ספינת המשא הנורבגית ביום שני בלילה חֲרִיקָה נפגע מטיל שיוט נגד ספינות ששוגר משטח צפון תימן בשליטת המיליציות החות'יות, בעלות ברית של חמאס ואיראן. הספינה, בבעלות בעל האונייה הנורבגית Mowincknel Chemical Tankers, העמיסה שמן צמחי ודלק ביולוגי במלזיה, המיועדים לנמל ונציה. הסחורה מיועדת לבתי הזיקוק של אני. הספינה הייתה אמורה לאסוף מטען בנמל אשדוד, ישראל, בחודש ינואר. זו הסיבה, הסבירו החות'ים, מדוע נפגעה הספינה.
להיענות לבקשות לעזרה מאת חֲרִיקָה, שהצוות שלו ניסה לכבות את האש שפרצה על הסיפון לאחר נפילת הטיל, היה המשחתת האמריקאית בנאי (תמונה), בזמן שהמארינס הלאומי הצרפתי הודיע כי הפילה מזל"ט שאיים על הספינה הנורבגית. אחרי ארצות הברית ובריטניה, נורבגיה הצטרפה כעת לגנות התקיפות נגד ספינות אזרחיות.
למרות שלא תבעו קורבנות ועם כספת המטען, המתקפה שערכו החות'ים נגד הסטרינדה פותחת פרק חדש במלחמה בעזה, המהווה למעשה "איזוריות". מי שיושפע מהאירועים הללו הוא קטע הים של מיצר באב אל מנדב, לכל דבר ועניין "צוואר בקבוק", שכעת הפך מסוכן לחצותו עבור ספנות סוחר לכיוון ישראל.
נכון שלאיראנים אין, וגם לא יכלו להיות להם, שליטה מוחלטת על הבחירות האסטרטגיות והטקטיות של רשת המיליציות המורכבת המרכיבות את הכלי שלהם לניהול מלחמות פרוקסי במזרח התיכון ובמרכז אסיה, אך סביר באותה מידה שהם היו מודעים לרצונם של החות'ים להשתתף בסכסוך נגד ישראל מלכתחילה. מבלי לשכוח שלמעשה, תקיפת ישראל פירושה שהחות'ים גם "לעקוב" אחר המלחמה בתימן נגד ערב הסעודית. לכן, נושאים פנימיים בתימן ואירועים אזוריים חיצוניים חוברים יחד בהשתתפות ישירה של החות'ים במלחמה בעזה בין ישראל לחמאס.
ההבדל המהותי בהתקפה על סטרינדה, לעומת התקפות הטילים שהופנו נגד שטח ישראל, שהחלו בתחילת נובמבר, הוא שהטכנולוגיות הצבאיות של אנשי המיליציה התימנית, שאינן יכולות להדאיג לא את ישראל ולא את בעלות בריתה המערביות - רואות את הספינות האמריקניות והן. ספינות צרפתיות שחוצות במים מול מדינת היהודים - מסוכנות לאניות סוחר.
למעשה, החות'ים הודיעו שכל אוניית סוחר יכולה להיחשב כמטרה אם מופנית לעבר ישראל, ללא קשר ל"מתי" היא בעצם עגינה בנמלי המדינה היהודית. שום דגל לא יבטיח את בטיחות הספנות, שכן מטרת המיליציה התימנית הזיידית - ואיתה של טהראן וחמאס - היא לחנוק את הסחר של ישראל, ולדחוף את בעלי הספינות לא לקחת את הסיכון בשליחת אוניות למים האלה, עם האפשרות לאבד אותם יחד עם עומס הסחורה.
מתרחש מצב שאינו שונה מדי מזה הקשור לאירועי הפיראטיות היוונית בים התיכון ובים האגאי במהלך מלחמת העצמאות היוונית (1821-1830), במיוחד בשלב הקשה ביותר עבור הכוחות המהפכניים, בין 1821 ו-1827, כאשר לא רק ספינות מבודדות, אלא גם צוותים של הצי היווני - בעצם קונסורציום של בעלי ספינות פרטיות - עסקו בפיראטיות, ותקפו לא רק ספינות עות'מאניות, אלא גם ספינות סוחר ניטרליות.
בניכוי הסוגיה הכלכלית הטהורה הקשורה לפעילות הטרף, שנעדר במקרה של החות'ים, לאסטרטגיה של אנשי המיליציה התימנית יש גורם פוליטי משותף לפיראטיות היוונית של תחילת המאה ה-800: האיום בהתקפות חסרות הבחנה נגד סוחרים. ספינות של כל מדינה, ללא כל סוג של ערבות דגל, בהחלט משמשות לפגיעה בסחר הישראלי, אך גם לאלץ רבות מהמדינות התומכות כיום במדינת היהודים לבחון את עמדתן, ודוחפת את תל אביב-ירושלים לשחרר את המצור על עזה. עבור החות'ים, למעשה, התקפות הטילים נגד ספנות נייטרלית הן תוצאה של מניעת הגעת הסיוע הרפואי של ישראל לעזה. אותו הדבר נעשה על ידי ה"פוליטיקאים" היוונים הקשורים לפיראטיות, שחשבו שבאמצעות תקיפת ספינות המניפות את הדגל הבריטי או האמריקני של האיים היוניים (לשעבר רכוש ונציאני, אז מדינת חסות בריטית עד 1864), נחשבות בדרך כלל ל"בטוח התנהלות" של בעלי אוניות ומלחים, הייתה מאלצת את לונדון להתערב לטובת המטרה היוונית.
החישוב, במקרה היווני, היה שגוי כי בהתחשב בהפסדים המסחריים העצומים (מוערך ב-4 מיליון פרנק עבור אוסטריה, 900.000 עבור בריטניה הגדולה ו-400.000 עבור צרפת, רק כדי לציין את המדינות המושפעות ביותר) שנגרמו על ידי פיראטים, המעצמות הגיבו בשליחת צוותים ימיים צבאיים לים האדריאטי והאגאי, והכחידו את התופעה. מבצעים בהם השתתף בהצלחה גם הצי המלכותי של סבויה-ליגורי.
במקרה של באב אל מנדב, ההתקפות על ספינות סוחר ניטרליות עם טילים ומזל"טים מצד החות'ים, אם הן לא יכולות לגרום - וגם לא, כנראה, לא רוצות - לאותו מחסור כלכלי, עלולות, עם זאת, ליצור מצב של חוסר ביטחון. ים סוף כדי לדחוף מישהו לדון מחדש בזמנים ובשיטות התמיכה המערבית בישראל (שכבר מוקפת בחריגים ובמפרטים).
יתרה מכך, כפי שהודגש על ידי מפלגות רבות, לאור החשיבות האסטרטגית הגבוהה של באב-אל-מנדב - שאושרה על ידי ההיפר-מיליטריזציה של ג'יבוטי, שבה יש בסיסים של מעצמות זרות רבות, כולל איטליה - לא נכלל שכדי להבטיח את בטיחותן של ספינות ושיירות מבודדות תתקבל החלטה לחזק את הנוכחות הימית באזור. זו תהיה אחת ההשערות המוסמכות ביותר של "איזוריות" של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שתצא כך מהממד "המוגבל" שלו כדי לגעת גם בחופי האוקיינוס ההודי.
צילום: הצי האמריקני
