שתי החדשות החיוביות העיקריות עבור האוקראינים בחודשים האחרונים היו חוסר יכולתם של הרוסים לכבוש את כל דרום האומה וההגעה לשדות הקרב בין שורות הטנקים המערביים שלהם. אלה צריכים להיות בערך 120 מהדור השני וחצי כביכול: כשלושים צ'לנג'ר-2 בריטי ובערך תשעים Leopard-2 מגרמניה, קנדה, פולין, פורטוגל, ספרד, שוודיה ונורבגיה. מספר ה טנק לרשותם צריכים אפוא לעמוד כמה מאות, כולל הטנקים מהדור הישן אפילו משופרים מסוג T-72 e Leopard-1 (האחרון כנראה מגיע בקרוב ככל הנראה לאחר עדכון מהותי במיוחד על יכולת הגנה ומעורבות). עוד שלושים טנקים אברמס-M1A1 ארה"ב עשויה להגיע באוגוסט/ספטמבר 2023.
עם מערכות הנשק האמורות, מספר מה שנקרא יחידות יסודיות גדולות, החטיבות, מצוידות חלקית (כלומר רק ברמת הפלוגה) בטנקים מערביים, יכלו למנות בסך הכל עשרה. כל חטיבה, המורכבת מכחמש עשרה פלוגות תמרון, תוכל אפוא להחזיק אחת או שתיים כאלו על טנקים (כעשרה).
מובן מאליו שרכיב השריון המודרני יותר שהוזכר, אם יחולק לכל החטיבות, יהיה "מדולל" בצורה מסוכנת בהיותו שווה רק לעשירית מכלל כושר הלחימה של היחידה היסודית הגדולה, אך עדיין מסוגל לבצע התקפות. פעולות בעלות רלוונטיות מסוימת או כדי לכסות את הנחיות התעסוקה האופייניות של מילואים משוריינים. יותר נוח, ניתן היה לארגן את הטנקים הללו גם ברמת הגדוד, ובמקרה כזה לאוקראינים היו יכולים להיות 4 או 5 חטיבות שריון ו-4 או 5 חטיבות ממוכנות, כשהאחרונות עם רובה של ציוד לחימה חי"ר ופרשים מסוג BMP ותקופת ברית המועצות. BTRs (אם כי מודרניים), מרדר גרמנים, בראדלי, ההאמר, M113 ו MaxPro ארה"ב, AMX-10RC צרפתית. ככל הנראה מאוגוסט-ספטמבר, עם הגעתו של ה אברמס-M1A1, ניתן להקים שתיים או שלוש חטיבות נוספות עם רכיבים כבדים מתקדמים. מה שעדיין חסר לאוקראינים הוא בעצם יותר טנקים ורכיב אוויר חזק מספיק, שניהם חיוניים לפעולות התקפיות בקנה מידה גדול.
התפתחות אפשרית של מתקפת הנגד האוקראינית
בתחילת יוני 2023, אורך החזית באוקראינה (כולל אזור נהר הדניפר ולמעט הגבול עם רוסיה, שאגב, היה גם זירת פלישות אוקראיניות) היה בסביבות 800 ק"מ בסך הכל. ואילו קו המגע שעלול להיות מושפע מהלחימה העיקרית הוא כ-500 ק"מ.
מאז מאי 2023, האוקראינים ביצעו פעולות מקדימות שעדיין נמשכות ושכוללות בין היתר: תקשורת אסטרטגית יעילה (למשל הכרזה מתמשכת על מתקפת הנגד שמעולם לא הגיעה, אולם הותירה את היריב בחוסר ודאות), מבצעים. לעומק (חיילות אוויר, טילים ומזל"טים על מטרות משלמות כמו מחסני תחמושת ודלק, מרכזי קבלת החלטות, תחנות כוח, ריכוזי כוחות ובסיסים לוגיסטיים), פעולות הפגנה והטעיה (כגון הפשיטות המתמשכות על בלגורוד כדי להסיח את דעתו של יריב, בפרט כוחותיו במילואים ובמטוסים, גיחות עם מל"טים לתוך שטח רוסיה) וכיבוש בפעולות אמפיביות "נהרות" של האיים בגדה השמאלית של נהר הדניפר, אופיינית, כביכול, לכוחות מיוחדים כמו רגימנטל. לגונות סרניסימה של הצבא האיטלקי. היה זה בדיוק כדי להימנע מפעולות מתחרות מדרום לחרסון, הרוסים היו מפוצצים את סכר קחובה.
כאשר עדיין פעולות מקדימות אלו (המוכרות במונח האנגלו-סכסוני "פעולות עיצוב", כלומר פעולות שמטרתן הכנת השלבים הבאים) עדיין בעיצומן, האוקראינים החלו לבצע, עם יחידות סיור בעצם, את מה שנקרא נקודת המגע כדי לזהות את הנקודות החזקות והחולשות של המערך היריב. כוחות הסיור הללו יוצאים לדרך בימים אלה של תחילת יוני. הם כבר הניבו כמה הצלחות מקומיות ליד אורצ'יב דרומית לזפוריז'יה, בין ורמיבקה לוהלדר בדיוק על הגבול בין אזורי זפוריז'יה ודונייצק, בנובודוניצק, על אגפיו של באחמוט. לא ניתן לשלול פעולות מצפון-מזרח בקופיאנסק ולאורך קו סבטובה-קרמיננה.
יש צורך לעשות כאן סוגריים על הקרב העקוב מדם שנערך בחודשים האחרונים למען בחמות, שנחשב בעיני רבים כ"סמלי" בלבד, ללא ערך מבצעי של ממש. זה לא ממש ככה. נכון שהקריינות משני הצדדים הופכת את סוג הקרב הזה לאפי, ובכך גורמת ליישובים אלו לעלות לסמלים של גבורה של חייליהם. למעשה, כל זה יכול לתרום, בנוסף להשגת יעדים טקטיים ואסטרטגיים, להפיכת גאווה, הערכה עצמית, נלהבות ולחימת זעם בקרב הלוחמים.
לרוסים היו שכירי חרב מחברת האבטחה וגנר שפעלו בעיר זו במשך תקופה ארוכה, בעוד שבשאר קו הקשר, מלבד אדווייבקה ומרינקה ליד דונייצק ולאורך קו סוואטובה-קרמיננה, חלה חודשים של קיפאון. לא נערכו פעולות מכריעות. לקח שבעה חודשים לכבוש אותו כמעט כולו במחיר של עשרות אלפי נפגעים בין הרוגים ופצועים משני הצדדים ללא תוצאות מכריעות לכאורה.
אז למה למות בשביל באחמוט? כי זה היה אחד מהצירים שהרוסים צריכים כדי להיות מסוגלים לכבוש את מה שיכול להיות בעתיד אחת מנקודות המוצא להתקפה של מתקפת הנגד האוקראינית, כלומר אזור קרמטורסק-סלובאנסק. עם זאת, למרות שכבשו את המרכז המיושב של בכמות עם הוגנריטים, הרוסים שוב איבדו את הפרברים שלה מצפון ומדרום, מה שהופך אותו שוב כמעט חסר תועלת למטרותיהם. אז זה יכול היה להיות חשוב אבל זה כבר לא. עכשיו זה הרבה פחות מהותי עבורם, אבל זה הרבה יותר עבור האוקראינים שהחל מקרמטורסק-סלובאנסק תוקפים אותה לא חזיתית כמו הרוסים אלא בצדדים (אופייני לדוקטרינה המערבית) כדי שימשיכו אז כנראה הלאה. לדונייצק או לוהנסק.
מה יכול לקרות בשבועות הקרובים?
לאחר שזוהו נקודות התורפה של הפריסה הרוסית, האוקראינים יכולים להמשיך עם מה שנקרא מבצעים מכריעיםכלומר פעולות מכריעות. זו תהיה שאלה של פריצה דרך הקבוצה הראשונה של הרוסים עם פתיחת פריצות של כמה קילומטרים במבנה האויב. צריך להיות לפחות רב סרן אחד ואחד או שניים קטינים שמעסיקים חי"ר ממוכן, ארטילריה ומהנדסים, כמו גם את השחקנים החדשים ביותר בשדה הקרב, מל"טים. יהיה צורך לאמת את הערך המעכב של המכשולים הפאסיביים והאקטיביים שבנו הרוסים: ככל שייבנו יותר קווי הגנה, כך תהייה איטית יותר התקדמותם של האוקראינים שעלולים אפילו להיתקע במערך כלשהו או להיות מתועל לאזורים שבהם עתודות השריון הרוסיות עלולות להפתיע ולהשמיד אותן.
חדירה של כמה קילומטרים לאורך קו אחד או יותר תשמש אז להצלחה מלאה על ידי דחיפה קדימה לתוך הפרצה הראשית עם הקו השני (בדרך כלל כוחות שריון, בעיקר טנקים וחי"ר) כדי להשמיד את הקו השני ואת המילואים הרוסים.
קשה לומר מה יכולות להיות היעדים הסופיים, אבל אפשר להעלות השערות. דרך הפעולה המסוכנת ביותר עבור הרוסים יכולה להיות הכיבוש האוקראיני של מליטופול, ברדיאנסק או מריופול. אובדן של כל או חלק מהערים הללו על ים אזוב פירושו שלמוסקווה לא ייחשב עוד המסדרון היבשתי חיוני ונכבש בקפידה בתחילת הסכסוך כדי לחבר את רוסיה לחצי האי קרים. שתי מטרות חשובות נוספות יכולות להיות שתי הבירות של שתי רפובליקות הפנטום של דונייצק ולוחנסק. אובדן פירושו של הרוסים לבטל את המאמצים הצבאיים, החברתיים והכלכליים העצומים שנעשו בתשע השנים האחרונות כדי להביא את דונבאס לשליטתם.
גם ההרס החלקי אך עם השלכות חמורות מאוד של סכר קחובה, הממוקם על נהר הדנייפר באזור חרסון, מתאים להקשר הזה. הסיבות להתמוטטות הבניין עדיין אינן ברורות. זה יכול היה להיות פיצוץ או השפעה מצטברת של שריפות קודמות. העובדה היא ש-11 מתוך 28 טווחים נהרסים. בימים אלה אנו עדים להצפת המים בשטח ההרוס. מפלס המאגר במעלה הסכר יורד בקצב של 15 ס"מ. זְמַן.
בנוסף, עד 300 בתים בעיירות קטנות באזור (דנפריאן וקורסונקה) מוצפים. בנובה קחובקה הגיעו המים לכביש החוף. 40 בני אדם פונו בשעות הראשונות לאחר השיטפון בעוד שהאסון הסביבתי מבטיח להיות חמור ביותר.
עם זאת, כרגע לא תהיה סכנה לתחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה: המבנה מספק אמצעי בטיחות לאספקת המים במקרה של אסונות כאלה.
מי מרוויח מההרס הקרוב של הסכר? האיים והאזור השנוי במחלוקת הרוסי-אוקראיני באגן הדנייפר של מחוז חרסון נמצאים באזור הסחף. התצורות האוקראיניות שכבשו אותם בשבועות האחרונים מנסים כעת לפנות את האיים באש רוסית כדי לא להישאר מבודדים במים.
הצפה שיטתית היא אחת השיטות לאסור שטחים על אויב העומד לתקוף. במהלך המלחמה הקרה, גם אנחנו, האיטלקים, תכננו להציף כמה אזורי סחף של הנהרות בצפון-מזרח כדי להאט את התקדמותם של טנקי ברית ורשה, שלמרבה המזל, מעולם לא נאלצנו להתנגד. במקרה הספציפי של הסכר, ייתכן שהרוסים עשו זאת כדי להגן על עצמם טוב יותר לנוכח מתקפת הנגד האוקראינית. בהצפת האזור המדובר, הם למעשה השיגו מספר מטרות: לעקור את הפושטים האוקראינים שהתיישבו על כמה איים בגדה השמאלית של נהר הדנייפר, כדי למנוע מהאוקראינים לנצל את המלאי המתגלגל על הסכר. ולכסות את האגף השמאלי שלהם לנוכח מתקפת הנגד האוקראינית האפשרית (ואולי כבר בעיצומה) מאזור זפוריז'זיה לעבר ערי הדרום: מליטופול, ברדיאנסק ומריופול.
איך זה ייגמר אי אפשר לומר כרגע. המספר לא גבוה במיוחד של טנקים מהדור האחרון והיעדר מספר מספיק של מטוסי תקיפה והגנה אווירית, עשויים לאלץ את האוקראינים לבחור רק אחד מכיווני ההתקפה האפשריים. בשלב זה הצלחה מוחלטת, כלומר שחרור כל אזורי הכיבוש הרוסי, הייתה יכולה להיות מושגת רק בעקבות קריסה, כרגע לא סביר, של ארגון ההגנה הרוסי כולו.
יתרה מכך, כפי שניתן לראות במתקפת הנגד הראשונה של 2022, האוקראינים הרשימו אותנו לעתים קרובות לטובה בעוד הרוסים לפעמים קצת אכזבו אותנו. הכל יכול להיות.
* גנרל הצבא בדימוס של הלגונות, תלמידה לשעבר של נונציאטלה, מתכנן לשעבר בפיקוד כוחות קוסובו של נאט"ו, מפקד כוחות נאט"ו הלאומיים בקוסובו ב-2001 והאו"ם בלבנון ב-2006 ושל החיל הלאומי של נאט"ו המבוסס על גריבלדי. חטיבה באפגניסטן ב-2012, כיום חברה במרכז ללימודי הצבא ומחברת הספרים "הסכסוך באוקראינה" ו"למות למען באחמוט. שוב המלחמה הגדולה באירופה".
צילום: אינטרנט / צבא ארה"ב / ראי
