ארצנו באופן סופי לסף כישלון פיננסי.
אם כי ביורו ולכן במטבע חזק יותר מאשר חזרה היפותטית לירה, השקעות של כ -150 מיליארד עזבו את המעגל הפיננסי האיטלקי רק בתשעת החודשים האחרונים.
אני יכול לדמיין איזה תרחיש פיננסי קטסטרופלי היה מוצע אם היה נוסף מטבע שנופל חופשי למוטיבציה לחוסר אמון בצמיחתה של מדינה, כמו שתהיה חזרה היפותטית לירה.
כך שהחוב עשוי לייצג או ליתר דיוק צריך לייצג חלק מההוצאה הציבורית שמטרתה לממש גורמים תחרותיים שיבואו לידי ביטוי באמצעות עלייה ביכולתה של המדינה להתחרות בשווקים בינלאומיים ומעל לכל עלייה בתוצר.
להפך באיטליה הוא משמש וכיום הוא משמש ככלי להשגת הסכמה בחירות הגורמת לנסיגה מתמדת של ארצנו מנקודת מבט תחרותית.
למעשה יש להדגיש כי ההוצאות הציבוריות הגיעו לסף של 828 מיליארד עם נפילה חזקה מאוד בהוצאות על השקעות בתשתיות.
הוצאה זו גדלה למרות הקלה כמותית קיצצה את עלות הטיפול בחוב ב -13 מיליארד בשנה, אליהם יש להוסיף עלייה בחוב עצמו בכ- 50 מיליארד בשנה, מה שהופך את סכום שלושת הפריטים הללו לבלתי מוצדק עוד יותר את הגידול בהוצאות הציבור.
ההוכחה לחוסר הקיימות הכלכלית של אסטרטגיית הוצאה ציבורית זו, במיוחד בשילוב עם חוסר חזון מוחלט מצד הממשלות השונות, מעידה על המאזן השלילי של התזרים הכספי של 134 מיליארד בשנת 2015, ואז גדל בשנת 2016 ב עוד 34% בדיוק ההשפעה הפוכה מזההשקעה קומפקטית הוא חזה.
המספרים והאסטרטגיה של העולם הפיננסי המצביעים בצורה ברורה מאוד על השיקול ובעיקר מגלים את הציפיות השליליות הקשורות לצמיחתנו המאופיינות בהוצאה ציבורית בלתי-יצרנית לחלוטין שמשאירה את היכולת התחרותית של מדינתנו ללא שינוי ואילו האחרים מתקדמים למרות הקשיים החזקים של משבר פרץ בשנת 2008.
אחרי הכל, החוב מהסיבות והתחלת הולדתו דרך הצמיחה והניהול המנוסח הוא הביטוי המיוחד ביותר לחוסר אחריות מוחלט יחד עם הביטוי הקלאסי של גאווה המשוכנעים כי למדינה ההזדמנות לעולם לא תצטרך לתת דין וחשבון במדינה. תחום פיננסי.
בנוסף, משנת 2011 ועד היום חווה מדינתנו אקלים של "השעיה חיובית" מהערכת היסודות הכלכליים הודות לפעילותו של דראגי, נשיא הבנק המרכזי לבנק, אשר רכש את ניירות הערך שלנו בשווקים משניים מאז שנת 2012, השיג את הורדת ה- התפשטות ועידת הצלחה דרך הקלה כמותית למעשה, היא ביטלה או לפחות הפחיתה את משקל הערכת המאזן הכלכלי והפיננסי.
במובן זה, מדינתנו מנצלת את ה"סינרגיות הפיננסיות "שאפשרו את ההערכה השלילית אולי להתפשט בתחום מאקרו כלכלי-פיננסי אותו מייצג היורו.
למרות זאת, כל הממשלות משנת 2011 ועד היום המשיכו להגדיל את ההוצאות כגון חוב למרות חיסכון של למעלה מ -13 מיליארד בשנה עקב העלות הנמוכה יותר של החוב הציבורי והעבירה חוקים פיננסיים שעלותם הכוללת של כל הגורמים הללו עולה בהרבה על 500 מיליארד. .
הנתון שצוין כנדרש קרן המטבע להחזיר את החוב הציבורי לקשר מאוזן עם התמ"ג.
אולם כעת התקופות בשלות לפוליטיקה בלתי נמנעת של מתחדד ובהמשך יצטרך מריו דראגי להיפרד מנשיאות ה- ECB.
גם זה מראה סימן נוסף לירידה התרבותית שלנו, שהכלכלית היא פשוט ביטוי לה.
(צילום: משמר החופים האמריקני / ECB / רשת)
