"חיל הים הישראלי" (חיל הים של מדינת ישראל) נחשב, עד לפני כמה עשרות שנים, לכוח המזוין החשוב ביותר בצה"ל. עם זאת, כלכלת ישראל תלויה כמעט לחלוטין בקווי התקשורת. לכן ההגנה שלהם מפני התקפות אפשריות היא בעלת חשיבות אסטרטגית מהותית.
בהתחשב במצבה האסטרטגי של המדינה והסכסוכים הקודמים, קיימות שלוש אפשרויות למצור ימי:
• מצור של תעלת סואץ, שהמצרים יכלו לסגור לתנועת סוחרים ישראלית.
• חסימת תעלת טיראן, הנשלטת גם על ידי המצרים.
• חסימת קווי תקשורת ימיים בים התיכון ובים סוף.
מרבית קווי התקשורת הללו עוברים ליד מדינות העוינות את ישראל, כמו סוריה, לבנון ומדינות צפון אפריקה. יתרה מזאת, על אוניות הסוחרים התל אביביות לחצות את פיסת הים בין סודן, ערב הסעודית, תימן וסומליה, וכן להיאלץ להתגבר על צוואר הבקבוק של מיצר באב אל מנדב.
המסגרת האסטרטגית האפשרית אילצה את הישראלים לנתח מושגי הרתעה חדשים.
אחד הראשונים שהציעו את התפקיד החדש של היסוד האסטרטגי במדינה עבור חיל הים הישראלי לא היה אדמירל אלא הגנרל טל שבספרו ביטחון לאומי, מעטים נגד רבים, שפורסם ב- 1996, מדגיש את הרעיון של עומק אסטרטגי המורחב גם לים, בהתחשב בקיומו של צי קרבי המשתמש בו לעומק, הן על פני השטח והן מתחתיו.
תפקידו של חיל הים, לטענת טל, אסור עוד להיות תפקיד של גורם עזר, אלא זה של מרכיב של הרתעה אסטרטגית. לפיכך, היא התכוונה לשערוך של כוחות חיל הים, שהיתה ארוכה מדי לתפקיד משני לחלוטין.
התפשטות הטילים הבליסטיים במדינות עוינות, בעיקר באיראן, אפשרה לצמצם את עליונות האוויר הישראלית, ואילצה אנליסטים צבאיים של תל-אביב לבחון את תפקידו של חיל האוויר כמכשיר ההרתעה היחיד של ישראל (למרות שנכנסו) שירות ה- F-35I) מכיוון שהוא תלוי בבסיסי היבשה בכל הנוגע ללוגיסטיקה ולכן חשוף להתקפות טילים.
היחידות הימיות, הן לפני השטח והן מתחת למים, הן אלמנטים מושלמים כמעט על בסיס מושגים מודרניים של הרתעה אסטרטגית.
הכוח הימי של מדינת היהודים פורס כלי שטח קטנים (כמו קורבטות כיתתיות) SA'AR 5 - תמונה), בזמן צוללות בכיתה דולפין (U-214 מתוצרת גרמניה, ששונו למפרט הישראלי) מסוגלים לשגר טילי שיוט פופאי מצויד בראשי נפץ גרעיניים.
למרות היעדרם של נושאי מטוסים, תעופה ימית, יחידות ימיות (כמו פריגטות מעמד FREMM ולוחמי כיתת HORIZON - בעקבות תמונה) ואוניות תקיפה אמפיביות (LHD ו- LPD), חיל הים הישראלי מצליח להבטיח פתיחת נתיבי אספקה ימיים והגנה על החוף של המדינה.
מכאן ניתן להסיק את החשיבות הבסיסית של קיום מערכת מדינתית הפועלת, עם מעמד פוליטי שיש לו יעדים אסטרטגיים ברורים, ללא קשר לצבעי המפלגות. חשוב לא פחות הוא מרקם תעשייתי יעיל המייצר בהתאם לצרכי הכוחות המזוינים, ולא לצורך אינטרס פוליטי.
מצד שני, הצי שלנו מסוגל לפרוס מכשיר ימי - הן מבחינת המספרים והן מהעקירה הכללית - שיש לו מעט שווים בים התיכון (באירופה חיל הים מגיע אחרי האנגלים והצרפתים).
כבר בתחילת ה- 90, מנהיגי חיל הים פיתחו אסטרטגיה ארוכת טווח שתאפשר לכוחות המזוינים למלא תפקיד בולט בתרחישים בינלאומיים עתידיים, בעקבות סיום המלחמה הקרה.
הרעיון של הים התיכון מוגדללמעשה, נובע מהצורך לצאת מהגבולות היבשתיים של אגן הים התיכון. אכן, בנוסף לאגן הים התיכון הגיאוגרפי בפועל, הוא כולל גם את מערב אירופה כולה עם שפע האינטרסים הגיאו-פוליטיים, הגיאו-אסטרטגיים והכלכליים באזור; מרכז-דרום אירופה כגבול עם אירואסיה ואתר של חוסר יציבות וקונפליקט.
שטחו המבצעי משתרע עד למגרב אפריקה ולחגורת היבשת התת-סהרית, למזרח אפריקה ולאוקיאנוס ההודי; לאזור המורכב של המזרח התיכון העובר ממדינות מזרח הים התיכון לתת היבשת ההודית, הפונה צפונה לאורך החגורה הקווקזית-כספית-אפגנית ודרומה עד למי הים הערבי והמפרץ הפרסי כדי להגיע לאותה אוקיאנוס הודי שקופץ אגן קריטי שמגיע מפקיסטן והודו באזורים של דרום מזרח אסיה.
אזור עצום זה מייצג אחדות של תלות הדדית והשפעות הסובבות את הים התיכון כמוקד טבעי.
Il הים התיכון מוגדל זוהי תזה אסטרטגית, שכמובן, חיל הים מגדיר ימית, אך מונח זה אינו אומר באסטרטגיה מוחלטת או אינטרס ספציפי ימי או צבאי, אלא תכנית אסטרטגית עולמית של מערכת המדינה כולה.
תזה שתתפרש כאסטרטגיה של מניעה והגנה על שלום, חוק וסדר, המסוכמת בהגדרה המבצעית של קדימה, לפני הים, שהוא לא רק ביטוי צבאי-אסטרטגי של חיל הים, אלא קומפלקס של בחירות ויחסים בינלאומיים שיכולים לתת לאיטליה בולטות ומשקל בקרב המדינות בעלות הברית או הקשורות לה, כל עוד יש את היכולת והרצון של המדינות מנהיגות פוליטית.
דווקא במעמד הפוליטי שלנו מודגשת הדיכוטומיה עם המערכת הפוליטית-תעשייתית הישראלית. כאשר זו האחרונה מכוונת לאישור האינטרסים האסטרטגיים של מדינת היהודים, ולמרות שיש לה מכשיר ימי קטן מאוד, היא מסוגלת להגן על האינטרסים הכלכליים שלה, לא רק באזור מזרח הים התיכון.
בעוד שמנהלים איטלקיים (בצבעים פוליטיים שונים), למרות שיש להם מנגנון אירובי-ימי עליון בהחלט בהשוואה לזו הישראלית, בשנים האחרונות לא הצליחו להגן על האינטרסים הכלכליים הלאומיים (המקרה של אוניית Saipem 12000 שעסקה לאחרונה שנה בפעילות קידוח מטעם ENI במימי האזור הכלכלי הבלעדי בקפריסין ונחסמת על ידי יחידות חיל הים התורכיות - v.articoli) ואיפשרו למצב בלוב לצלול בלי לנסות למנוע זאת.
הניתוח הסופי מציג בפנינו תמונה בלתי מאוחדת: יש לנו מכשירים צבאיים יקרים - גם מבחינת אמצעים וגם של כוח אדם - אך אינם מצליחים להביא יתרונות אסטרטגיים למערכת המדינה.
צילום: צה"ל / חיל-האוויר / חיל הים האמריקני / רשת
