סרטון פורסם לפני מספר שעות על ידי סניף התקשורת של המדינה האיסלאמית המנציח את הדרך החדשה והנוראה "להרוג" אסירים. הסרטון, שאורכו מעט פחות משלוש דקות, צולם במקום לא ידוע באפגניסטן.
לבחירת העריכה לא נצמיד את הקישור, אך בהסתכלות בתמונות קל לדמיין מה באמת קרה. בפירוט, לסרטון יש מאפיינים זהים לקודמים עליהם חתמה איזיס: מוזיקת רקע, לוגו, תמונות טובות שצולמו על הכתף, חלקן עם פרט HD. לא חסר משחקים חוזרים ורציפים, המאטים בצורה אומנותית, כאילו כדי להדגיש את תפקידו של המפקד הראשי, עם טפיחה על השכם, מברך את האסירים שהולכים למות.
עשרת האסירים מכוסים בעיניים ומובילים לנקודה בה הם נאלצים לכרוע על ברכיהם. הם לא יודעים שתחתיהם קברו המחבלים מטעני חבלה אשר כעבור כמה דקות מתפוצצים ביחד והופכים כופרים לגזרים.
ההערכה היא כי הקורבנות שייכים לשבט שינווארי והואשמו כי הם סייעו לתמיכה בטאליבאן במחוז נגנגראר באפגניסטן, שם גורשו לאחרונה כוחות הח'ליפות. ביניהם גם כמה גברים שגינו כי הם סייעו לממשלת אפגניסטן להתמודד עם התקוממות במדינה שדמם עשרות שנים של מלחמות ועימותים פנימיים.
חוזרים לסרטון. האסירים, כבולים ועצימת עיניים על גבעה ירוקה, ממתינים לגורלם בלי לדעת. הסצנה בסרטון, לעומת זאת, נגנבת על ידי המפקדים הרכובים שמגיעים מי שיודע איזה תיאטרון קרב ואיזו התחייבות הם ביצעו. ברור עד כמה הסרטון הזה, כמו האחרים, נורה לצורך תעמולה פנימית, למרות הנחיותיו המדויקות של אל-בגדדי, שאסר לפני מספר שבועות רק על חשיפת ההוצאות להורג מכיוון שהן היו פוגעות בעולם הערבי. החמושים על סוסים יורדים מסוסיהם ומצווים על המחבלים הצעירים להוביל את בני הערובה למקום בו נקברו ההאשמות. אנו מבחינים מיד בהבדל הגילאים בין המחבלים לאסירים המבוגרים בהרבה.
בהגיעם ליעדם, שני השלוחות החדשות של דאעש מדליקות את הנתיכים ונמלטות מהמקום. הפיצוץ הוא הרסני. על פי הערכת פנטגון, דאעש יכול להיות מובס בתוך 25 השנים הבאות. אין לזלזל בתכליתם האמיתית של סרטוני תעמולה אלה: להפחיד את הציבור המקומי, להפגין כוח כהה כבלתי מנוצח, אך יחד עם זאת גם להפוך את עצמך לאטרקטיבי לדיון. מעין האדרה של הטקטיקות ושל חיילי הח'ליפות הנבחרים שלא יודעים רחמים.
הניתוח הטקטי של הסרטון
צעיר, צעיר מאוד. ייתכן שחלקם החזיקו את הקלצ'ניקוב בפעם הראשונה במהלך הסרטון. הסרטון החדש של דאעש מאפשר לנו לנתח את הפרטים שעולים. במקום נמצאים עשרה עד שתים עשרה מחבלים. כולם לבושים בשחור. חלקם לובשים בלקלאווה, אך כיוון הח'ליף שכח לספק להם בגדים טקטיים. הם מונצחים עם נעלי ספורט, סנדלים פתוחים, כפכפים. אף אחד מהם לא לובש גרביים. מוזר שהאסטרטגים של הח'ליף התעלמו מחשיבות הנעליים, שנחשבו לציוד הבסיסי של כל חיילים מאז שחר טקטיקות הקו.
עם זה מה אנחנו רוצים לאשר? שבאפגניסטן יתכן שדאעש עדיין לא קיבל את דרגת מדינת הפרוטו, ונשאר קבוצת טרור שעדיין מבקשת אישור. לעומת זאת, בעירק ובסוריה יש לחיילי אל-בגדאדי ציוד מהשורה הראשונה עם אספקה גדולה מזו שמספק השלטון המרכזי. אך אין לזלזל באפקט התעמולה: השמלה השחורה שעוטפת את אנשי האימה והמפקדים הרכובים. הם מגיעים בניצחון למקום ההוצאה להורג. ערפל עוטף את כל הגבעה. אין נקודות התייחסות לזיהוי אפשרי. המפקד יורד מהסוס. על האחרון אין אוכף, אלא שמיכה. הזריזות ברכיבה עליהם ניכרת. המפקד צולם פעמיים: הצילומים הורכבו אז בחיפזון. ממש על ה"סט "נראים שני מפעילי מצלמות עם מצלמות כף יד קטנות. הציוד הרוסי של המחבלים (עם שקיות מעוטרות במוג'אהדין טיפוסיות) מוצג לתצוגה, אך נלבש על הכתף עם מה שנראה כמו שרוכי DIY אמיתיים הקשורים לקצות הנשק. אם מישהו היה תוקף אותם, הם בהחלט לא היו יכולים לירות בכלי הנשק שנשאו כך.
ציוד פרטני והליכה מראים כי נבדקים אלה לא קיבלו הכשרה צבאית קבועה. מצד שני, יש מיומנות מסוימת של שתי חוליות הפצצה שמכינות את המטענים בידיים חשופות. יש להם פנים מכוסים והם היחידים שדואגים לשמור על זהותם בסוד. סריקת אותם סנטימטרים ספורים של הפנים שנותרו ללא כיסוי יכולה להוכיח שהם אינם מקומיים.
החוטים הצהובים והכתומים, ניתן לראות במסגרת, מחוברים למפוצץ אלקטרוני לצורך פיצוץ בטוח. במציאות לא ישמש את המפוצץ. המחבלים החדשים היו אלה, אולי כדי להראות נאמנות לתנועה, שהדליקו את הנתיכים לפני שנמלטו ו"נהנו מהתוכנית ".
