La תורת המשחקים זהו כלי הניתוח והחיזוי הנפוץ ביותר (צבאי, גיאופוליטי, עסקי) בעולם, ומאפשר לך לדמות מצבי סכסוך ו/או משבר במונחים מדידים (גם מבחינה מתמטית), אשר לפיכך ניתן לחפש פתרונות עבורם באמצעות הגדרה מראש. דגמים. ניתן להדגמה. הוא גם מציע חזון פרוספקטיבי, שמראה כיצד החלטות - על פי מנגנון המוגדר כמשוב - חייבות להעריך רווח שניתן לחלוק אותו ככל האפשר, שמתברר (כמעט) תמיד כתוצאה הטובה ביותר, במונחים פרקטיים ואסטרטגיים.
Il וידאו מראה גם דוגמה יפה של עבודת צוות: "לעשות מה שטוב לעצמו ולמען הקבוצה" היא הדוגמה האמיתית של עבודת צוות.
"יש 3 דרכים לעשות דברים: הדרך הנכונה, הדרך הלא נכונה והדרך הצבאית"
הדרך הצבאית היא זו שמציעה את יחס האפקטיביות-יעילות הטוב ביותר. הוא משמש כדי לדעת במהירות ובדייקנות איך, מתי, מי לעשות מה (כמובן כולל אותנו), וכיצד נולד להתמודד עם הדבר הנורא ביותר שבני אדם נאלצו להתמודד אי פעם מאז שהתחילו לחיות בקהילות מאורגנות: מלחמה.
ההיסטוריה הראתה שכמה בעיות ארגוניות - לא רק בתחום המלחמה (תעלת פנמה, למשל) - חזו וחזו יותר ויותר את השימוש בכוח אדם ובמבנים שנוצרו והתפתחו בשדה הצבאי (דוגמה נוספת: ניהול קמפיין חיסונים נגד Covid19, בפיקודו של גנרל אלפיני מוותיק אפגניסטן, מומחה לוגיסטיקה). אנשי הכוחות המזוינים נקראים גם להבטיח את ביטחון הציבור, לתמוך במבנים אזרחיים במקרה חירום (מכל סוג), לספק "מודיעין" למבנים מסחריים ופיננסיים, בכל מקום שנדרש, תוך שימוש במיומנויות טכניות צבאי, ועוד הרבה.
המבנה הצבאי המודרני, מובן בתור א מערך מסודר של כוח אדם וציוד שנועד להכין ולבצע פעולות הגנתיות ו/או התקפיות במקרה של עימותים, ניתן לייחס היסטורית למלך פיליפ ממקדון, אביו של המפקד הצבאי הגדול בהיסטוריה, אלכסנדר הגדול.
פיליפ ואלכסנדר, בעזרת שימוש יוצא דופן בפלנקס ובפרשים, הדגימו כיצד צבא, אפילו קטן בהרבה מהאויב (הפרסים), יכול לכבוש חלק גדול מהעולם המזרחי הידוע אז תוך 12 שנים בלבד.
הצבא היה אמור להיות:
• בנוי בצורה היררכית בצורה ברורה ומדויקת;
• בהתבסס על דיסציפלינה קוהרנטית ומצוינת כהלכה;
• מיומן היטב ומוכן לבצע משימות שהוקצו, מומחה בשימוש בציוד שלו/ה;
• בטוחים בקצינים שלהם, תמיד מוכנים להוות דוגמה, מסופקים ומתוגמלים היטב, מודעים ומעודכנים לחשיבות המשימה.
נחזור לאלסנדרו ולהיותו מנהיג יוצא דופן, המוכר על ידי כולם ככזה לא בזכות השושלת, אלא בזכות מעלותיו ויכולותיו שלו.
אבל עכשיו בואו נגלה את 4 עמודי התווך של עבודת צוות, תקפים עכשיו כמו אז.
הִיֵרַרכִיָה: האנשים שבכל רמה מרכיבים ומנהלים מבנה פיקוד ובקרה על מנת להבטיח את ביצוע הפעולות שהוחלטו בצורה מסודרת.
משמעת: הכללים המסדירים את משימותיה ופעולותיה של קהילה ושיתוףם וקיום מצוותיהם.
הדרכה: רכישת מיומנויות פיזיות, אינטלקטואליות וטכניות מסוימות, באמצעות תרגילים ומחקרים שנקבעו מראש ו/או מוצעים על ידי ניסיון.
התוצאה של שלושת ה"וקטורים" הללו תוביל ל Grounds, שהגדרה מפורטת יותר שלה תבוא בהמשך.
הבנה ושימוש ב-4 עמודי התווך של עבודת צוות פירושם קודם כל לדעת את המיקום שאדם תופס על המגרש (קרב, משחק, עבודה...) ולאורך קו היררכי. במילים אחרות, ובאופן פרגמטי יותר, המקום שבו אתה חי ועובד הוא היום גם מרחב וירטואלי, חברתי ולכן רב ממדי. להכיר את עצמנו אפוא, את הגבולות שלנו, אבל מעל לכל היכולות שלנו. הכר את הסביבה סביבנו לפרטי פרטים, ונצל את ההנחה העיקרית של תורת המשחקים: לעשות את הטוב ביותר עבור עצמך ועבור אחרים, בידיעה שזה יותר מכל דבר אחר יהפוך את שלנו לצוות המנצח.
הרעיון, כשלעצמו, תקף בכל תרחיש: מודעות למצב פירושה יכולת לשלוט באירועים, לנהל בצורה הטובה ביותר עבורנו ועבור כולם, להציב את עצמנו בעמדה הטובה ביותר ולכן יש יתרון במרחב-זמן ההקשר שבו נמצא את עצמנו פועלים.
היכולת הזו נקראת מודעות למצב, קונספט שפותח על ידי ה-USAF במהלך ה-2a מלחמת העולם, עיבוד נתוני המשימה של עדרי האוויר בכללותם, לא רק לחימה, של מחלקות כמו לוגיסטיקה, תחזוקה, כוח אדם, בריאות, מינהל, מודיעין...
תקף מאוד ועדיין בשימוש היום, יש לו תוצאה של תיאור כמנצח, בדו-קרב אווירי (או בביצוע משימה מכל סוג וטבע) את הטייס והצוות אשר יהיו בעלי שליטה מושלמת במצב הטקטי שבו. הם באים למצוא, מי יידע בדיוק היכן הוא נמצא במשימת החלל-זמן, וזה הוא יודע איפה כל שאר השחקנים על המגרש נמצאים באותו רגע ספציפי (לא רק ה"אויב" אז). הוא יודע היכן ממוקמות התמיכות, שהן חשובות ביותר ויש להתייחס אליהן גם ככלי בקרה יקרים, הניתנים למבוזר גם ביחס למבנה התפעולי שלנו, כמו מחלקות לוגיסטיקה, מודיעין ומרכזי הקשבה/איסוף מידע (אך גם מאגר מידע e מומחה תוכנה הן פנימיות והן חיצוניות, יותר ויותר רלוונטיות). נדבר על זה שוב מודעות למצב, של אחת הדמויות שפיתחו אותו, של "אומנות הפיקוד" שלו: גנרל. קרטיס לה מאי.
הִיֵרַרכִיָה
כאשר נכנסים להקשר של משימה (כמו בכל מבנה מאורגן), הדבר הראשון שצריך לעשות יהיה להתמקם נכון לאורך מבנה הפיקוד והשליטה הקיים, תוך הבנה ברורה מי אנשי הקשר שלנו ממוקמים יותר קדימה, לצדנו, מאחורינו. (ו/או גבוה יותר, נמוך יותר הצידה) על מנת להבטיח את זרימת המידע (ללא ספק הדבר החשוב ביותר שיש לקחת בחשבון) להגיע אלינו בצורה נכונה ומהירה, ולאפשר לנו לבצע את המשימה שהוטלה בצורה קוהרנטית , דרך ניתנת לאימות, ולא פחות מכך, לבדוק בתורו שכולם עושים אותו דבר. בעצם זו שאלה של לדעת את מי לשאול מה ולמי להעביר את המידע של הביצוע המוצלח (או הלא תואם), בביצוע המשימה שלנו.
ברצוני להדגיש זאת שוב: נקודת המשען של הפעולות שלנו תהיה אפוא לדעת את מיקומו של האדם ב"שדה הקרב", בפריסה (או בתוך תרשים ארגוני של החברה, בשרשרת לוגיסטית וכו').
משמעת
זהו הידע המדויק של הכללים, בין אם הם טכניים, התנהגותיים, משפטיים, רגולטוריים, ושל היישום המעשי והתיאורטי שלהם. אם לעין פחות קשובה זה עשוי להיראות בהתחלה כמו אילוץ, גבול, להיפך זהו כלי רב עוצמה העומד לרשות כל המשאבים בתחום. הכרת הפרמטרים הכלליים ו/או הספציפיים של המשימה בדיוק, היכולת לכייל את פעולותיו על סמך אלה על ידי אימות השיתוף המשותף שלהם, מאפשרת שוב לשלוט ולאזן נכון את היוזמות והפעולות שלו, תוך התחשבות בכל ההיבטים והשחקנים. ובשטח, ליישם במידת האפשר תמיד תוך התחשבות בדוגמה הראשונית: "עשה מה שטוב לנו ולאחרים". יתרה מזאת, הכרת הכללים ויישומם באופן עקבי מבטיח "יציבות תפעולית", שכן כולם תמיד ידעו היכן כולם נמצאים ביחס למשימתו.
מהמחלקה לצבא ההתקדמות חייבת להיות מאוזנת וקומפקטית, ממושמעת: אסור שיהיו נקודות חזקות או חלשות יותר בקו החזית: פסגות לא עקביות של אומץ התקפי, כמו גם עודפות הגנתיות ו/או "התלבטויות". אם זה מחושב היטב, זה יספיק כדי לבסס את הקצב שלו, מכויל על היכולות והרצון שלנו (ולא על אלה של אחרים), לוודא שכולם מכבדים את ה"קדנס" שלו. אחת הטעויות הקטלניות ביותר שאנו נוטים לבצע, בתחום הצבאי אבל לא רק, היא לרכון יותר מדי קדימה, למצוא את עצמנו מבלי להבין את זה נלחמים בשטח של היריב, כלומר זה שנבחר על ידו, ולא על זה. שלנו. נוח יותר. אני מציע לשים לב היטב בהקשר זה.
משמעת פירושה גם הבנת א דרך פעולה מבוסס על עקרונות משלו, הכוללים בהחלט את הרצון להגיע לתוצאה באומץ ובנחישות, אך תמיד בהתאם לכללים.
הדרכה
הכשרה פירושה להיות מוכן ומוכן לבצע את תפקידך ו/או משימה ספציפית כאשר אתה נקרא לעשות זאת. לא יותר, לא פחות.
בתרחישים מורכבים ומשתנים כמו אלה הנוכחיים, מובן ש"להיות מוכן" הוא אולי החלק החשוב ביותר בתפקידו. הקפדה על עדכון בצורה מסודרת ושיטתית תאפשר לך לבצע את המשימה שלך ולאחר מכן גם את המשימה הספציפית באמצעות נוהל הפעלה מבוסס, בדוק, משותף (אפשר אפילו לומר שגרתי), ללא לחץ, מוכן להסתגל לכל שינוי בתרחיש, שכנראה כבר נשקלו בשלבי האימון המתקדמים יותר.
להיות מוכן לכן, מאומן היטב, פירושו גם להחזיק תוכניות חלופיות, להתרגל לחשוב בצורה אלסטית וקולחת: "יהיה כמו מים, ולא כמו הכלי שיש בו".
ושוב: אימון נכון ומתמיד מאפשר גם לבחור את הזמן, הדרך והמקום של האתגר, ולא לסבול מהבחירה. אני מדגיש שוב שהחייל הופך את האימונים שלו לנקודת המשען שעליה תלויים פעולותיו.
"ענינו לשיחה, הגשנו בקשה, נבחרנו, עברנו כמה מבחנים, קיבלנו עבודה (מה שלרוב לוקח בחשבון לימודים, התנסויות נרכשות, היכולות והכישורים האישיים שלנו, וגם, אם כי לא תמיד, הרצונות והציפיות שלנו)".
בואו נודה כאן שכבר עברנו הכשרה בסיסית. לאחר הגעתך למחלקה והרלוונטיות הוקצתה, תתחיל הדרכה ספציפית חדשה. יכול להיות שאתה מגיע לשם עם ניסיון משלך ואפילו עם נתונים "טקטיים" משלך, או אולי גם תיקרא לארגן מחדש מבנה קיים.
מניסיון אישי, תמיד יהיה עדיף להתחיל מחדש מהמאפיינים ה"היסטוריים", לספוג את נסיונות עבר. בדרך זו, נרכשים קרדיטים חשובים ונרקמים קשרים יקרי ערך בזמן קצר למדי.
אני רוצה להזכיר לך משהו בעל חשיבות עקרונית, שיש לפרש ולהבין היטב: התנדבתי למחלקת המבצעים שלי, זו הייתה הבחירה שלי, ניתנה לי ההזדמנות להיות חלק מזה. לא הכריחו אותי. זה לדעתי צריך תמיד לקחת בחשבון כשחושבים על תפקידו ועבודתו. וזה חל על כולם. להניח: אם אנחנו חושבים שלחיצה על ההדק של רובה סער היא סיבתו של חייל, ולכן הסיבה להתאמן, אני יכול להבטיח שאנחנו מתחילים ברגל לא נכונה.
אלא אם המעשה עצמו הוא שלב של תהליך ו/או של תכנית לימודים ותרגילים ארוכים ומורכבים, יהיה זה על כל מה שקורה לפני הלחימה שעלינו להתאמן: שליטה וניהול במצב או משבר לא במהלך הקרב, אבל אולי לצפות את זה מראש. וכאן חוזרים ל"מודעות מצב".
"הניצחון הגדול ביותר הוא זה שהושג בלי להילחם." ההיסטוריה מלמדת אותנו שזו, יותר מכל דבר אחר, תמיד תהיה הדרך קדימה.
Grounds
אני רוצה לדבר איתך על הגנרל. דווייט אייזנהאואר, האסטרטג של הנחיתות בנורמנדי. אחר הצהריים של ה-5 ביוני 1944 רצה הגנרל לפגוש את הצנחנים שעמדו לעלות ואז לשגר את עצמם, בלילה, אל העורף של נורמנדי: ללא ספק המבצע הצבאי המורכב ביותר ועלול להיות מסוכן בהיסטוריה, שבוצע גם הוא. לצאת בזמן מבצעי קצר מאוד.
אייזנהאואר ממש רעד מפחד באותו יום. נדרשו לו מאמץ עצום ורצון ברזל כדי לא להראות את הספקות והפחדים שלו, תוך כדי צחוק ולחיצת ידיים וטפח על השכם של החיילים הצעירים האלה. כל המתנדבים, מאוישים ביעילות, מאומנים ומצוידים היטב, מיודעים נכון על חובותיהם ומשימתם ואולי החשוב מכל, בעל מוטיבציה יוצאת דופן (למי שרוצה ללמוד עוד: "מדוע נלחמים" מסמך צבא ארה"ב שניתן לחיילים עם הגיוס).
הגנרל (שנראה יותר כמו פרופסור לספרות, אבל בפנים הייתה לו נחישות קשה כמו פלדה, שמטרתה לנצח גם מול אירועי הטבע השליליים של אותם ימים) ידע שיש אפשרות קונקרטית שההפסדים בקרב אותם חיילים צעירים עלולים הגיעו אפילו ל-70%, כלומר, מתוך 10 מהילדים האלה, 7 יכלו ליפול ב-48 השעות הראשונות של ההשקה. זו הייתה עובדה שהפחידה אותו, באופן אינטימי.
אני חוזר על נתוני התחזית לגבי הפסדים אפשריים: 7 אבדו מתוך 10 שיגרו, בתוך 48 השעות הראשונות. בואו נחשוב על זה רגע... מה גרם לאותם חיילים צעירים לעלות על המטוסים, ומה גרם לאיש אינטליגנטי ורציונלי כמו אייזנהאואר (שהפך לימים נשיא ארה"ב ל-2 קדנציות) להחליט לבקש מהם, להורות אותם לעלות? "מוטיבציה" ברורה, מובנית, בנויה!
השביל, הדרך הטובה ביותר, שעברו אותם צעירים ביום בו התנדבו לחיל הצנחנים בא להניע אותם עד כדי כך שהם הרגישו מוכנים ונחושים לקפוץ ממטוס, בלילה, באחד המקומות הכי טובים. קטלני בעולם. 4 עמודי התווך של עבודת הצוות "נבנו" היטב.
אייזנהאואר טעה: ההפסדים, בספטמבר 1944, בקרב אותם בנים היו "רק" בין 30 ל-40%: 3/4 מתוך 10.
אני אומר שהנערים האלה כבר ניצחו במלחמה שלהם באותו יום שבו הפכו לצנחנים, הציגו את עצמם לקצינים שלהם, לחצו ידיים זה לזה והפכו ליחידה לוחמת מובחרת.
אם אתה יכול להרגיש את הכוח השקט והפשוט של עובדה זו, אז יש לך הבנה של המושג "מוטיבציה". ולא משנה כמה ההקשר לא חיובי, הדרך בעלייה, הניצחון נראה רחוק, אם תחזרו ל-4 עמודי התווך, ביחד, תמצאו את הדרך להחזיר את היוזמה, להשיק מחדש. וזה עושה ותמיד יעשה את ההבדל.
צילום: U.S. צבא / אינטרנט / ארה"ב חיל הים / ארה"ב חיל האוויר / הצבא האיטלקי
