ניגריה, מסע לתוהו ובוהו

08/09/14

כמה חברים שעובדים בניגריה, בחודשים האחרונים, שאלו מדוע לא נחשפות חדשות מסוימות בעלות עניין אסטרטגי, חברתי ועיתונאי בשאר העולם. שאלתי את עצמי את השאלה הזו עד שהחלטתי לברר את העובדות ממקור ראשון. הגיע הזמן לבצע כמה שיחות לחיסונים, דרכון ויזה וכרטיס דרך אחת!

אני משאיר את הקור במילאניה וממעיט את עצמי לחום של אבוג'ה. כשהוא מגיע לשדה התעופה בשעות הערב המאוחרות, מחכה לי סגן מפקד המשטרה באבוג'ה כדי ללוות אותי ללינה שלי. אני לא בוחר להישאר בהילטון ולא בשרתון, שלא כמו שהמליצו המשטרה וכמה עמיתים עיתונאים, אלא בדירה במתחם של חברה איטלקית.

אפילו לפני שאני הולכת לישון ומפטרת את שעות הטיסה של 7, אני מבקש בעקשנות מידע על המצב באופן מיידי.

בתקופה קצרה זו תפסתי שהשאלה הניגרית מורכבת הרבה יותר מכפי שציפיתי.

למרות שם משפחתו, נראה כי לנשיא גודלאק אין מזל בכלל.

הנשיא גודלאק, של האמונה הנוצרית, אינו פוליטיקאי אמיתי, ואפילו לא נבחר על ידי העם. עלייתו למנהל הפדרלי היתה מקרה ולא רצון פופולרי. למעשה, הוא הצליח כסגן נשיא לאחר מותו של הנשיא הנוכחי שהוביל את המדינה הניגרית כבר עבור 3 שנים. כך אפשר היה לקטוע את מה שהיה נוהג מקובל או את חילופי ארבע השנים בין נוצרים למוסלמים.

ממצב זה של חרפה מצד המוסלמים נולדה מלחמה פוליטית ואזרחית אמיתית.

במדינה במצב חירום וחלוקה כמו ניגריה, הן מבחינה אתנית והן מבחינה דתית, המספרים נעשים חשובים בכל הנוגע לאוכלוסייה, שהיא הגדולה ביותר באפריקה, המונה כ- 160 מיליון תושבים, שעליהם להוסיף את כל המהגרים הבלתי חוקיים ולא כי הם מוצאים עבודה חלופית או פרנסה בניגריה כי הוא אלטרנטיבי לזה של המדינות השכנות העניות. ניגריה היא יצואנית גדולה של נפט גולמי outsources זיקוק בחו"ל לייבא את הדלק סיים. אבל לתורו המוזר הזה יש השלכות על כלכלה חלשה ומושחתת.

למעשה, בשבוע השני של ינואר, נקראה שביתה נגד ההחלטה של ​​Goodluck לחסל סובסידיות מחיר הדלק. עבור כמעט 70%, המדינה מסובסד עלות הדלק על משאבת הדלק, לנהל לשמור על מחיר נמוך לאוכלוסייה, אשר בממוצע מרוויח 25.000 נאיר (על 120 יורו) לחודש. אבל בגלל העלות הגבוהה של ייבוא ​​מחדש של המוצר המוגמר והגניבה הלא חוקית של טונות של נפט גולמי מהצינור (מדובר במספרים מוגזמים הנוגעים לערך של התמ"ג האיטלקי), הממשלה אינה יכולה עוד להחזיק בהוצאות ציבוריות מסוג זה ולכן מחיר הדלק הוגדל, הולך מ 65Naire ל 140Naire. שביתה מוחלטת של כל הקטגוריות, אשר נמשך 8 ימים כי כרע את הארץ ועלות על 630 מיליון דולר ביום.

לכך נוסף המאבק האנדמי שעד היום בטרור, שבאותם ימי השביתה הוכרז על תחילת המלחמה לנוצרים ולממשלה המרכזית על ידי הכת האסלאמית הפרו-קדיסטית של בוקו חראם.

יחידות הביטחון המודיעיניות איתן יכולתי לשוחח בצומת זו הסבירו לי בבירור כי בצפון הארץ, בגלל שאלת מספרים בלבד, האוכלוסייה המוסלמית היא רוב מוחלט, נוגעת בערכים של 97% בסוקוטו. לאזור זה חשיבות אסטרטגית עבור הטרוריסטים האיסלאמיים, שכן הוא נמצא בגבול עם ניז'ר ​​ולכן יש בו הזדמנויות רבות לתקשורת ובריתות עם ארגוני הטרור בצפון אפריקה, בפרט עם זה של אלג'יריה. לשייכות אפשרית יש עדויות מכמה אלג'יראים שנהרגו או נלכדו על ידי המשטרה במהלך הפעולות השונות לשליטה בשטח.

אולם אירוע ההפצצה, במצוינות, התרחש במחצית השנייה של ינואר, כאשר ביום שישי רגיל בסימן ליטאיות האימאמים במסגדים, 20 פצצות ב -20 התקפות שונות שברו את האידיליה של אותם רגעים, כולם באותה העיר.

קאנו הפך בתוך 2 שעות, העיר חסרת ביטחון ביותר בעולם. אין מקום, אין משרדים, אין בית ספר בטוח. בנוסף לפצצות, נשמעו גם קליעים שבמלחמה שבה כולם אויבים, נורו בכל החזיתות ובאזרחים בלתי חמושים. אזרחים מכוונים רק מפני שהם זרים או נוצרים. כמו אשה סינהאלית שענדה צלב על צווארה, הגיעה לניגריה כמה ימים לפני ההתקפה, כדי להתקרב לבעלה, עובד של חברת בנייה רב לאומית, שנהרגה במכה על המצח.

מספר מקרי המוות, בשעות המוקדמות, נראה נמוך באופן מוזר ואז הגיע 186.

אז אני עוזב לקאנו, שם בינתיים הוצב עוצר של 24 שעות ברחבי האזור, אבל בזכות הליווי של ה- MOPOL הנאמן כיום (משטרת הניידים הניגרית, עורך) וכמה מנות טובות של נאיר, אנו מצליחים, יחד עם כתב ידידינו. של רויטרס להגיע לעיר החבוטה.

לא רואים דבר מלבד כלי רכב צבאיים ומסוקי קרב. רק כמה תושבים של המקום להסתכן ברחובות אך נעצרים מיד ובמקרים מסוימים נהרגו ללא סיבות רבות מדי.

אני יוצר קשר עם ראש ה- SSS (שירות ביטחון המדינה, מודיעין ניגרי, עורכת דין) של קנו והוא נותן לי פגישה באזור מחוץ לעיר במקום פתוח ליד הכביש הראשי, מוכן במקרה של בריחה. הוא מודיע לי שאלפי אנשי משטרה וצבא גויסו ומסיבות ביטחוניות התחזקו. המונח "חיזוק הפקדים" לווה במחווה של חיתוך הראש וסיים את הנאום ב"מקרה למקרה! "

אין זה מקרה שהנשיא גודלאק שיחרר את כל גדוד ה- 22 של ה- SSS, גברים שירדו בהיסטוריה כדי להיות קרים. כמה מהם נמצאים עכשיו בליווי האישי של הנשיא.

בשובנו לאבוג'ה, אנו מייד מציינים כי בעיר ננקטו פעולות לחיזוק הביטחון במשרדי הממשלה ובצריפים השונים. אולי גם מכיוון שהם נתנו להחליק אחרי המעצר, הציג את הטבח בחג המולד שבסרט פשוט של טוטו בסרט "שומרים וגנבים" הצליח להימלט מהחלון בקומת הקרקע של השירותים של תחנת המשטרה שם הוא היה מאופק.

העם הניגרי משוכנע יותר ויותר שהמנהל הנוכחי, אוליגרכי ומושחת, אינו אמין לחלוטין. אווירת חוסר הביטחון שחשים הניגרים חזקה מאוד, כמו זו של חוסר אמון כלפי ממשלת מיעוט, אך נשארה בשלטון למרות הרצון המנוגד של העם הריבוני.

רק מיעוט מהאוכלוסייה סבור שהנשיא גודלאק פעל בהחלטיות והכריז על מצב חירום, אך גם בקרב התומכים התפשטות האי-שביעות רצון.

מצב החירום הוא בדיוק ההכרה במצב חריג, הדומה מאוד למצב המלחמה, ולכן השימוש בצבא, ואף בלתי לגיטימי, נחוץ וסובלני. בדרכו שלו, גודלאק, על המאבק בטרור, מתייחס לנשיא בוש, אשר, על ידי כל העם האמריקאי בעקבות ההתקפה המרושעת של ספטמבר 11, הפעיל את המנגנון הצבאי החזק שלו. אשר המשיך, על פי גודלאק בהודעה האחרונה, הנשיא אובמה עם הריגתו של אוסאמה בן לאדן.

אך ברור שגודוק רוצה לעשות דמגוגיה זעירה ולא מודה שבוקו חראם אינו כת פשוטה, אלא ארגון טרור אמיתי שמשולב היטב במערכת החברתית והפוליטית, עד כדי כך שיש לו קשרים עם חברי המפלגה הדמוקרטית העממית, שקשה למעצמה הפדרלית המרכזית. ומהות הסד. אז לא יש רק מעשי תועבה שנעשים על ידי כת, אלא גם קונספירציה אמיתית שמטרתה להחליש את המנהלת, שבאנלוגיה של ביתנו, שהושבה לשנות ההובלה, רוצה ליצור תחושה של חוסר ביטחון כללי.

על הממשל הפדרלי הניגרי איכשהו להשמיע את סמכותו. והיא עושה זאת על ידי שינוי כל מנהיגי המשטרה שעד אז ביצעו פעולות פשיטת רגל. כך שההנהגה החדשה של כוחות המשטרה עובדת על הפיכת חלונות מדלת לדלת בכל כפרי הצפון. אולם פעולה חשאית תיפול בהיסטוריה של המאבק בטרור האיסלאמי בניגריה: עם בליץ SWAT, שתואם על ידי השירותים החשאיים, נעצר דובר בוקו חראם.

הצלחה לממשלה?

הצלחה שנמשכת פחות מ- 24 שעות, כאשר מופיעה הודעת וידיאו באינטרנט של דוברו האמיתי של בוקו חראם, שעם בתו בזרועותיו ומוקף על ידי משפחתו ותומכיו, הכחיש שנלכד, להפך, הוא בילה פנטסטי ונעים יום נהנה משווארמה (אוכל ניגרי טיפוסי), ללעוג למשטרה ולנשיא גודלוק.

המקור שלנו לשירותים החשאיים ביותר, מעולם לא רצה להגיב על מה שקרה ורעד בבושה של טעות חמורה רק קובע: אנחנו בידי אלוהים!

עם זאת, בין כישלונות וניצחונות, המאבק בטרור האסלאמי בארץ שנויה במחלוקת כמו ניגריה ממשיך ללא הפוגה ועימותים עם אותו חלק של העם האיסלאמי כי איכשהו תומך ותומך Boko חראם.

רבים מהם היו משטרה וצבא במילוי תפקידם. ואחד מהם, מקרה אחד, היכה בנו. ביום מנוחה שקט, ראש ה- SSS בעיר קטנה בצפון הארץ נהרג על ידי כנופיית טרוריסטים אסלאמיים, עם מכה אחת על הראש. את הביטוי "ALLAH THE EERNAL" הוא חרוט על הרחם. ובכן אלה הם הרגעים שבהם הציניות של עיתונאי נאבק בשאט נפש ולפעמים הרצון לצדק.

ידעתי היטב שהטיול הזה לא היה קל ושליו והבנתי אותו כשמרחק של 200 ממלון חצי הכוכבים שלנו בדרום העיר קאנו, הם מפוצצים מכונית תופת בתחנת משטרה, שם למרבה המזל יצאנו ממנה עם קצת exoriation שטחי שנגרם על ידי חלונות שבורים. מעשה שפל שבוצע מיד לאחר יום השנה ליום השנה להולדתו של מוחמד. כמו כאשר שוכנים בקסרקטין צבאי, לאורך הקיר, בין הצמחייה, הם מוצאים מטען עם 6kg של ANFO (תערובת נפץ, אד), מוכן להתפוצץ. אבל הכוונה שלנו היתה ולהכיר את המציאות הניגרית ממקור ראשון על מנת להפיץ את מה שאחרים לא חושפים. לחיות בניגריה ולהסתובב ברחובות זה קל לרוץ לתוך קרב או פיצוץ, משהו שקרה לי ישירות, למרבה המזל נותרו ללא פגע אבל לאבד את החיילים 5 של הליווי במהלך התקפת אש על ידי טרוריסטים רבים. אז בואו נמשיך את המסע לתוך תוהו ובוהו ניגרי.

בוקו חראם, שפירושו המילולי "חינוך מערבי הוא חטא" כרגע, מכתיב את החוק בכל השטח בצפון ורוצה להיכנס לחלוטין לפוליטיקה הפדרלית על ידי קביעת חוק השריעה בסמכויותיהם האזוריות. המנהיג המייסד, אוסטז מוחמד יוסף, שנהרג בשנת 2009, התאמן במחנות אל-קאעידה ליד קאבול, כשהוא מוקסם מהאידיאולוגיה והכריזמה של בן לאדן. הוא כינה את מטה יובה, פשוט "אפגניסטן".

אבל מבחינה אנליטית, הקבוצה האסלאמית של בוקו חראם שונה משאר התאים על מאפיין מהותי. מאז 2002, שנת הקמתו, הוא מעולם לא עשה שימוש במתאבדים, והעדיף להעביר להיסטוריה של קדושי מוחמד כלוחמים אמיתיים ועוסק בגוף ראשון, יד ביד, הכופר הנוצרי או החוט המערבי, המוטיבציה באותה מידה להקריבם שלהם בעד המטרה האסלאמית.

בתור אנליסט אני משקף כי ללא קשר לקו הפוליטי של ההנהלה, המחבל הוא מפסיד ועם המעשים הללו הוא לא מבין שהוא לא משפיע רק על הממשלה אלא גם על הרווחה החברתית והכלכלית שניגריה הבטיחה בשנים האחרונות. את כל. אז בזמן שהצבא נמצא בהתגייסות, העם הניגרי חייב גם לעשות משהו כדי לשפר את מעמדו כעם מוכה. תחושה של "אחריות פרטנית" לביטחון החברתי של המדינה כולה חייבת לנצח. רק אם כל ניגריה תפעל מאוחדת באומץ היא תנצח.

ג 'ובאני די גרגוריו