אם זה נכון שמשתמשים בטקטיקה כדי לנצח בקרבות ואסטרטגיה כדי לנצח במלחמות, נראה שהנשק הימי האסטרטגי ביותר הוא המוקש הישן אך עדיין חסכוני.
אתם תזכרו את גילוי מוקשים ימיים שהניחו החות'ים שהוגדרו ב-30 במאי 2022 על ידי חדשות אל עין בתור ה"מוות צף". זה היה מכשיר פרימיטיבי ש"התנתק" מכבל העגינה שלו והועבר ברוח ובים לחוף ים במחוז אל-חודיידה, שעדיין בשליטת ממשלת תימן הלגיטימית.
בזמנו העריכו כי מאות מוקשים נסחפו, פחות או יותר באופן אקראי, במימיו הדרומיים של ים סוף, נישאים בזרמים לעבר מפרץ עדן. למעשה, הידיעה עוררה מיד סנסציה ומשמר החופים התימני ביקש את התערבותם של חבלני איחוד האמירויות הערביות (איחוד האמירויות הערביות), השייכים ל- פרויקט סעודי לפינוי מוקשים בתימן (מסאם), שפוצץ את הפצצה בבטחה.
לאחר מכן הגיעה מיד בקשה לאו"ם ללחוץ על המיליציות החות'יות, הנתמכות על ידי ממשלת איראן, להפסיק את הנחת מוקשים ולתמוך במאמצי פינוי מוקשים במים אלה.
מאז יולי 2018, MASAM, בחסות המלך סלמאן מרכז סיוע וסיוע הומניטרי (KSrelief), הסירה 10% מהמוקשים שהניחו החות'ים בתימן, שבסוף ינואר 2019 היו למעלה מ-127.400 מוקשים. גילוי התחמושת בים הפך במהירות לא "סכנה ברורה ומיידית" מה שיכול היה להרחיב את אזור הסכנה כך שיכלול תעבורה בינלאומית. דובר הקואליציה הערבית, טורקי אל-מאלכי, הודיע, ב-7 בפברואר, כי שלושה דייגים מצרים נהרגו ושלושה נוספים נפצעו כשסירתם פגעה בפצצה במים בינלאומיים בים האדום, והדגיש כי "הפריסה המתמשכת והצבת מוקשים ימיים של החות'ים מייצגים איום ממשי על זרימת הספנות הימית והסחר הבינלאומי במצר באב אל-מנדב ובדרום הים האדום".
לרוע המזל, למרות מאמצי משמר החופים, הקורבנות המוכרים בקרב הדייגים המקומיים עלו ליותר מ-100. הסכנה של כלי נשק אלו טמונה בעובדה שהמטרות האפשריות אינן ניתנות להגדרה וכל אחד יכול להיתקל במוקש סחף; העלייה באגרסיביות של החות'ים בהתקפות על ספינות במעבר ובעלייה לספינות סוחר הנחשבות לרכושה או לאינטרס של ישראל, גורמת לכך שאיום זה עשוי להתעצם עם תנוחות חדשות, המשתרעות על הנתיבים המושפעים מהתנועה הימית הבינלאומית. חוצה את המצר אל וממנו מסואץ.
אמנם אמצעי ההתערבות של הקואליציה הערבית הפחיתו את האיום הימי עם זיהוי והשמדה של 137 מהמוקשים שהניחו החות'ים בבאב אל-מנדב ובדרום הים האדום, בפרט מול האיים שמצפון לשלושת נמלי אל חודיידה, סאליף וראס עיסא, אנליסטים מאמינים שהנשק התת-ימי שברשות המורדים עדיין רבים ומגוונים, מה שמייצג סכנה ערמומית. הדבר מחמיר את הסכנה לתנועה המסחרית הימית הנתונה להתקפות עם רחפנים וטילים מסוגים שונים.
מה האיום?
חוזרים אחורה בזמן, ההתקפה על הפריגטה הסעודית במדינה בדרום הים האדום ב-29 בינואר 2017 בוצע על ידי כלי נפץ נשלט מרחוק (תמונה הבאה) שפגע בירכתי הפריגטה, הרג שני מלחים ושלושה פצעים. ספינות אלו מוגדרות על ידי מקורות מסוימים כ"מטעני חבלה מאולתרים על בסיס מים" (WBIED).
נלכדו כמה דגימות שהתבררו כמל"טים עיליים באורך של כ-10 מטרים שנעשו על ידי תעשיית הספינות אל פאטן באיחוד האמירויות אשר נתרמה לתימן לפני פרוץ המלחמה ולאחר מכן שונה לתפקיד התקפי. למרות שהדו"ח של חדשות אל עין מזכיר כי במהלך פעולות פינוי מוקשים זוהו שלושה סוגים שונים של מכשירים תת-מימיים בים האדום, אין להוציא מכלל אפשרות שניתן להשתמש בכלי נשק חדשים, לרכוש אותם בשוק השחור או לפתח על בסיס כלי נשק קיימים ממוצא איראני או רוסי.
בין המידע הזמין באינטרנט, יש לציין כמה מכשירים מאולתרים שהתגלו באל-מוקלה, תימן, שהוטמנו על ידי כוחות אל-קאעידה לפני נסיגתם. ככל הנראה מכשירים פרימיטיביים המופעלים מרחוק התגלו על ידי צוללנים מקומיים שהזעיקו מיד את משמר החופים. אולם מדאיג יותר הוא גילוי של כמה מכשירים שהתגלו ליד החוף. כרגע נראה כי החות'ים השתמשו בשני סוגים של מוקשים ימיים שנבנו באיראן, סדאף וקאה, וחלקם (בנוי ביתי) בגדלים שונים הדומים מאוד לבלוני גז ביתיים המצוידים בארבעה בולמי נפץ; למרבה האירוניה, אלה הוכחו כבוגדים ביותר עבור דייגים.
אלה יהיו מוקשים המעוגנים בכבל לבסיס מתכת שנמצא בתחתית, הממוקם כשני מטרים מפני השטח. להיות מתחת לפני המים הגילוי שלהם לא תמיד קל. יתר על כן, מכשיר העגינה נראה שברירי למדי ונשבר בקלות... מה שמרמז על כך שכל המכשירים המעוגנים מצוידים בדרך כלל ב"קמרונות פריקה" בצדם התחתון המונעים מהכבל להיכנס למתח במהלך סיבוב המכרה הנגרם על ידי זרמים או תנועת הים. אפשר אפוא לשאול האם השבר קשור בליקוי בניה או עובדה מכוונת.
ההסרה וההשמדה של מוקשים אלו אינם מורכבים מבחינה טכנית, אך הערמומיות הגדולה ביותר שלהם נובעת מהקושי לזהות אותם. יתרה מזאת, מערכות פסיביות למניעת מוקשים המסופקות לספינות ימיות יעילות נגד התקני הפעלה מגנטיים-אקוסטיים אך אין להן השפעה על מוקשים מתנגשים; למרות שמערכות סונאר קיימות הימנעות שלי (מתאים לגילוי והימנעות ממוקשים על פני השטח או במטרים הראשונים של מים) ההסתברות לגילוי אינה גבוהה ויש לגלותם באופן אופטי (על ידי תצפית נגד מוקשים או על ידי מסוקים בסיור מתקדם) או עם מערכות סונאר פעילות כגון כמו אלה שסופקו ליחידת צייד המוקשים.
יחידות מומחים אלו מסופקות לצי המערב אך דורשות בסיסים לוגיסטיים מאובטחים בקרבת אזורי הפעולה ותמיכה מיחידות גדולות יותר כדי להגן עליהן מפני התקפה של יחידות לוחמות על השטח, יחידות אוויר ומזל"טים. יתרה מזאת, לאחר פתיחת ערוצי מעבר בטוחים, עדיין יש צורך להנחות את התנועה הימית לאזורים בטוחים וללא מוקשים.
כוח המשימה הבינלאומי שמתגבש בים האדום בהחלט יוכל להתמודד עם כל התקפות מל"טים של החות'ים, אבל הוא עלול למצוא את עצמו במצב מורכב אם האיום יהפוך מדו-ממדי (אוויר-פנימי) לשלושה. -ממדיים, ולכן כולל את התחום התת-מימי. לכן, יהיה זה ראוי לקיים תוכנית בזמן קבוצת משימות של יחידות הנגד למכרות הנתמכות על ידי יחידת פיקוד ברמה נאותה הן מנקודת מבט לוגיסטית ותקשורתית והן אתר לוגיסטי קדימה ממוקם באזור קרוב לאזורי הפעולה, עם יכולות תחזוקה ולוגיסטיות נאותות לתמיכה ארוכת טווח. יש להבין היטב כי זמני ההעברה הם גורם רגיש על מנת לייעל הן התערבויות בים והן תחזוקה ואספקת מזון ותחמושת.
השימוש של החות'ים בכלי נשק תת-מימיים שנבנו איראני מעלה את האפשרות שניתן יהיה להניח את המוקשים בצורה "חכמה" יותר שכן הם מצוידים גם בחיישנים אקוסטיים ומגנטיים (כגון ה-AMD 1-500, סוג של מוקש פותח על ידי רוסיה בשנת 1942 ועדיין קיים בשוק הנשק). במקרה זה, בהתחשב בעובדה שקיים מחסור בשוללי מוקשים בארסנלים המערביים, אמצעי הניגוד המתאים ביותר יישארו ציידי המוקשים שהוכיחו את יעילותם הרבה יותר במהלך פעולות קודמות במפרץ הפרסי ובים האדריאטי.
יש להדגיש כי לאיום זה יש אפוא השפעה ישירה על תנועת הסוחרים הבינלאומית ועל מגזר הדיג המקומי: למעשה כחצי מיליון דייגים עובדים במים מול חופיה המערביים של תימן, ותומכים בכ-1,7 מיליון בני אדם בלכדו. עד כה נוכחותם של מוקשים ימיים גרמה למותם של כמאה מהם ומעמידה את מקור ההכנסה היחיד שלהם בסיכון, מה שמחמיר את המשבר ההומניטרי הנורא ולעתים קרובות נשכח בתימן, שהודגש על ידי מזכ"ל האומות המאוחדות אנטוניו גוטרס. בתור "הגרוע ביותר בעולם".
בשל ההשלכות החשובות שלו על הבטיחות הימית, נמשיך לעקוב אחר מצבו של באב אל מנדב, השם בערבית המסמל "דלת הדמעות" (או של קינת ההלוויה), שם הולם למרבה הצער שהדייגים (או ליתר דיוק שלהם). נשים) מייחסים לאותו נתיב ימי מסוכן.
צילום: web / HI Sutton
(המאמר פורסם במקור ב- https://www.ocean4future.org)
